תבואות השדה חלק א יט

ביצה גם כן דהל"ת חמירה מעשה ואם כן גם הל"ת לא נדחית ופריך שפיר דבודאי נמי ל"ש עשה דוחה ל"ת כיון דיום טוב הוי עשה ול"ת. ובזה יובן המשך הלשון בסוגי' דמעיקרא פריך דלא הוי בעידנא ואחר כך פריך סוף סוף יום טוב עול"ת. דהנה לעיל כבר הבאתי כמ"פ דאי אמרינן עשה עדיפא לא בעינא בעידנא כמ"ש לעיל בשם ספר ברוך טעם והנה מעיקרא פריך והא לא הוי בעידנא והנה אי הוי משני לי' דבאמת לא בעינא בעידנא וא"נ ס"ל דעש' עדיפ' ממילא לא הוי קשה נמי דיו"ט הוי עו"לת דהוי מצי למימר כיון דעשה עדיפא אם כן הלא תעשה נדחית ולא נשאר רק עשה ולא גזרי' משום ספק עשה דיום טוב לדחות ודאי מ"ע דכסוי. אמנם לבתר דמשני לי' בהדי דכתיש קא מכסה ואם כן ס"ל נמי דבעינא בעידנא פריך שפיר סוף סוף יו"ט עול"ת דכיון דמודית דבעינא בעידנא אם כן סבירא ליה דל"ת חמירה מעשה ואם כן קשה יום טוב עול"ת ול"ל דהל"ת נדחית ולא נשאר רק העשה כסברת הריב"א דהא לפי מאי דאמרי' דהל"ת חמירא אם כן היכא דאיכא עול"ת גם הלא תעשה לא נדחית כמ"ש ופריך שפיר ודו"ק. אמנם לפי זה יתעורר קושי' חדשה דאם כן מאי פריך כלל המקשה ונימא לי' דעשה דוחה לא תעשה משי' דעשה עדיפא ואם כן ממילא לא יקשה כלל דבעינ' בעידנ' וגם ל"א דיו"ט עשה ולא תעשה דהא הלא תעשה על כל פנים נדחית ולמה לי' לרבא לתרץ תירוץ אחר דאפר כירה דעתו על הודאי ואין דעתו על הספק ובפרט לפימ"ש לעיל להוכיח דרבא סבירא לי' דעשה עדיפא אם כן לא פריך הגמרא מידי ולרבא לשיטתו מצינ' לחלק בפשיטות דבודאי כי עביד כתישה אתי עשה ודחי לא תעשה ובספק עשה לא אמרינן עשה דוחה לא תעשה. ונראה דהתוס' והראשונים הקשו עוד דהכא משמע דרבא נמי סבירא לי' דיום טוב עשה ולא תעשה מדהוצרך לתרץ תירוץ אחר ובמס' שבת כ"ד ע"ב משמע דרבא ל"ל הא דרב אמי דיום טוב עשה ולא תעשה עיין בתוס' ד"ה סוף סוף ועיין בחידושי הרשב"א שהביא גם כן קושית התוספת הנ"ל ונראה דהנה הרשב"א ד"ה אלא אמר רבא והובא גם כן בשטמ"ק למס' ביצה ח' ע"ב הקשה מאי אמרי' כי עביד כתישה אתי עשה ודחי ל"ת הא קיימא לן כל מקום שאתה יכול לקיים את שניהם לא אמרי' עשה דוחה לא תעשה והכא הרי יכול להמתין ויכסה עד הערב ותירץ כיון דחי אפשר לקיים המצוה עכשיו לא מקרי בכהאי גוונא אפשר לקיים את שניהם והי' ממש סברת הרמב"ן במס' שבת שהבאתי לעיל באות ט"ו גבי שריפת קדשי' דמה שיוכל לשרוף למחר לא מקרי יכול לקיים שניהם ואע"ג דלכאורה יש לתרץ תירוץ אחר דחיישי' שמא יבלע הדם בקרקע ולא