תבואות השדה חלק א קצט

לא נגמר ע"י האיסור לבדו רק ע"י דבר היתר שהי' שם ג"כ אע"פ שפ"א כבר הי' שם איסור בפ"ע מ"מ מותר כיון שעיקר גמר פעולה רק ע"י שניהם יחדיו נעשה. והענין הי' כך דבכ"מ שהי' אסור בהנאה א"כ אינו דנין על שעת הפעולה ג"כ ובוודאי בשעה שהי' האיסור בפ"ע נאסרה התבשיל מיד שהרי הנאת האיסור ניכר' בתבשיל א"כ לא מועיל להתיר מה שנגמר בהיתר ג"כ משא"כ בדבר שאינו אסור רק באכילה א"כ אין לנו לדון על שעה הפעולה כלל רק על גמר הדבר וכיון שלא נגמר ע"י איסור לחוד' אע"ג שהאיסור כבר הי' שם פ"א בפ"ע בלא ההיתר מותר דהא הו"ל זוז"ג שהרי ע"י שניהם נגמר משא"כ באיסורי הנאה נאסרה מיד בשעה שהי' שם האיסור בפ"ע פ"א ודו"ק היטב. ובאילן המצל כבר כתבנו שאינו דומה כלל להך אע"ג שהאילן עומד בפ"ע ע"מ לא עשה פעולתו מעולם בפ"ע וזה ברור ולכך שפיר ס"ל להר"מ בפ"ז מהלכות עכו"ם דבאילן נמי הו"ל זוז"ג ומומר לזרוע תחתיו ירקות בצל של איסור וקרקע של היתר:

(ה) באות ד' שם כתב דל"א זוז"ג היכא שההיתר יכול לשוב להיות איסור כמו ילדה שסבכה בילדה שנטע' לסיג דפטור מן הערלה כיון שאם יעלך עלי' לאכיל' יהי' חייב בערל' א"כ אף ההיתר יוכל לעשות איסור ל"א בי' זוז"ג כן כ' הר"נ במס' ע"א מ"ח ע"ב ומביא שם סיעת' לזה מהא דאמר רב חסדא במס' מנחות כ"ג ע"א נבלה בטלה בשחיטה וכו' ושחיטה אינו בטלה בנבלה שאפשר לנבלה שתעשה שחיטה דלכי מסרפ' פרח' טומאת' מיני' אלמא שהמבטל אפשר להיות כבטל אמרי' דלא בטל. וה"נ כל היכא שהגורם של היתר אפשר לחזור להיות איסור לא שרינן משום זוז"ג:

באות ה' כ' שם בשם הכ"מ בפ"ה מהל' נדרים דבדשיל"מ ל"א בי' זוז"ג וכבר הבאתי לעיל לתרץ דבריו. והנה ראיתי בס' אמרי בינה להגאון מוה' מאיר א"ש זלה"ה שהביא ראיה לזה ממס' ביצה ל"ח גבי חביות ובהמה שלקחו בשותפות דרב אמר חביות מותרי' ובהמת אסור' והטעם אמרי' שם בגמ' משום דינקי תחומי' מהדדי והא הך יניק' תחומין מה שנתגדלו איבריה ביו"ט לא עדיף עכ"פ מזוז"ג וא"כ אמאי אסור וע"כ דבדשיל"מ ל"א זוז"ג עיי"ש ולדידי אכתי צ"ע דהא כל הטעם דבדבר שיל"מ ל"א בי' זוז"ג הי' משום דזוז"ג הי' מטעם ביטול ודשיל"מ אפי' באלף לא בטל. והנה כיון דהמחבר באו"ח סי' ש"כ סעיף ג' הביא גבי זתים וענבים שנתרסקו מע"ש דהיין היוצא מתוך הענבים בשב' מתבטל תוך היין שבגיגי' וכתבו שם המג"א ס"ק ה' והט"ז ס"ק ג' דאע"ג דדשיל"מ לא בטל היינו היכא שהאיסור הי' פ"א ניכר בפ"ע משא"כ היכא שהאיסור לא הי' מעולם ניכר בפ"ע אפי' בדשיל"מ בטל. ועי' בנו"ב מד"ת ליו"ד סי' נ"ד וא"כ הדק"ל מאי הוי דינקי תחומין מהדדי כיון דהו"ל זוז"ג אע"ג דהי' דשיל"מ מ"מ החלק הניתוסף בשבת לא הי' כיכר מעולם בפ"ע אפי' פ"א וא"כ שפיר לבטול כיון דהוי זוז"ג אע"ג דהוי דשיל"מ ועי' היטב במג"א סי' שי"ח ס"ק ח' במ"ש שם דמ"ש הרמ"א דאם קצץ פירות מן המחובר בשבת אפי' הי' מילה מבעוד יום אסור לברי בשבת משום שגדל והולך בשבת דבנגר' בשולו מבעוד יום ל"א שגדל והולך בשבת דמה שגדל בטל ברוב וע"כ צ"ל כמ"ש דכיון שאין האיסור לא הי' מעולם כיכר בפ"ע בטל אפי' בדשיל"מ וא"כ הדק"ל מ"ט אמר רב בהמה אסור' משום דינקו תחומין הא הו"ל זוז"ג. ועי' בפרמ"ג באו"ח סי' שי"ח ס"ק י"ח באשל אברהם כ' שם נמי דמשו"ה בטל מה שגדל בשבת אע"ג דהו"ל דשיל"מ כיון שלא הי' ניכר מעולם בפ"ע. אמנם נ"ל דגבי בהמה שאני ואין זה ענין כלל לזוז"ג דהתם העיקר שבשעת קנית השבית' דהיינו ביה"ש הי' האברי' מעורבין יחדיו ואין שייך לומר ברירה אע"ג שהי' רק מדרבנן וכן כ' הלבוש בהדי' סי' שצ"ז סעיף י' ועי' בט"ז סי' של"ז ס"ק ב' שכ' נמי ת"ל לפי שביה"ש ינק כל אחד מחבירו אלמא דלאו משום מה שגדל בשבת קאתינ' עלה רק בשעת קנית השבית' הי' החלקי' מעורבין יחדיו ולכך נקיט ביה"ש שאז הי' שעת קנית השבית' ועי' בפרמ"ג באשל אברהם סי' שצ"ז ס"ק ד' שכתב ג"כ כדברינו. ולדברי הגאון הנ"ל עדיפא מינה הו"ל למימר דלרב משו"ה אסור אע"ג דהוי זוז"ג כיון דהי' מטעם ביטול ורב ס"ל מב"ע לא בטל לכך אינו מתבטל מה שגזל בשבת ועיין היטב בספר תוס' שבת סי' שצ"ד ס"ק י' מה שהעיר שם כיון דא"א לצמצם א"כ חלקו של א' מעורב בחבירו ודשיל"מ ל"ב ובחידושינו לסוגי' דברירה הארכנו בזה בס"ד מ"ע וודאי האמת דשם לא אתאן עלה כלל מטעם זוז"ג או משום מה שגדל בשבת רק משום יניקת אברי' מהדדי ואין ראי' כלל משם לדברי הכ"מ ודו"ק:

