תבואות השדה חלק א קפא

ואם היו ענביו מרובי' מעליו דאין ממעטים ביו"ט ואם מיעטו כשר ואמאי לא מפסל משום מה"ב. ועי' בשעה"מ פ"ח מהל' לולב שהקשה ג"כ לקושי' זו ושם תירץ כיון דאין העבירה נמשכה בשעת עשיית המצוה ל"א מה"ב דמה שעבר כבר עבר ולא דמי לגזל שעדיין מחוייב להחזיר הגזילה וא"כ נמשכ' העבירה בשמת עשיית המצוה ושם פקפק קצת בסברא זו. ולפימ"ש א"ש כיון דהטעם דפסול מה"ב הי' משום אעל"מ וכבר ידוע דכל היכא דמהני ממילא כגון בצורם אוזן בכור ל"א אעל"מ והי' סבר' התוס' שם במס' תמורה באותו סוגי' וא"כ הכא גבי הכי ענבים כיון דאם הי' נושרי' מעצמם הי' כשר וא"כ ל"ש בי' לומר אעל"מ ושפיר אמר דאינו פסול מטעם מה"ב. אמנם לסברת המהרי"ט ח"א סי' ס"ט שכ' דל"א אעל"מ רק היכא שע"י דנימא לא מהני יתוקן האיסור משא"כ היכא דע"י דנימא לא מהני לא יתוקן האיסור ל"א אעל"מ ע"ש מ"ש לענין השוחט בשבת דל"ש אעל"מ וא"כ לענין לולב הגזול לכאורה לא יתכנו דברינו דהא במה דאינו יוצא באותו לולב עדיין לא יתוקן האיסור גזל ועי' בנו"ב מד"ת לאו"ח סי' קל"ה. אמנם בחי' לסוגי' דאעל"מ הארכנו בס"ד דלאו לכ"ע אית להו סברת מהרי"ט ועל הקושי' משוחט בשבת דשחיטתו כשיר' נתבאר שם בס"ד:

(ז) עוד מצינו בירושלמי פרק האורג במס' שבת הל' ג' והי' ג"כ במס' חלה פ"א שני טעמים לפסול מה"ב וז"ל הירושלמי שם תני מצה גזולה אסור לברך עלי' ופירש שם בקרבן עדה דמ"מ יוצא בה רק דאין לברך עלי' על שם ובוצע ברך א"ר יונה הדא דאת אמר בתחלה אבל בסיף דמי' חייב לו דקנינהו בלעיס' וחייב לברך ר' יונה אמר אין עבירה מצוה וס"ל דאפי' בסוף אין מברכין ובאמת אפשר דר' יונה פליג לגמרי על הבריית' שם דלהבריית' יוצאין במצה גזולה רק לברך אסור אמנם ר' יונה דאמר אין עבירה מצוה משמע דאין יוצא כלל במצה גזולה ובאמת הכי נמי קיי"ל בש"ע או"ח סי' תנ"ד דאין יוצאין במצה גזולה משום מה"ב ר' יוסה אמר אין מצוה עבירה וכ' המפרש שם וז"ל פליג על ר' יונה וסובר דאפי' מה"ב יוצאין בה דמצות ללה"נ וכיון שאין נתנה מהעבירה יוצא בה עכ"ל הנה מ"ש דלכך מכשר ר' יוסה מה"ב משום דמללה"נ הם דברים תמוהי' וכי מאי שייך לענין אכיל' מצה מצוה ללה"נ הא ידוע דכל היכא שגופו נמי נהנה ל"ש מללה"נ. אמנם הא וודאי מצינו לפרושי דר' יוסה דס"ל אין מצוה עבירה כוונתו לחלוק על ר' יונה וס"ל דאין חוששין למת"ב. ועי' בס' שנות חיים סי' קס"ז שכ' כוונה אחרת בפלוגת' דר' יונה ור' יוסה ותרויהו ס"ל מה"ב עי"ש בירושלמי א"ר אילא אלה המצוות אם עשיתם כמצותן הן מצוה ואם לאו אינו מצוה וא"כ ר' יונה ור' אילא תרויהו ס"ל לפסול מה"ב רק ר' יונה ס"ל דפסול מסברא כמ"ש לעיל אות ו' בשם המלחמות ולכך כתב דאין עבירה מצוה ור' אילא יליף לי' מקראי דאלה המצות ואפשר דסברת ר' יונה נמי הי' במ"ש דאין עביר' מצוה כלומר דכיון דנעשה באיסור אעל"מ ולא הוי מצוה:

