תבואות השדה חלק א קצו

הפוסקים חולקי' עליו וס"ל בדברי הר"נ שהבאתי לעיל וכן כתב להדי' גם כן הב"י ביו"ד סי' קמ"ב:

וצ"ל לדעת המהרש"א שמחלק בין אבוק' בתנור ישן דהו"ל זוז"ג והיכא שאפה על חום הקרקע בלא תנור דלא הו"ל זוז"ג ול"א התם נמי הו"ל קרקע דהתירה ועצים דאסורה עפ"י מ"ש התוס' מס' פסחים ע"ה ע"א ד"ה וגרפו דהתנור שומר החום שלא יתפזר וא"כ ניחא דבשלמא התנור והעצים הו"ל זוז"ג דהא שני הגורמי' עושי' פעולה אחת דהתנור נמי פועל החמימות כמו העצים. ואע"ג דמבואר שם בשם הירושלמי דחום האש נוצח כח התנור צ"ל דמ"מ חשיב לי' זוז"ג אעפ"י שאין הנוראי' שוי'. משא"כ היכא שאפה על הקרקע בלא חוה התנור ל"ל דהו"ל זוז"ג דהא הקרקע אינו עושה פעולת העצים ולא הו"ל זוז"ג אמנם כן לא ירכן שיטת המהרש"א לדעת רש"י והר"מ שהבאתי לעיל דס"ל דאפי' היכא שאין שני הגורמי' עושי' פעולה אחת נמי חשיב לי' זוז"ג. וצ"ל לדעת המהרש"א באופן אחר דהקרקע לא חשיב לי' משו"ה זוז"ג דהקרקע אינו נותנת שום כח אש בתנור והו"ל ממש במו תרנגולת דספנ' מארעא דלא חשיב' הקרקע זוז"ג וה"נ הקרקע רק מעשה אצטב' בעלמא קעביד וכמ"ש לעיל לחלק בשיטת רשיי בין אגוז של איסור וקרקע של היתר לביצת תרנגול' דספנ' מארעא. ט' בגד שצבעו בקליפי ערלה כתב הר"מ בפט"ז מהלכ' ע"א דידלק והקשה שם הלח"מ הא הסממני' אינם יכולי' לקבל הצביעה שיהי' להם כח לפעול בהבגד לקבל הצבע זולת האור וא"כ הו"ל זוז"ג סממני' של איסור ועצים דהתירה ותירץ שם דכיון שאין שני הגורמי' עושי' פעולה אחת דהיינו הסממני' נותנת גוף הצביעה והאור אינו רק מכין הסממני' לא חשיב זוז"ג אמנם במחכ"ת לא הבנתי דבריו דהא הר"מ לא ס"ל הך סברת התוס' מה שהבי' הי' בשם רבינו שמואל שם דהרי דעת הר"מ בפ"ז מעכו"ם דזורעי' תחתיה ירקות אפי' בימות החמה וכ' שם להדי' דהטעם דשרי מפני דהוי זוז"ג וכן בפרק י' מהלכ' מע"ש גבי אגוז של איסור וקרקע של היתר שוב ראיתי שהשעה"מ בפ"ג מהל' חו"מ תמה ג"כ כדברינו על הלח"מ. ובעיקר קושי' הלח"מ אמאי דאמרי' בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ולא הו"ל זוז"ג ע"י עצים דהתירה ל"ל כיון שהעצים אינם כלל בתוך הצבע רק שהכינו הסממני' לקבל הצבע ועיקר הצביעה הי' מן הסממני' א"כ הוי ממש כמו תרנגול' דספנ' מארע' דלא חשיב לי' זוז"ג כמ"ש לעיל. י' גבי דבר המעמיד דאפי' באלף לא בטל ביו"ד סי' פ"ז כ' שם רמ"א דה"ד שלא הי' שם רק מעמיד של איסור אבל אם הי' שם מעמיד של היתר ג"כ הו"ל זוז"ג ושרי וכ' שם הטו"ז והש"כ דלא שרי אפי' כשיש שם מעמיד של היתר ג"כ רק היכא שאין באיסור לבדו כדי להעמיד אבל אם יש גם באיסור לבדו כדי להעמיד אעפ"י שיש בהיתר לבד ג"ב כדי להעמיד אסור וכן כ' שם הפר"ח ג"כ. וכן הר"מ נמי ס"ל הכי בפט"ז מהמ"א שכ' שם עיסה שנתחמצה בשאור של חולין ואח"כ נפל שם שאור של תרומה ויש בה כדי לחמץ במקום אחרת כיוצא בה העיסה אסור' והוא מתני' בפ"ב במס' ערלה פלוגתא דת"ק ור"ש ור"ש נמי דמתיר התם לאו משום דהו"ל זוז"ג רק משום דהו"ל נוטל"פ ועי' במס' ע"א ס"ח ע"ב בתוס' ד"ה ולר"ש שכתבו שם להדי' דהיכא שיש כח באיסור לחוד' אעפ"י שיש כח נמי בהיתר לבדו לא מקרי זוז"ג וכן כתבו להדי' במס' ע"א מ"ט ע"א. והנה אי אמרי' בעיסה שכבר נגמר חימוצה ע"י היתר מ"מ כיון שנפל איסור לבסוף אעפ"י שבזו העיסה