תבואות השדה חלק א קצח

הט"ז ביו"ד סי' קמ"ב ס"ק ד'. העולה מדברינו אלו דאפי' לדעת רש"י והר"מ דפליגי על שי' התוס' בע"א וס"ל דאפי' היכא שאין שני הגורמים עושין פעולה אחת נמי מקרי זוז"ג דה"ד בדבר שיש לו ביטול אבל בדבר שאין לו ביטול. אפי' או לא ס"ל להאי כללא דכייל המג"א סי' תמ"ה ס"ק ה' דבדבר שאין לו ביטול ל"א זוז"ג וס"ל דבכל מילי אמרי' זוז"ג שרי מ"מ לא אמרי' זוז"ג רק היכא שהשני הגורמי' עושין פעול' אחת משא"כ היכא שאין שני הגורמי' עושין פעולה אחת ל"א זוז"ג אפי' לדעת רש"י והר"מ כמה שהרחבנו בס"ד בביאור הסברא ודו"ק:

(ג) ועפ"י הסברא הנ"ל נבא לתרץ בס"ד ג' קושיות. א' דהנה הר"מ פסק בפ"ה מהל' נדרים דגדולי' אסורין בקונמות והקשה הראב"ד הא הו"ל זוז"ג ותירץ הכ"מ שם הלכה ט"ו וז"ל א"נ שאני נדרים דהוי דשיל"מ ולא שרי' בהו זוז"ג א"כ ס"ל דכל היכא דלית לי' ביטול ל"א זוז"ג ובפ"ג מהל' חו"מ אהא דכ' הר"מ שאם בישל או אפה בגחלי חמץ הפת אסור בהנא' כ' הר"מ בשם הרמ"ך (וס"ל כוותי') דווקא כשאבוק' כנגדו וצ"ל אע"ג דהגחלי' של חמץ נמי אסורין כיון דלא קיי"ל כר"י דאין ביעור מעץ אלא שריפ' מ"מ גבי חולין הו"ל זוז"ג דאינו רק שבח עצים בפת קאמרי' שהנא' ניכר' בפת והיינו דווקא מן האבוק' אבל מן הגחלים ל"א שבח גחלים בפת ולא הו"ל רק זוז"ג גחלים של איסור ותנור של היתר (עי' במחה"ש סי' תמ"ה ס"ק ה' שפיר כך בכוונת הכ"מ) מ"מ משמע דבחמץ אע"ג דהי' במשהו מ"מ שרי' בי' זוז"ג וא"כ סותר עצמו למ"ש בפ"ה מהלכות נדרים דכל היכא דאסירו במשהו לא שרי' זוז"ג. שוב ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק לאו"ח סי' ר"ו שהעיר ג"כ בסתיר' זו. ב' קשה לשי' רש"י ס"ל דאגיז של איסור וקרקע של היתר נמי זוז"ג מקרי א"כ למה צריך לומר בע"א מ"ט ע"א ד"ה מאי לאו גבי פרה שנתפטמ' בכרשיני ע"א דהוי זוז"ג שאף הי' הית' גדילה קודם לכן עי' שאר אכילות משמע הא כל גדילה באיסור לא הוי זוז"ג דאמאי הא בלא"ה נמי הוי זוז"ג אכיל' של איסור וגוף הבהמה שנוצר' מבטן בהיתר וכבר הבאתי לעיל קושי' זו בשם ס' פ"ת ביו"ד סי' ס'. ב' למה כ' הר"מ בפ"ג מהלכ' אס"מ הלכה י"ד דפרה שפטמ' בכרשיני של ע"א מותר שהרי נשתנו ולמ"ל הך טעמא ותיפוק לי' דזוז"ג מותר. אמנם עפ"י דברינו הנ"ל מתורץ שפיר דוודאי גבי חמץ דהתם כל שני הגורמי' דהיינו הגחלי' של איסור והתנור של היתר עושים פעול' אחד דהתנו' שומר החום שפיר ס"ל להכ"מ דאמרי' זוז"ג אע"ג דל"ל ביטול כמ"ש לעיל דכל היכא שאין כח הגורם עומד בפ"ע חשוב כמאן דלית' ואפי' משהו לא הוי משא"כ בהל' נדרים התם הוי הפירו' של איסור וקרקע של היתר אינם עושין פעול' אחד שפיר לא חשוב זוז"ג בדבר שאין לו ביטול כמו בקונמות דהוי דישל"מ דכיון שכח הגור' עמד בפ"ע לא הוי עכ"פ פחות ממשהו ולא בטל ול"א בי' זוז"ג. והא דס"ל בפ"י ממע"ש דאגוז של ערל' וקרקע של איסור חשיב זוז"ג ע"ש בפ"י הלכה כ"א התם גבי ערלה דווקא שיש לו ביטול אמרי' זוז"ג אפי' היכא שאין שבי הגורמי' עושין פעולה אחת (ומצל של אשיר' דהוי זוז"ג אע"ג דע"א נמי אינה בטלה כבר כתבנו דצל לא חשיב אפי' כגור') וא"כ אין סתיר' כלל בדברי הכ"מ וממילא נמי לא קשה לשיטת רש"י אמאי צ"ל שאף הי' היתה גדילה קודם לכן ע"י שאר אכילות הא לא"ה נמי הוי זוז"ג. התם בע"א שאין לו ביטול א"כ גוף הבהמה והאכיל' כרשיני' הוי כמו אגוז וקרקע שאין עושין פעול' אחת ורש"י נמי מודה דבדבר שאין לו ביטול ל"א בכה"ג זוז"ג ולכך הוצרך רש"י לומר שהיתה גדולה קודם לכן ע"י שאר אכילות דאז הוי הגורמי' שוים בפעול' אחת ומתורץ קושי' שהקשינו באות ב' בשם הפרי תואר. וזהו כמי טעמו של הר"מ שכ' בפ"ג מאסורי מזבח הלכה י"ד שהרי נשתנו דאיהו נקיט שם שנתפטמ' ומשמע אפי' כל ימיה כמ"ש האחרוני' ביו"ד סי' ס' וא"כ לא חשיב זוז"ג אכיל' האיסור וגוף הבהמה כיון שאין הגורמי' שוי' ולכך הוצרך לומר הטעם שהרי נשתנו כלומר ולא חשיב הנאתו ומתורץ מה שהקשינו באות ב' ודו"ק היטב. ובעיקר' הך מילת' דנשתנו יש לעיין בה טובא גם לענין אכיל' בהמות חמץ בפסח אצל עכו"ם דמה"ט הי' מותרת החלב לשתותו בפסח שהרי אין החמץ בעולם שכבר נשתנה שנתהו' ממנו דם ואח"כ חלב וכבר האריכו בזה האחרונים בכמה מקומות ועי' בשו"ת מהר"ם שיק לאו"ח סי' רי"ב שמפלפל בזה ועי' בס' נשמת אדם בשו"ת שלו בדיני חמץ סי' נ"ט שמתיר ג"כ מטעם שנשתנה וזוז"ג מותר וכ' דהא דכ' המג"א סי' תמ"ה ס"ק ה' בחמץ זוז"ג היינו כ"ח שיש שבח עצים בפת אפי' בגחלי' נמי ולקמן בדברינו יתבאר דעת המג"א בס"ד וצ"ע:

