תבואות השדה חלק א קצה

דאורי' ולהנ"ל ניחא דמשום מיעוטא דבישול בב"ח לא היו צריכין הגעלה דזה לא הוי רק מיעוט' שיזדמן שמיד אחר שבישל בו העכו"ם בשר יבשל הישראל חלב או אפכא וע"כ מוכח דמשום כל האיסורין הוצרכ' הגעלה ועי' בס' תפארת ישראל על הל' נדה בסוף הס' בקונט' הספיקות אות ב' מ"ש בזה ודו"ק:

(טו) ובחידושי מהר"ם דברי' למס' חולין בסוגי' דז"ב ראיתי שכתב דלר"י דס"ל מב"מ ל"ב אין להוכיח מג"מ טעכ"ע דדלמא אע"ג דעלמ' אינו אוסר מ"מ משהו מיהו הוי כמ"ש הרשב"א בחי' שם וא"כ דלמא משום מב"מ הי' צריכין להגעיל ולפי מ"ש ניחא דהנה אע"ג דמב"מ ל"ב מ"מ הנל"א ל"א ועי' בשו"ת בשמים ראש בהגהת כס' דהרסנ' שם סי' ג' וא"כ משום מב"מ לא הי' צריך הגעלה דזה לא שכיח שיהי' כ"כ מן הבלוע שיהי' כבא"פ וע"כ משום מבשא"מ והכל"א ושפיר הוצרכו הגעלה בהא דאמרי' חטאת ונזיר הוי ב"כ וכקושי' מהר"ם ברבי הא אצטריך חטאת לעשה דיקדש כבר כתבנו בתחלת הסוגי' באות ז' עי"ש בתוס' בד"ה יליף מג"מ הקשו עכ"פ היכי שמעי' טעכ"ע בנזיר דקיל מכל איסורי' ותירצו דבמדין נמי היו כליה' בלועי' מיין ואסורי' לנזיר וכבר עמד בזה הפנ"י מ"מ מנ"ל דהגעל' משום בליע' יין דלמא משום בליע' איסור וכתב לתרץ שהיו שם כלים שלא השתמשו בהם רק ביין כגון כלי כסף וזהב ואפ"ה הוצרכו הגעלה ובזה מתרץ מה שהקשה דלמא משום בב"ח הוצרכו להגעיל שהרי הי' שם כלי' שאין דרך לבשל בהם ורק בליע' היין היו שם ודו"ק:

