תבואות השדה חלק א קצז

ביחד קודם נתינת הטעם דהיינו קודם שבאו לקדירה משא"כ שכאן בא תחלה מלח של היתר מע"ש ואח"כ מלח של איסור לא מקרי זוז"ג. אמנם המג"א שם ס"ק ל"א כתב להדי' דזהו גמי מקרי זוז"ג. ובס' תוס' שבת השיג על הט"ז והביא ראיה אפכא מהך דשאור של חולין ושל תרומה דאמרו חכמים בין שנפל איסור לכתחלה ובין שנפל לבסוף אינו אסור עד שיהא בו כדי להחמיץ אלמא אע"פ שלא באו הגורמי' בב"א נמי הוי זוז"ג גם הפרמ"ג בפתיח' להלכות תערובות בחלק השלישי תביא דברי הט"ז הנ"ל והשיג עליו מהך מתני' דשאור של חולין ושל תרומה וסיים שם וז"ל וכפי הנראה כל זוז"ג אף בזא"ז כל שאין כח באיסור לבד לפעול פעולתו הו"ל זוז"ג. והנה לכאורה יש להביא ראיה לדברי הט"ז מדברי הר"מ הנ"ל שכ' דכיון שבשל תחלה בעצי איסור ואח"כ בעצי היתר דלא הוי זוז"ג ובפי הבנת הכ"מ שם בדבריו אפי' היכא שלא נתבשל אצל עצי איסור כמאכל ב"ד נמי לא מקרי זוז"ג. והנה א"כ ה"נ בהך דהט"ז כיון שהאיסור בא לבסוף לא הוי זוז"ג. וא"כ תימא על הני גדולים שחולקים על הט"ז ולא עלה על לבם להביא ראיה לדבריו מדברי הר"מ הנ"ל אע"ג דיש פרכא יותר ממתני' מ"מ הי' להם להביא דעת הכ"מ ג"כ שבתי וראיתי דליכ' סיעתא כלל מדברי הר"מ להט"ז וע"כ דמוכרחין לומר כן דאל"כ תקשי לי' להר"מ ג"כ מתני' דמס' ערלה כמה שהקשו להט"ז. אמנם החילוק נכון וברור דהנה גבי בישול שנתבשל בעצי איסור אין הגורמי' עושין פעולותיה' בב"א ואין הריעות' מחמת שלא נתערבו יחד מתחלה רק שאין פועלין בב"א משא"כ בהך דשאור של חולין ושל תרומה אע"ג שנפל התרומה לבסוף מ"מ כיון שבתרומה לחוד' לא הי' בו כדי לחמץ ורק ע"י החולין שנפל מעיקרא בהצטרף שניהם יחדיו א"כ עושין פעולותיהם בב"א ומקרי שפיר עז"ג. וא"כ בהך דהט"ז בסי' שי"ח כיון דהמלח שניתוסף בה עכשיו לא הי' בו כח לבד להשלים הטעם רק ע"י מה שנמלח ג"כ בע"ש א"כ פתול' המלח נרגש' בב"א המלח של האתמול ושל היו' ושפיר הוי זוז"ג ולא דמי להך דה"ת דהתם העצים של האיסור ועצים של ההיתר אינו פועלי' בב"א. אמנם הא וודאי איכא לעיונ' מנ"ל להר"מ הך חילוק' ומאיזה מקום הוכיח כן דממה דקאמר הגמ' קדירה נמי אסור' דקבל' בשולה מקמי' דניתן עצים דהתירה התם לא קאי על תבשיל רק על קדירה שנצרפה בעצי איסור וע"ש בכ"מ שהניח בצ"ע:

(ב) דלא מקרי זוז"ג אלא כששניהם מין אחד לאפוקי אגוז וקרקע וזהו דעת התוס' מס' ע"א מ"ט ע"א ד"ה שאם נטע ואין כן דעת רש"י והר"מ וכבר הבאתי לעיל בדיני זוז"ג פלוגתת הראשונים בזה. אמנם נ"ל דע"כ לא פליגו הראשונים וס"ל דאפי' שאין שני הגורמי' עושים פעול' אחת כמי מקרי זוז"ג דווקא במידי דשייך בו ביטול כגון ערלה וכיוצא בה משא"כ בע"א או שאר דברים דלית להו ביטול אפי' אי אמרי' דשם נמי אמרי' זוז"ג ודלא כדעת המג"א באו"ח סי' תמ"ה ס"ק ה' דבחמץ דבמשהו ל"א זוז"ג מותר וכמה שנבאר לקמן בס"ד מ"מ הכל מודי' דהיכא שאין שני הגורמי' עושין פעול' אחד לא מקרי זוז"ג בדבר שאין לו ביטול אפי' לדעת רש"י והר"מ. ולא קשי' דא"כ אמאי פסק הר"מ גבי אשיר' דמותר לזרוע תחתיה בימות החמה וקשה הא אין הגורמין עושין פעול' אחת צל האיסור וקרקע של היתר כמ"ש התוס' בע"א מ"ח ע"ב ד"ה ורבנן י"ל דהתם שאני דהצל לא מקרי גורם כולו האי דהא אף בלי צל יוכל לצמוח כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קמ"ב להדי' ס"ק ד' שם דהכל לא הוי רק מסייע משא"כ בכגון אגוז של איסור וקרקע של היתר דבלתי האגוז לא יכול להצמיח ולעשות עץ פרי כמו זולת הקרקע התם הר"מ נמי מודה דדוקא בערל' שיש לה ביטול בכה"ג נמי הוי זוז"ג משא"כ אם הי' האגוז מהדברים שאינ' מתבטלין לא חשיב זוז"ג אגוז של איסור וקרקע של היתר והסברא הי' כך דהנה לכאורה בדבר שאין לו ביטול הו"ל דל"א כלל זוז"ג כמ"ש המג"א באמת גבי חמץ והכ"מ בפ"ה מהלכות נדרים. לסברת הר"נ במס' ע"א דזוז"ג הי' כמי מטעם ביטול וא"כ בדבר שאינו מתבטל לא הו"ל זוז"ג. וצ"ל דהענין הי' כך דהנה לכאורה בלא"ה יש ויהבין אי זוז"ג מטעם ביטול הא כל ביטול צריך להיות חד בתרי עכ"פ וכאן לא הוי רק חד בחד וצ"ל כיון דאפי' בחד גורם כמי אינו אסור מה"ת דכל גרמ' איסור אינו אלא מדרבנן כמ"ש הר"ב גבי בגד שארגו בכרכ' של ע"א דמשו"ה מהני הולכת הנאה ליה"מ וא"כ כיון דבחד גורם נמי מדינ' צריך להיות מותר ולכך בזוז"ג מותר אפי' מדרבנן. ועי' באבני מליאים בסימני התשובות סי' ו' בד"ה איברא שהביא ג"כ הך דהר"נ וא"כ א"ש דאפי' בדבר שאין לו ביטול מ"מ ה"ד גוף הדבר משא"כ הגורם מדינא הי' לו להיות בטל ורק מדרבנן אינו בטל דכיון שכל גורם הי' שנתהו' האיסור על ידו כמ"ש הר"נ במס' ע"א ע"ג ע"ב במתני' די"נ אסור ואוסר בכ"ש דבענין אחד ל"ש זוז"ג א"כ הוי כמו דבר המעמיד דל"א בטל. וא"כ היכא שאיכא עוד גורם שני נמי א"כ הוי האיסור כמאן דלית' כיון שאין כאן גוף הדבר ועי' מ"ש הפר"ח ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ה' בשם שו"ת הר"נ ויתבאר לפנינו בס"ד ורק בחד גורם ניכר עכ"פ פעולת האיסור ואינו בטל משא"כ בשני גורמים ממיל' אינו ניכר פעולה האיסור דווקא ולכך אמרי' זוז"ג אפי' בדבר שאין לו ביטול כיון דמדינ' הי' להיות מותר אפי' בחד גורם כמ"ש וא"כ בזוז"ג כיון שאין כאן גופו של איסור כלל הוי לגמרי כמאן דלית' ומהני אפי' בדבר שאין לו ביטול. וא"כ ה"ד בששני הגורמים עושין פעולה אחת משא"כ היכא שאין עושין פעול' אחת אזי ממיל' פעולת האיסור ניכרת כיון שההיתר אינו עושה אותה הפעולה מה שהאיסור עושה ולכך בדבר שאין לו ביטול כ"ע מודי דל"א זוז"ג בכה"ג ודו"ק היטב. ואין להקשות דא"כ בכל איסורי אפי' שיש להם ביטול נמי נימא היכא דאין שני הגורמי' עושין פעול' אחת א"כ פעול' האיסור ניכר' ולא מהני ביטול ז"א דבשלמא בדבר המתבטל כיון דמדינ' שרי אפי' בחד גורם אע"פ שפעולתו ניכר' דמה שניכר פעולת האיסור לא הוי וודאי יותר מדבר המעמי' שנתערב שם גופו של איסור ואפ"ה הא דדבר המטעי' לא בטל הי' רק מדרבנן כדאית' בספרי הפוסקים. ועי' בפר"ח סי' צ"ח ביו"ד ובס' מנחת כהן בס' התערובות ח"ג פ"ג ובפרמ"ג בפתיח' לתערובות בח"ג שם. וא"כ מכ"ש אפי' בחד גורם של איסור דלא הוי אפי' כמו דבר המעמי' דהא לא נתערב גופו של איסור מותר אע"ג שפעול' האיסור ג"כ ניכר' כיון שמ"מ אינו ניכר בפני עצמו משא"כ בדבר שאינו מתבטל שפיר אמרי' אע"ג דבזוז"ג שרי מ"מ ה"ד היכא שאין פעול' האיסור ניכר' כלל הוי לגמרי כמאן דלית' ואפי' משהו לא מקרי משא"כ היכא שאינ' עושין פעול' אחד א"כ אז פעול' האיסור ניכר' בפ"ע בכ"ש עכ"פ ולא בטל וא"כ אע"ג שכ' הר"מ בפ"י ממעשר שני דבאגוז של איסור וקרקע של היתר נמי זוז"ג מקרי ה"ד בערל' שיש לו ביטול עכ"פ משא"כ בהני אסורי שאין לתם ביטול לא מקרי זוז"ג היכא שאין שני הגורמי' עושין פעול' אחת. והא דמותר לזרוע בצל של אשיר' אע"ג שאין הגורמין עושין פעול' אחת התם שאני כמ"ש לעיל דהצל לא מקרי גורם ממש דאינו אלא מסייע קצת כמ"ש