תבואות השדה חלק א ר

באות ד הביא בשם התוס' במס' חולין נ"ח ע"א ומס' סנהדרין פ' ע"ב ד"ה אלא למ"ד דבמילת' דשרי כל חד באפי' נפשי' ל"א בי' זוז"ג ולבך הך פלוגת' בפ' אותו ואת בנו אי חוששי' לזרע האב לא תלי' כלל בפלוגתא דזוז"ג ועי' בחידושי הר"נ במס' חולין ס"ט גבי בן מקוע' שבא על הבהמה דעלמא דאמר דאותו הוולד אין לו תקנה משום דהוי ככבר נשחט סי' אחד דשם לא תלי' כלל בזוז"ג ואעתיק לשונו שם וז"ל בן פקוע' תבא על בהמה מעלית' הוולד אין לו תקנה פי' ואפי' למ"ד זוז"ג מותר דכי איכא חד גורם דאסור' וחד גורם דהתירה הי' דמקרי זוז"ג אבל היכא דתרויהו דהתירה נינהו אלא שזה טעון שחיטה וזה אינו טעון משום זוז"ג ל"א דלשתרי בלא שחיטה אלא כיון דמצד אביו אינו צריך ומצד אמו צריך שהרי הי' כמעות ואין לו תקנה עכ"ל ועי' שם עוד בד"ה לא צריכ' דאזיל אבן פקועה דכוותי' ובאמת צ"ע בכלל זה כיון דאנו קי"ל דהיתר בהיתר נמי בטל עי' בנו"ב מד"ת ליו"ד סי' קפ"ו וא"כ כיון דלדעת הר"נ זוז"ג מטעם ביטול אמאי ל"א זוז"ג אפי' כל היכא דשרי באנפי' נפשי' ועי' בתוס' חולין ס"ט פ"א ד"ה תלתא ל"א ובס' תורת חיים שם וצ"ע:

באות ה' כ' שם וז"ל כ' הר"נ בתשובותיו סי' ס"ו כ' שרי' זוז"ג היינו כשאין שם גופו של איסור שאין האיסור אלא גורם בלבד אבל כל שנתערב גופו של איסור א"א להתירו מטעם זוז"ג ועיין בפנ"ח ביו"ד סי' ק"ב ולכאורה צ"ע מהך דשאור של חולין ושל תרומה שהרי נפל שם גופו של איסור ואפ"ה שרי' לי' מטעם זוז"ג. ואולי י"ל כיון דהשאור בפ"ע אינו ראוי לאכילה ורק עיקר האיסור שבו הי' מפני שיוכל להחמיץ ופעולתו ניכר' לי' הוי כנתערב גופו של איסור. ויש עוד לחלק ג"כ בין איסור אכילה לאיסור הנאה דבאיסור הנאה וודאי כל היכא שנתערב גופו אסור דהנאה אית לי' עכ"פ ולא שרי אפי' בזוז"ג רק היכא שלא נתערב גופו של איסור לא הוי אפי' כמשהו ולכך שרי אפי' באיסור הנאה ועיין במהרי"ט ח"א סי' ה' דכ' דבאיסורי הנאה ל"ש ביטול כל היכא דמתהני כיון דאי' לי' הנאה מיני' וא"כ הי' קשה לכאורה איך משכחת זוז"ג באסה"נ כיון דזוז"ג הי' מטעם ביטול א"ו הי' הדבר אשר דברנו דוודאי כל היכא שנתערב גופו של איסור לא שרי' בזוז"ג כיון דאיכא הנאה עכ"פ משא"כ היכא שלא נתערב גופו של איסור רק ע"י הגורם הי' פעולתו ניכר' וכיון שאין פעולתו ניכר' בפ"ע רק ע"י גורם אחר א"כ ממילא לא ניכר' פעולת איסור ההנאה וגופו לא נתערב שם ולכך אמרי' זוז"ג אפי' באסה"נ. וא"כ אפשר דבאיסור אכילה יש להתיר בזוז"ג אפי' היכא שנתערב גופו של איסור וראי' לדברינו מהך דשאור של חולין ושל תרומה ועפ"י סברת הר"נ א"ש מה שהערנו לעיל באות ו' דלמ"ד מב"מ ל"ב לא משכחת דלשרי זוז"ג עפ"י מ"ש בנו"ב מד"ת ליו"ד סי' ל"ה דהא דמב"מ ל"ב למאן דס"ל הכי ה"ד בנתעכב שם גופו של איסור ע"ש ובשער התערובות שלי הארכתי בזה בס"ד א"כ ניחא הכא כיון דבכל זוז"ג לא נתערב גופו של איסור למשל גבי אגוז כבר נכלה גוף האיסור ושפיר בטל ומהני בי' זוז"ג ודו"ק. בחידושי ריטב"א למס' ע"א מ"ח כתב דאע"ג דזוז"ג אסור לכתחלה היינו דווקא היכא שעושה מעשה בגופו של איסור כמו לוקח אגוז של ערלה ולנוטע' בקרקע משא"כ גבי לזרוע תחת צלו של אשיר' כיון שאינו עושה מעשה בגוף האיסור ורק הנאת הצל ממילא בא לו אח"כ שרי אפי' לכתחלה ולכך מותר לזרוע ירקות בין בימות החמה בין בימות הגשמים אפי' לכתחלה. ועי"ש בס' תורת חיים דבאגוז משו"ה לא שרי' לכתחלה דאיכא למגזר אי שרי' אאא לכתחלה אתי נמי למיכל' או דהוי במבטל איסור לכתחלה בס' שנות חיים סי' כ"ג כתב דדבר הנאסר ע"י זוז"ג אינו חוזר ואוסר בזוז"ג ולכך הוצרך התוס' פסחים כ"ו ע"ב ד"ה חדש יותץ לומר דיש שבח עצים בתנור וזוז"ג אסור' דאי הוי חשבי' לי' לתנור רק כדבר הנאסר בגמ' איסור א"כ לא הי' יכול לאסור את הפת בהיסק מצינו דהתירה כיון דהוי זוז"ג עצים דהתירה ותנור דאסורה עיי"ש ואפשר דדמי להא דכתבו התוס' מס' חולין ק' ע"א ד"ה בשקדם וסלקו דכל היכא דלא נאסרה החתיכה רק ע"י משהו אינו אוסרת אחרים במשהו ועי' בט"ז ביו"ד סי' צ"ב מה שהאריך שם וה"נ אפי' למ"ד זוז"ג אסור מ"מ לא הוי יותר ממשהו ואינו חוזר ואוסר ע"י זוז"ג דלא הוי ג"כ יותר ממשהו. אמנם בס' הנ"ל הקשה דא"כ מאי פריך הגמ' שתי ברייתות אהדדי הא דתני' חדש יותץ והא דתני' חדש יוצן אמאי לא משני לי' דברייתא דחדש יוצן נמי ס"ל זוז"ג אסור רק דמיירי שלא הוסק באבוק' רק ע"י גחלים של איסור דאז לא חשיב התנור כגופו של איסור והתני' עצמו לא הוי רק כמו זוז"ג ולכך לא יוכל לחזור לאסור בשיסיקו בו עצים דהתירה אמנם לע"ד לק"מ דהא תנו' בין חדש ובין ישן יוצן וע"כ דאי' לי' חד דינא עם ישן וכמו דבישן מהני צינון בכל גוונא אפי' באבוקה ה"נ בחדש ולכך הוצרך לאוקמי' דהברייתא ס"ל זוז"ג מותר וזה פשוט:

פסחים כ"ו ע"ב פרק ו' בו יתבאר שי' הפוסקים בהך דשבח עצים בפת. הנה דעת רוב הראשונים דאפי' אי אמרי' זוז"ג מותר מ"מ בתנור ישן ובהיסק ראשון ובפרט כשאבוק' כנגדו אז לא מהני התנור שהי' גורם ההיתר נמי כיון שתועלת האיסור דהיינו שבח העצים נכרים בפת תועל' האיסור ניכר תמיד בפת אז אסור הפת ולא חשיב גורם דתנור דהתירה נגד האבוק' האסור' ועיין היטב בר"נ מס' ע"א סוף פרק כל הצלמים במתני' דנטל המינ' עצים שכ"כ להדי' אמנם גבי גמלים שכבר כלה האיסור ל"א שבח גחלים בפת לפי שהגחלים הן היתר עי' ברש"י ד"ה בשלה ע"ג גחלים וכן בתוס' ד"ה חדש יותץ נמי כתבו דמשו"ה שרי לרבנן אפי' כשאבוק' כנגדו מפני שהשלהב' בא ממשהו הנשרף ולא מחמת עצים והוי כמו גחלת דאין האיסור בעין אלמא דס"ל דהטעם דמותר בגחלים הי' משום שכבר כלה אסורה והנה לפי"ז היכא שהגחלת נמי אסור' כמו בע"א א"כ אפי' על גחלים בלא אבוק' כנגדו נמי אסור הפת. דבאמת כמו ששבח אבוק' בפה ה"נ אמרי' שבח גחלים בפת רק דהכא גבי ערלה שהגחלים מותרין ממיל' הפת מותרת משא"כ בע"ג דהגחלים נמי אסורי' אסור הפת אפי' בבשלה ע"ג גחלים רק סי' שי' הש"כ ביו"ד סי' קמ"ב לתרץ דעת הרמ"ה שהביא הטור דבע"א אסור הפת אפי' כשאין אבוק' כנגדו. אמנם הט"ז שם ס"ק ד' כתב באופן אחר דבע"א אסור בכל ענין משו"ה כיון דהא דזוז"ג מותר הי' מטעם ביטול ובע"א דאינו בטלה אמרי' דזוז"ג נמי אסור ולכך אסור אפי' בגחלת נמי ע"ש באורך. והנה ליכא קולא וחומרא דלתירוץ הש"כ שמתרץ דמשו"ה אסור בע"א אפי' בלא אבוקה כיון שהגחלת אסורה אמרי' נמי שבח גחלים בפה נמצא חומרא דבכ"מ שהגחלת אסור' אפי' היכא שיש לה ביטול הוי כמו איסור בעין כמו באבוק' כנגדו דהוי כמו איסור בעין כמ"ש הראשונים וקולא דבתנור חדש בהיסק שני אפי' בע"א נמי מותרת