באות ו' כ' דגם בהקדש ל"א בי' זוז"ג והי' ג"כ בכ"מ במ"ה מהלכות נדרים הלכה י"ג עיי"ש בסוף ההלכה והי' הכל מחד טעמא עם דשיל"מ כיון שאין לו ביטול ל"א בי' זוז"ג. ולכאורה יש לדון בזה דא"כ לפי ע"ש הר"נ בע"א דכל זוז"ג הי' שנתהוה הדבר ע"י שני הגורמים עי"ש דף רי"ג ע"ב בפ' השוכר אח הפועל והנה לפימ"ש התוס' מס' ביצה ל"ט ע"א ד"ה משום דהו"ל דשיל"מ דכל דבר שניתקן ע"י חבירו הוי כמו מב"מ א"כ למאן דס"ל מב"מ לא בטל לא משכחת ביי דנימא זוז"ג מותר כיון דכל זוז"ג הי' רק מטעם ביטול קאתינ' עלה. וא"כ וודאי קשה מה קאמר הגמ' אימור דשמעה לי' לר' משום דיש שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעת לי' אמאי לא הי' ניחא לי' להגמ' לומר דר' ס"ל באמת זוז"ג אסור כיון דר' ס"ל כר"י דמב"מ לא בטל עי' מס' חולין ק"ט ע"א במסקנת רש"י שם. ובאמת תמה הפנ"י בלא"ה אמאי לא ניחא לי' לאוקמא פלוגתיהו בזוז"ג כיון דכבר אשכחי' בזה פלוגתא דתנאי אמנם לפי דברינו יגדל התימ' דאדרבא יהי' מוכרח אליבא דרבי דזוז"ג אסור כיון דס"ל מב"מ לא בטל. הגם דיש לתרץ הכא בפשיטות דשבח התנור מה שיהי' אח"כ בפת עם מצים דהתירה לא מקרי מב"מ ובפרט כיון שאפשר לאפות באבוקה אפי' בלא תנור כמ"ש לעיל בשם מהרש"א א"כ לא מקרי מב"מ ושפיר אמרי' בי' זח"ג ולכך לא רצה לאוקמי' חדש יותץ כר' אע"ג דס"ל מב"מ ל"ב מ"מ יש לעיין בשאר זוז"ג שנתהוה הדבר ממש ע"י תיקון האיסור וכי נימא למאן דס"ל מב"מ לא בטל ודעת הרבה פוסקים נמי כן דלא ס"ל כלל דזוז"ג שרי. אמנם כבר כתבנו לעיל דזוז"ג למאן דשרי אפי' משהו לא הוי וא"כ שפיר מותר אפי' למאן דס"ל מב"מ לא בטל. ולמאן דאסר זוז"ג נמי יותר ממשהו לא הוי ועיין בס' שנות חיים סי' כ"ג ויתבאר לקמן בס"ד ודו"ק. אמנם מלשון הכ"מ בפ"ה מהלכות נדרים משמע דבהקדש לאו מטעם ביטול קאתינ' עלה דלא להני בי' זוז"ג משום דלא בטל רק משום דחמיר טובא שהרי ז"ל שם ולפי מ"ש בשם הר"ב ניחא דמדמי לי' להקדש דחמיר טובא ואפשר דלא שרי' בי' זוז"ג עכ"ל הרי לך טעם אחר זולת מה שאין לו ביטול אמרי' דלא שייכא בי' זוז"ג משום דחמיר טובא. ולפי זה הטעם צ"ע אמאי אמרי' בע"א דשרי זוז"ג וודאי לדעת הט"ז ביו"ד סי' קמ"ב ס"ק ד' שהביא בשיטות הפוסקים דבע"א ל"א זוז"ג א"ש משא"כ לדעת הש"ס שם אפי' בע"א נמי אמרי' זוז"ג קשה הא ע"א נמי חמיר טובא ויתבאר לקמן בדברינו בהך איבעי' דתנור שהסיקו בעצי הקדש בס"ד: