תבואות השדה חלק א קפב

כבר או שנמשכ' עדיין בשעת עשיית המצוה עפר אני תחת כפות רגליו ולענ"ד א"א לומר כן דהרי ממ"ש התוס' דכל היכא שקנוי לו מקודם תו לא הוי מה"ב מוכח להדי' דס"ל דכל שאין העבירה נמשכ' בשעת עשיית המצוה לא חשיב מה"ב ומה שלא תירצו כן נראה לי דיש לחלק דבשלמ' גבי גזל מכיון שקנאו תו ליכא שם עבירה על הדבר דהרי פקע ממנו שם גזל ודמים בעלמא חייב לו עי' במלחמות משא"כ גבי לולב של אשירה כל זמן שהלולב קיים בעולם לעולם שם העבירה עליו ולכך לולא הסברא שכתבו משום דאין להעביר' שייכות למצוה ואטו מחמת שנעבד נפיק בי' הי' שייך לומר אעל"מ והוי מה"ב כיון דלעולם שם העבירה עליו ולכך הוצרכו לתרץ דאין להעבירה שייכות למצוה דאטו ע"י שנעבד נפיק בי' וממילא ל"ש אעל"מ ולא מפסל מטעם מה"ב. ואם כנים דברינו אלה מ"ש דהתוס' נמי ס"ל דכל שאין העבירה נמשכה בשעת עשיית המצוה לא חשיב מה"ב ורק בלולב הגזול שפיר חשיב מה"ב משום שבשעת עשיית המצוה עושה עבירה שהרי מוטל עליו לקיים מצוה והשיב את הגזילה כמ"ש בשעה"מ שם יתורץ לנכון קושי' התוס' בד"ה משום דהו"ל שהקשו למ"ל קרא דלכם למעט הגזול תיפוק לי' משום מה"ב די"ל דוודאי בגזלו שו"פ שניתן להשבון א"כ בשעת עשיית המצוה עושה הוא באיסור משא"כ בגזל פחות משו"פ דלא ניתן להשבון כמ"ש בש"ע חו"מ סי' ש"ס סעיף ב' א"כ בשעת עשיית המצוה עברה כבר עבירה וא"כ י"ל דקרא אתי כגון שגזל לולב או ערבה שאין בו שו"פ דקרא ולקחתם לכם אכולהו ד' מינים כתיב וא"כ משום מה"ב לא הוי פסול דהרי העבירה כבר עברה אמנם מטעם לכם וודאי מפסל דהרי מ"מ אינו שלו אע"פ שאינו שו"פ מ"מ גזל הי' בידו דפחות משו"פ נמי אסור לגזול מה"ת כמ"ש שם בש"ע ואם אמנם שהרבה תירוצי' נאמרו בקושיא זו נ"ל דגם זהו נכון מ"ש:

העולה מדברינו אלו דמאן דס"ל לפסול מה"ב הי' או משום דנעשית בו עבירה מאיס לגבוה או משום דנעשה קטיגור א"כ כל היכא שהמצוה באה מחמת העבירה אע"פ שהעבירה כבר עברה מ"מ פסול משום מה"ב ואי אמרי' דהטעם הי' משום דכל שהמצוה נעשית ע"י עבירה הוי כמו כ"מ דא"ר ל"ת דמסתמא קפדה התורה שלא יעשה המצוה אם ע"י המצוה יהי' לו עבירה ולכך לא מהני המצוה א"כ ה"ד היכא שהעבירה נמשכ' עדיין בשעת עשיית המצות נמי דאז שפיר שייך לומר דהתורה אמרה ל"ת ולא מהני המצוה משא"כ היכא שכבר עברה העבירה ובשעת עשיית המצוה אין כאן עבירה ל"ש לומר דהתורה אמר' ל"ת דהרי עכשיו בשעה שמקיים המצוה תו ליכא עבירה וא"כ ל"ש אעל"מ:

(י) ועד"ז יש לפרש פלוגתא דר' יונה ור' יוסה בירושלמי שהבאתי לעיל באות ז' דר' יונה אמר אין עבירה מצוה ור' יוסה סבר אין מצוה עבירה דלא כפירש המפרש שם דר' יוס' לגמרי פליג על ר' יונה ולא ס"ל מה"ב כלל רק דתרוייהו ס"ל מה"ב רק פליגי בטעמא דמילתא דר' יונה ס"ל דמה"ב פסול הי' מטעם דכיון שנעשי' בו עבירה או דמאיס לגבוה או דנעשה קטיגור וא"כ אע"ג שבשעת קיום המצוה תו ליכא עבירה מ"מ חשו' מה"ב ולכך קאמר אין עבירה מצוה כלומר מכיון שנעשית בו עבירה וע"י העבירה שסתעף המצוה זה לא אפשר להיות ולכך ס"ל באמת דאפי' לבסוף אין מברכין דאע"ג דבשעת הברכה כבר חלף והלך לו האיסור מ"מ הברכה באה על מה שאכל ובשעת האכילה הי' עבירה בידו ולכך אין מברך אח"כ אמנם ר' יוס' ס"ל אין מצוה עבירה כלומר אם גם בשעת קיום המצוה נמי יהי' עבירה בדבר דהעבירה נמשכה בשעת עשיית המצוה אין זה מצוה כיון שנעשית באיסור משא"כ היכא שבשעת המצוה תו ליכא עביר' רק דנימא דכל שבא' ע"י עבירה לא חשיב מצוה ואין עבירה מצוה זה ל"א רק אין מצוה עבירה כלומר היכא שבשעת קיום המצוה עדיין ישנו לעבירה ולא כמ"ש באות ז' דטעמא דר' יונה הי' משום אעל"מ ומשו"ה קאמר בתר הכי א"ר אילא אלה המצות אם עשיה' כמצוותן הן מצוות ואם לאו אינם מצוות כלומר דמסייע לר' יוס' דס"ל דכל היכא שאין העבירה נמשכה בשעת עשיית המצוה ל"א מה"ב דס"ל דמה"ב נפקא לן מקרא דאלה המצוות והלכך דווקא כל היכא שהעבירה נמשכת בשעת עשיית המצוה עדיין ממילא לא עשא' כמצוות' מקרי והוי מה"ב משא"כ היכא שהעבירה כבר עברה ואין בשעת עשיית המצוה עבירה שפיר עשא' כמצוות' מקרי ולא הוי מה"ב. ולפי"ז פלוגתא דר"י ור"ת אם קנא' קודם עשיי' המצוה אי חשיב מה"ב תלי' בפלוגתא דר' יונה ור' יוס' בירושלמי דלר' יונה חשיב מה"ב אעפ"י שאין העבירה נמשכ' בשעת עשיית המצוה ולר' יוס' ולר' אילא לא חשיב מה"ב רק היכא שבשעת עשיית המצוה איכא עבירה עדיין וסברת פלוגתת ביארנו לעיל באות ט' בס"ד ודו"ק היטב. ועי' בס' שנות חיים סי' קס"ב שכתב נמי דר' יוס' נמי ס"ל מה"ב ולא כפיר' המפרש שם דר' יוס' לא ס"ל כלל מה"ב עיי"ש:

(יא) והנה מ"ש דהטעם דמה"ב פסול הי' משום דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ אל תשיבינו האיך שייך בזה לומר אעל"מ והרי המהרי"ט ח"א סי' ס"ט כתב דל"א אעל"מ רק היכא שנוכל לתקן האיסור משא"כ היכא שהאיסור כבר נעשה ל"א אעל"מ וא"כ ה"נ הרי כבר נעשה האיסור ומה יתן ומה יוסיף לענין האיסור שכבר עבר אם המצוה מהני או לא. אומר לך דאל תשיבינו מזה דוודאי היכא שאנו דנין על מה שעשה האיסור אם מהני או לא בזה שפיר יש לחלק דכל היכא שהאיסור נעשה מ"מ ל"א דלא מהני ועי"ש היטב משא"כ היכא שאין אנו באין לדון על עיקר האיסור כמו הכא גבי מצוה דאנו דנין רק כיון שהמצוה נעשית בשעת העבירה כמ"ש בשעה"מ שבשעת המצוה יש עליו חיוב לחזור הגזילה. ואם באנו לומר שהמצוה ההוא אעפ"י שהתורה אמרה לא תעשה המצוה באופן הזה מ"מ יצא ידי המצוה בזה וודאי אמרי' מכיון דאמרי' כ"מ וכו' אעל"מ ממילא לא יצא ידי המצוה ואעפ"י שמ"מ האיסור לא מיתקן עי"כ מ"מ הא אין אנו דנין אם אהני מעשיו לענין האיסור רק לענין המצוה והתורה אמרה שלא יעשה המצוה על זה האופן א"כ וודאי שייך בהא פלוגתא דאי אמרי' דאעפ"י דא"ר ל"ת מ"מ אם עבר מהני א"כ ה"נ הרי קיים ידי המצוה ויצא משא"כ אי אמרי' דאעל"מ א"כ הרי ניתק האיסור בכך כלומר אותו האיסור שהתורה אסרה שלא לעשות המצוה על זה האופן ואיהו עבר ועשה ואמרי' דלא מהני וא"כ ממילא לא עבר על וה שהזהירה התורה שלא לעשות המצוה בזה האופן ודברי מהרי"ט אינם אמורים רק היכא שאנו דנין על עיקר מעשה האיסור אם מהני או לא בזה שייך שפיר סברת המהרי"ט דכיון דאפי' א"א דל"מ נשאר מעשה האיסור א"כ ל"א אעל"מ משא"כ הכא לענין המצוה דאין אנו דנין טל עיקר האיסור רק על המצוה והתורה אמרה שלא לעשות המצוה באופן הזה שהרי בשטה שנוטל הלולב עליו לקיים מצות השב' גזילה להחזירו לבעלי' בזה וודאי אמרי' דלא מהני שהרי התורה אמרה שלא לעשות המלוה באופן הזה. אמנם כבר כתבנו לעיל בחידושינו לסוגי' דאעל"מ דבס' טורי אבן למס' ר"ה כ"ח חולק על סברת מהרי"ט במ"ש דאפי' לרבא ל"א אעל"מ רק היכא שע"י דלא מהני יתוקן האיסור