שער ג בסוגי' דזוז"ג פסחים כ"ו ע"ב ומס' ע"א מ"ח ע"ב. תחנתי אפיל לפני האל המאיר לארץ ולדרים לחננו דעת ומזימה בסוגי' דזה וזה גורם. (א) דין זוז"ג מצינו בש"ס לענין כמה דברים ונציעם אחת לאחת. האחד בתנור חדש שהוסק בעצי ערלה הוי זוז"ג אם יצננו ויאפה בעצי היתר דהו"ל עצים דהתיר' ותנור דאסור' ב' גבי תנור חדש שהוסק בעצי אשיר' וחלקנו אותם לשתים משום שיש לחלק בין איסור ערלה לאיסור ע"א ועי' בטור ובב"י ובש"ע יו"ד סי' קמ"ב ובט"ז ובש"כ שם. ג' לזורע ירקות בימות החמה תחת צל של אשירה הו"ל זוז"ג צל של איסור וקרקע של היתר. ד' אפי' בימות הגשמים הו"ל זוז"ג שהנביה כושר' עליהן והו"ל זבל של איסור וקרקע של היתר והי' פלוגתא דר' יוסי ורבנן במס' ע"א. ה' לנטוע אגוז של ערלה הוי זוז"ג אגוז של איסור וקרקע של היתר והי' ג"כ במס' ע"א מ"ט ע"א ושם נחלקו רש"י ותוס' דלדעת רש"י הו"ל זוז"ג אפי' באגוז של איסור וקרקע של היתר ול"א דלא למקרי זוז"ג רק אם הבריך אח"כ אותה הנטיעה באילן של היתר. וצ"ל דרש"י ס"ל דאע"ג דמעיקרא בס"ד קאמרי' שם דר"י ורבנן פליגי בזוז"ג ורבנן ס"ל זוז"ג מותר ואפ"ה אסרו לזרוע ירקות בימות החמה וא"כ קשה קושי' התוס' שם ד"ה ורבנן אמאי אסור ירקות בימות החמה הא הו"ל זוז"ג צל של איסור וקרקע של היתר ותירצו דלא חשיב זוז"ג רק כששני הגורמי' עושי' פעולה אחת כמו זבל וקרקע משא"כ בצל וקרקע לא הוי זוז"ג ואם כן קשה לשיטת רש"י דאגוז וקרקע נמי חשיב זוז"ג אם כן אמאי אסרו רבנן לזרוע ירקות בימות החמה. ונראה דרש"י ס"ל נמי כדעת הר"נ שכתב שם דוודאי בס"ד הכי ס"ל דלא חשיב זוז"ג בכה"ג היכא שאין שני הגורמי' עושי' פעולה אחד משא"כ למסקנא דר"י לדבריהם דרבנן קאמר שפיר אמרי' דמאן דשרי זח"ג אפי' בכה"ג נמי מותר. ולכך שפיר פירש"י בהא דר"י שאם נטע והבריך והרכיב דמותר דבאגוז של איסור וקרקע של היתר נמי חשיב לי' זוז"ג. וכן דעת הר"מ בפ"י מהלכ' מע"ש דבאגוז של איסור וקרקע של היתר נמי חשיב לי' זוז"ג אמנם דעת התוס' שם דבכה"ג לא חשיב זוז"ג ועי' בריטב"א במס' ע"א שכ' דאגוז של איסור וקרקע של היתר דמיא להא דאמרי' בפרק אלו טריפות כ"ח ע"א ושוי' בביצ' תרנגולת שאסור' בדספנא מארעא דהו"ל חד גורם ול"א דהו"ל זוז"ג התרנגולת והקרקע והי' פלאי דבאמת לא דמי כלל דהתם גבי ביצה תרנגולת אין שום כח מן הקרקע נתהוה בביצה והקרקע רק מעשה אצטבא בעלמא הי' דקעביד משא"כ באגוז וקרקע וודאי פשיט' שכח יניקת הקרקע הצמיח כל עץ עושה פרי. וא"כ איך ס"ד כלל לדמות זל"ז. ו' פרה שנתפטמ' בכרשיני של ע"א נמי הו"ל זוז"ג ושם פרש"י דהו"ל זוז"ג פיטום של איסור ואכילה של היתר, מה שאוכל' עד עכשיו ונתגדלה כל ימיה בהיתר ומשמע מדעת רש"י דאם היתה כל ימיה גדילה באיסור הו"ל חד גורם ולכאורה תמוה דלדעת רש"י כמו דאמרי דקרקע של היתר ואגוז של איסור מקרי זוז"ג ה"נ נימא דגוש הפרה של היתר בשע' שנוצר' מן הבטן ואכילת' של איסור המחזקי' אותה דחשיב נמי זוז"ג. ושוב ראיתי בס' פרי תואר ביו"ד סי' ס' ס"ק ד' שהרגיש בזה וכתב לתרץ דרש"י אורח' דמילתא נקיט דמסתמא בשעת לידתה ינקה מן האם ולא היתה כל גדולה באיסור אמנם זהו דוחק דמשום אורח' דמילתא ינקוט רש"י בכה"ג ולא לפרש מילת' מה דנ"מ לדינא אם כל ימיה נתפטמה באיסור ועי' בש"ע יו"ד סי' ס' ובש"כ שם ובפר"ח והר"מ בפ"ג מהל' אסורי מזבח הלכה י"ד כתב וז"ל וכן בהמה שפטמ' בכרשיני של ע"א מותרת למזבח שהרי נשתנו עכ"ל מסתימת לשונו וודאי משמע שאפי' נתפטמ' כל ימיה באיסור נמי מותרת ואפי' לגבוה אמנם צ"ע אמאי נקיט הטעם שנשתנו ולא נקיט הטעם דהו"ל זוז"ג ובפרט שדעתו דאגת של איסור וקרקע של היתר נמי הו"ל זוז"ג כמ"ש לעיל ואם כן ה"נ אפי' נתגדלה כל ימיה באיסור וגוף הבהמה של היתר נמי הו"ל זוז"ג ולמה לו להביא טעם אחר מה דלא משמע כן במס' ע"א מ"ט ע"א דשם מפורש הטעם משום זוז"ג. ויתבאר לקמן בדברינו בס"ד. ז' ביצה של טריפה או וולד של טריפה אי אמרי' טריפה יולדת ובנטרפה ולבסוף עברה חשיב לי' זוז"ג היינו האם שהי' טריפה והאב שהי' כשר והי' במס' חולין כ"ח ע"א ועי' שם בתוס' ד"ה מכאן ואילך האפי' אי ס"ל דאין חוששין לזרע האב לענין כלאים ולענין אותו ואת בנו מ"מ חשיב לי' זוז"ג ושם מבואר דלא חשיב זוז"ג רק כשאחד איסור והאחד היתר משא"כ כששניהם היתר ל"א זוז"ג. ויתבאר להון בס"ד בדברינו בכללי זוז"ג. ח' בתנור ישן שהסיקו בעצי איסור אי חשיב נמי זוז"ג דהיינו תנור דהתירה ועצים דאסור' הי' פלוגתת הפוסקים בדברי הר"נ במס' ע"א שם במתני' דנטל המינה עצים מבואר להדי' דכיון דיש שבח עצים בפת לא חשיב לי' זוז"ג וכן דעת הרבה מפו' אמנם ממה שכתב המהרש"א במס' פסחים דלמסקנת הגמ' דלרבי נמי זוז"ג מותר צ"ל דמאי דתני' אפה בו את הפת ר' אומר הפת אסורה לא קאי בתנור ישן רק שעשה אבוקה בלי חום התנור כלל ולא קאי אלעיל מיני' דמיירי בתנור דאם הי' האבוקה בתנור הו"ל זוז"ג היינו עצי' דאסור' ותנור דהתירה עיי"ש מפורש יוצא מדבריו דאפי' באבוקה כנגדו כל היכא דאיכא זוז"ג שרי. אמנם רוב