יוכל לכסות בלילה כבר כתב הפנ"י דזהו לא הוי רק חששא דרבנן ומשום הא לא יכול לדחות הל"ת וע"כ צריכי' לתירוץ הראשונים דמשום שאינו יכול לקיים עכשיו המצו' לא מקרי יכול לקיים שניהם ועי' בחי' הפנ"י למס' ביצה והנה לעיל כתבתי דסבר' זו לא אמרי' רק אי אמרי' דל"ת אמיר' וצריך לומר דבמקום עשה לא נאמרה הל"ת כלל והותרה הל"ת לגמרי וממילא א"צ לאהדורי לקיים הל"ת היכא שידחה הל"ת עד לאחר יו"ט משא"כ אי אמרי' דעשה עדיפא וא"כ עשה דוחה ל"ת וכל שהי' בתורת דחיה שפי' אמרי' היכא שיוכל לקיים העשה אח"כ כמו הכא בכסוי שיוכל להמתין עד הלילה ל"א עשה דוחה ל"ת כיון שיכול לקיים שניהם כקושי' הראשונים וכמסקנ' רבא מס' שבת כ"ד ע"ב דמצות מילי שלא בזמנ' אינו דוחה שבת משום שיכול למול לאחר שבת וא"כ עולה סוגי' הגמרא שפיר דממנ"פ אי ס"ל דעשה עדיפא וא"כ הא דעשה דוחה ל"ת הי' רק בתור' דחיה ש"ש כאן גבי כסוי עדל"ת דהא יכול להמתין עד הלילה ואי ס"ל דל"ת עדיפא א"כ קשה הו"ל יו"ט עשה ול"ת ול"ל דהל"ת עכ"פ דחי' ולא נשאר רק ספק עשה דיו"ט דכיון דל"ת עדיפא גם הל"ת לא נדחי' היכא דאיכא עול"ת כמ"ש לעיל ופריך הגמרא שפיר וא"כ ל"ק נמי קושית התוס' והראשונים כיון דרבא לא ס"ל דיו"ט הוי עול"ת למ' הוצרך לתרץ תירוץ אחר דלפימ"ש א"ש דלרבא דס"ל עשה עדיפא וס"ל נמי במס' שבת דמצוה שיכול לקיים למחר ל"א עדל"ת והיינו כמ"ש כיון דעשה עדיפא א"כ הא דעשה דוחה ל"ת הי' בתורת דחיה ולא דהל"ת הותרה וממילא צריך לאהדורי לקיים הל"ת היכא שיוכל לקיים העשה אפי' למחר שלא תתבטל העשה לגמרי וא"כ אליבא דרבא לא שייך כלל כאן גבי כסוי עדל"ת כיון שיוכל להמתין עד הלילה ולכסות. ולכך הוצרך לתרץ דבאמת לא גזרינן דלמא עביד כתישא רק דאפר כירה דעתו על הוודאי ואין דעתו על הספק אבל לא משום קושי' הגמרא דיו"ט עול"ת דרבא לא ס"ל באמת יו"ט עול"ת רק לרבא בלא"ה לא הוי אמרי' עדל"ת גבי כסוי כיון שיכול להמתין עד הלילה כקושי' הראשונים ולכך הוצרך לתרץ דבאמת ל"א כאן עדל"ת וע"כ הא דמותר לכסות בוודאי הי' דלא גזרינן דלמא עביד כתישא דבאמת הי' חשש רחיק כמ"ש רש"י בד"ה וודאי דרוב פעמים א"צ לכתוש ובספק אינו רשאי לכסות משום מוקצה דאפר כירה אין דעתו על הספק ואתי שפיר כל הסוגיא בס"ד ודוק ועי' פלתי סי' כ"ח ס"ק א' שהביא ג"כ הך דאיך יוכל לדחות מ"ע דכסוי העשה ול"ת דיו"ט כיון דיוכל להמתין עד הלילה ותירץ דמשו"ה לא מקרי אפשר לקיים שניהם כיון שאין יכול לכסות מיד דחביב' מצוה בשעתא ותימא שלא הביא שהי' סברת הראשונים הרמב"ן והרשב"א במס' שבת ומס' ביצה ודוק. ובהך דשריפת קדשים הקשו הראשונים אמאי לא אמרינן מתוך ותהי' מותר' ההבערה ובפרט גבי שמן של תרומה דמותר להנות ממנה ודאי דשייך לומר מתוך ועי' בחידושי הרשב"א למס' ביצה כ"ז ע"ב והנה מסקנת הראשונים דכיון דהי' מ"ע לא אמרינן מתוך דהמצוה אחשבי' למלאכה עי' ברש"י ביצה כ"ז ועי' בנו"ב מהד"ק לאו"ח סי' ט"ו ונראה להסביר הדבר דביו"ט לא היתר רק מה שהי' לצורך אוכל נפש אמנם מלאכה כזו שעיקר חשיבות המלאכה הי' ע"י המצוה לא מצינו שהותר כלל וא"כ ל"ש לומר מתוך. וראיתי בס' בינה לעתים להגאון ר' יונתן ז"ל על הל' יו"ט פ"ג הלכה ח' שהקשה דא"כ איך הוכיח רבא פסחים ה' ע"ב דר"ע ל"ל מתוך דלמא שאני התם דהי' מצוה ל"א מתוך וקושי' זו הקשה ג"כ בשפ"ה הלכה יו"ט פרק א' ועי' בס' בל"ע שתירץ דר"ע לית לי' ע"נ הך סברא אחשבי' מדקאמ' מצינו להבערה שהיא אב מלאכה משמע הא אי לא הוי אב מלאכה לא הי' אמרינן אחשבי'. והנה האחרונים באמת הקשו מר"ע על סברא רש"י גם בזה עי' בחי' הפנ"י למס' ביצה כ"ז ע"ב ובנו"ב סי' הנ"ל וסי' ט"ז ואי"ה במקום אחר נבאר עוד מזה בס"ד וכאן לא באתי רק לברר הסברות העולים לענין עשה דוחה ל"ת ודוק היטב. שער ג נבאר קצת כללים בענין מ"ע שהז"ג במס' קדושין כ"ט ע"א ול"ד ע"א. (א) בדף ל"ד ע"א בתוס' ד"ה מעקה כתבו בכל מקום דאיכא עשה ול"ת אע"ג דהעשה לא שייכא כגון בנשים הכא דהר העשה מ"ע שהז"ג ל"ד אפי' הל"ת לחוד דהלאו אלים וכבר כתבנו לעיל דסברת התוס' אלו חולקים על סברת הריב"א במה דס"ל דאע"פ שאין עשה דל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחית ואין לוקה דהכא חזינן דהלאו אלים. והנה עיקר הקושי' שהכרחו להתוס' לזה הסברא הי' משום דאלא"ה הי' קשה הא דאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט משום דהו"ל עול"ת וכי אשה תוכל להדליק בש"ש דגבי דידה ליכא עשה דיו"ט דהו"ל מ"ע שהז"ג וע"כ כיון שיש עשה עם הלאו גם הלאו אלים ולא דחי אפילו ללאו לחודי'. והנה מה שהקשו משמך שריפה ראיתי בשעה"מ ס"י הלכות פסולי המוקדשין שתמה כיון דשריפות קדשים הי' רק ביום ולא בלילה א"כ הו"ל מ"ע שהז"ג ול"ש מ"ע דשריפות קדשים גבי אשה כלל וכן הקשה הפנ"י אמר המלבה"ד לא אמנע מלהציע לפניך פרפראות אחת מעט הכמות ורוב האיכות מחידושי אא"ז הגאון בעל שובע שמחות זצללה"ה על מס' קידושין שמתרץ קושי' הפנ"י בטוב טעם ותורף דבריו דהא דאין שורפין קדשים בלילה נפקא לן בפסחים דף ג' ע"ב מביום