לא הועיל כלום דאסור' א"כ מכ"ש היכא שהאיסור וההיתר שניהם בב"א נפלו דאז פעולת האיסור ניכר' בתוך העיסה במו פעולת ההיתר ג"כ ויש באיסור לבדו נמי כדי להתמ"ץ מכ"ש דאסור וזהו שלא כדבריהם במס' פסחים כ"ז ע"א ד"ה עד שיהא בו כדי להחמיץ שכתבו דאם יש בשניהם כדי להחמיץ נמי מותר דהו"ל זוז"ג וכבר הרגיש מהרש"א בסתירת דבריכם והנה המהרש"א הביא ראי' דהיכא דיש בכל אחד ואחד כדי לגרום נמי מקרי זוז"ג שהרי כתבו בתנור ישן דהו"ל זוז"ג אע"ג דאפשר שהפת נאפ' ע"י אבוקה שכנגד' לחוד בלא התנור כלל. אמנם אין זה ראי' רק לשיטתו דס"ל דבתנור ישן נמי מקרי זוז"ג אפי' באבוקה כנגדו וכמ"ש לעיל בשמו אבל לדעת החולקים על סברתו א"כ אין ראי' דלעולם לא משכחה לה בתנור ישן זוז"ג דבאבוקה כנגדו אסור משום דיש שבח עצים והו"ל כולו גורם דאסור' והיכא שאין אבוקה כנגדו ולא נשארו רק הגחלי' הו"ל כולו דהתירה. ובר מן דין אפי' לשיטת המהרש"א איננו מכיר ראי' זו דהא וודאי אפי' לדעת התוס' בפסחים דהיכא שיש בכל אחד כדי להחמיץ דשרי מ"מ היכי שבאיסור יש כדי להחמיץ לבדו ובהיתר לבדו אין כדי להחמיץ ס"ל דאסור כמבואר שם להדי' בסוף דבריהם וזה פשוט וא"כ תקשי לי' להמהרש"א האיך שרי בתנור ישן כשאבוקה כנגדו ע"י זוז"ג הא באיסור היינו בעצים בהם לבדם נמי יש כדי לאפות אפי' בלא התנור כמ"ש להדי' ובתנור בלא עצים ליכא לאפות וא"כ אמאי שרי וצע"ג על המהרש"א איך לא הרגיש בזה. שוב ראיתי בס' אמרי בינה שהרגיש בזה וכתב דאי הו"א דחום של התנור שרי הוי א"ש דא"כ איכא נמי בהיתר כדי לאפות. אמנם לכאורה משמע מדברי המהרש"א דס"ל דאפי' חום שנקלט בתוך התנור נמי אסור שהרי בד"ה אימור דשמעי' בי' כתב דאי קאי בתנור חדש א"כ איך אמרי' בשלה ע"ג גחלי' ד"ה מותר הא הו"ל כולו גורם דאסור' וא"כ מוכח דס"ל דחום התנור נמי אסור והדק"ל וע"כ צ"ל לשיטת המהרש"א דאעפ"י שיכול לאפות בעצים לחוד' בלא תנור ג"כ מ"מ הכא מיירי שלא נטל כ"כ עצים רק שזולת התנור לא הי' נאפה הפת. וא"ב ממילא הוי אין בכ"א כדי לאפות וא"כ ממילא נדחית ראיתו ואולי זה שכוון המהרש"א במה שסיים שם ויש לדחות והיינו כמ"ש. מ"מ למדנו דבר חדש לפי"ד דאפי' לדעת המהרש"א דבשאבוק' כנגדו בתנור ישן נמי מקרי אוצ"ג היינו דווקא שבאותם העצים לבדו אין כדי לאפות זול' חום התנור אבל היכא שבעצים לבדו יש כדי לאפות אפי' בלא חום התנור נמי מודה המהרש"א דלא הוי זוז"ג אמנם כבר כתבנו שרוב הפוסקים והמפו' חולקי' עליו וס"ל דכל היכא שאבוקה כנגדו דיש שבח עצים בפת לא חשי' זוז"ג ויתבאר עוד בדברינו בס"ד:

חלק ב' בו נבאר בס"ד הכללי' איזה מקרי זוז"ג ובפרט אותם כמה שהובא בס' יד מלאכי הדינים סי' רט"ו בתוספת נופך קצת ויתחלק ג"כ לפרקים:

(א) נראה מדברי הרמב"ם דל"א זוז"ג אלא כששני הגורמי' עושין מעשיהם בב"א אבל אם היו מעשיהם זא"ז כגון קדירה שבשל' מקצת' בעצי איסור ואח"כ גמר בשולה בעצי היתר לא מקרי זוז"ג ומשמע דה"ה אפכא אם מתחלה בשל בעצי היתר וגמר באיסור נמי אסור ואפשר דכ"ש הי' כיון שגמרו באיסור ועי' בר"מ פט"ז מהל' מ"א הלכה כ"ד. והנה לכאורה ימי' מכאן סיעת' למ"ש הט"ז באו"ח סי' שי"ח ס"ק ט"ו לחלוק על הרמ"א שכ' שם דהמלח בטל על גבי המאכל והטעם כיון דנמלח ג"כ מע"ש אלא שלא נמלח כל צרכו הו"ל זוז"ג וכ' הוא דלא מקרי זוז"ג אלא אם מתערבי'