(ד) כתב בס' יד מלאכי בכלל ג' וז"ל כ' שם הר"נ במס' ע"א בשם הרמב"ן דאפי' מ"ד זוז"ג מותר מודה דהיכא דגור' של איסור וגורם של היתר אין מתערבים זב"ז אלא האי לחוד' קאי והאי לחודה קאי וכמו מתני' דאין זורעי' תחתית ירקות בימות החמה כאסורו של אילן המציל וקרקע של היתר ל"א בי' זוז"ג ע"כ אמנם הך דינ' לא קאי רק לס"ד ס"ל כך ע"ש כר"נ ואין זה דומה למ"ש הר"מ בפט"ז ממ"א קדיר' שבשלה בעצי איסור ובעצי היתר הרי התבשי' אסור ואע"פ שזוז"ג שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי ההיתר ונוכל במי לטעות שזהו טעמו של הר"מ מפני שהגורמי' לא נתערבו קודם שבאו אל ההיתר והוי כמו אילן המציל שאינו מעורב' עם הקרקע דאין זה דומה דבשלמא בעצי איסור כבר עשה האיסור פעולתו קודם שבא ההיתר ואע"ג שלא נתבשל עדיין אפי' כמב"ד כמ"ש שם הכ"מ הלכה ד' מ"מ קצת פעול' עשה כמ"ש הב"ע שהרי כבר נהנה מן האיסור משא"כ באילן המצל שאינו עושה שום פעול' בפ"ע וודאי חשיב לי' זוז"ג אע"פ שעומד בפ"ע וכבר הבאתי לעיל בפ"א מה שתמהו האחרונים על הט"ז באו"ח סי' שי"ח הלכה ט"ו מהך מתני' דמס' ערלה שאור של חולין ושל תרומה דחכמים מתירי' בין שנפל איסור לכתחלה ובין שנפל לבסוף ומה שחלקתי בין הך מתני' לדינא של הר"מ בקדירה שבשלה מתחלה בעצי איסור ואח"כ בעצי היתר. אמנם אכתי יש לעיין דהא התם נמי עושה האיסור פעול' במקצת כמ"ש שם רש"י להדי' במס' פסחים כא ע"א ד"ה לא שני דאפי' היכא שקדם וסלקו מ"מ הועיל בה קצת. וא"כ חזינן שמכיון שנטל האיסור תחלה עושה פעול' קצת בלי סיוע מן ההיתר ואפ"ה אמרי' דשרי בי' זוז"ג כיון שלא הי' באיסור לבדו כדי להחמיץ וא"כ אמאי פסק הר"מ בקדירה שבשל' בעצי איסור תחלה אע"ג שלא נתבשל' אצל האיסור רק אח"כ ע"י עצי היתר אסור ול"א בי' זוז"ג (ועי' בס' שנות חיים סי' ר"כ מ"ש בדברי הר"מ האלו שהניח הכ"מ בצ"ע) וצ"ל דע"כ לא קאמר הר"מ דינו רק באיסורי הנא' דהתם אע"ג דזוז"ג שרי מ"מ ה"ד היכא שלא בא ההנא' בגרמת איסור בפ"ע אבל מכיון שבא' ההנא' בגרמת איסור הנאה בפ"ע מיד נאסרה הקדירה ולא מהני מה שנתבשל אח"כ בעצי היתר ג"כ וכמ"ש שם הכ"מ שהרי כבר נהנה מן האיסור משא"כ בדבר שאינו נאסר בהנאה רק באכילה כמו בשאור של חולין ושל תרומה א"כ כיון שבשעה שנגמר הדבר