(ח) ואי אמרי' דהטעם פסול במה"ב הי' משום אעל"מ יובן היטב סברת השעה"מ פ"ח מהל' לולב הלכה ה' דמשו"ה ל"א גבי אין ממעטי' ביו"ט דאם לקטן יהי' פסול משום מה"ב וכ' וז"ל וי"ל דשאני הכא דכיון דאפשר למצוה שתעשה בלתי העבירה כגון אם לקטן לאכילה ודאית לי' הושענ' אחריתי אע"ג דלקטו באיסור לא קרינן בי' מה"ב כיון דמשכחת לה שילקטם בהיתר בלתי עבירה עכ"ל ומסיי' שם שהי' דוחק. אמנם עפימ"ש יש להסביר הדבר דוודאי אי אמרי' הא דמה"ב פסול תי' משום שנעשית בו עביר' הי' מאיס לגבוה א"כ אע"פ שמשכחת לה בהיתר מ"מ עכשיו נעשי' בו עבירה ולא חזי למצות אמנם אי אמרי' דהי' משום שיש בו עבירה אמרי' דאעל"מ. והנה גבי אעל"מ ידוע דאמרי' דכל שאפשר להעשו' בהיתר ל"א אעל"מ דכיון דמשכחת להמעשה ההוא בהיתר ואין האיסור מצד עיקר המעשה רק משום דבר אחר כמו הכא דבלקטן לאכיל' ויש לו הוסענ' אחריתי לא הוי מלקיט' איסור דל"ש אעל"מ ולכך שפיר לא מפסל מטעם מה"ב ובזו הסברא אתי נמי שפיר מ"ש השעה"מ בתירוץ הראשון שם דכל היכא דאין העבירה נמשכ' בשעת עשיי' המצוה ל"א מה"ב הי' נמי מהך טעמא דוודאי אי אמרי' דכל שהמצוה בא ע"י העבירה תו לא חזי לגבוה א"כ י"ל דאע"ג דעבירה אזד' לי' קודם עשיית המצוה מ"מ כיון שע"י העבירה באה תו לא חזי למצוה וא"כ ה"נ כיון שלא מתכשר רק ע"י לקיט' הענבים שהי' בעביר' ממילא אפסל לי' ממצוה משא"כ אי אמרי' דמה"ב פסול הי' מטעם דאעל"מ א"כ י"ל דע"כ ל"ש לומר אעל"מ רק היכא שהעבירה נמשכ' בשעת עשיית המצוה עדיין שפיר נוכל לומר דמסתמ' אמרה התורה שלא לעשות המצוה באופן שתהי' נעשית העבירה ע"י מצוה ולכך אעל"מ משא"כ היכא שעברה העבירה א"כ לא שייך לומר שהמצוה לא מהני דהא כיון שהעבירה עברה כבר א"כ ל"א התורה עכשיו בשעת עשיית המצוה שלא לעשות העבירה שהרי מה שעבר עבר ועכשיו בשעת עשיית המצוה שוב אינו עושה עבירה ול"ש בי' לומר אעל"מ. וא"כ ה"נ במה שלקט הענבים קודם עשיית המצוה ל"ש לומר דהמצוה לא מהני מטעם אעל"מ דהא בשעה שעושה המצוה ל"ש לומר דהתורה אמרה שלא יעשה והוי כ"ע דא"ר ל"ת דהא עכשיו בשעת קיום המצוה תו לא אמר' התורה שלא יעשה דהא העבירה כבר עברה רק אי אמרי' דמה"ב פסול הי' דכל שנעשי' בו עבירה תו לא חזי לגבוה שפיר י"ל דאע"ג דהעבירה כבר עברה מ"מ שייך מה"ב דהרי עכ"פ נעשית בו עבירה ונכון הדבר בס"ד בהסבר שני הסברות של שעה"מ לדעת במה תלי' הני סברות:

(ט) והנה לשיטת ר"ת דס"ל דאפי' היכ' שקנאו מקודם כמי חשיב לי' מה"ב מוכח להדי' דלא ס"ל כסברת השעה"מ דכל היכא שאין העביר' נמשכ' בשעת עשיית המצוה לא חשיב מה"ב דהרי ה"כ כשקנאו מקודם תו ליכא עבירה בשעת עשיית המצוה וע"כ דלא ס"ל לר"ת סברת השעה"מ ונכון הדבר מאוד עפ"י מ"ש לעיל אות ב' דר"ת ס"ל דמשו"ה פסול מה"ב כסברת הירושלמי דאוי לו לזה שנעשה סביגורו קטיגורו וא"כ אע"פ שאין העבירה נמשכ' בשעת עשיית המצוה מ"מ כיון שאותו המצוה באת לו ע"י העביר' נעשה עליו קטיגור אמנם התוס' דס"ל דהיכא שקנאו מקודם המצוה תו ל"ש מה"ב ס"ל דהטעם הי' משום דאעל"מ והלכך כל היכא דהעבירה כבר עברה ל"ש לומר בשעה שעושה המצוה דהתורה אמר' ל"ת והלכך ל"ש אעל"מ והלכך היכא שקנאו מקודם ל"א מה"ב רק היכא שההקדש מסייע להקנין בזה שפיר שייך לומר שהתורה אמרה לא העבוד דהרי מה שמקדיש הי' עצמו הוי עבירה שבכך מוציאו וגזלו מן הבעלים הראשונים ואע"ג דהתקדש חל עכ"פ כמ"ש התוס' להדי' במס' ב"ק ס"ו ע"ב ד"ה וש"מ היינו משום דהא לגבי הדיוט כמי מועיל הקנין דהא הוי שנוי רשות מ"מ למצות פסול משום אעל"מ ועי' היטב שם בתוס' הנ"ל. ומה שהקשה השעה"מ אמאי לא תירצו התוס' בקושיית' מלולב של אשיר' דמשו"ה לא מפסל מטעם מה"ב משום שהעבירה עברה כבר ומתוך כך רוצה לומר דהתוס' לא ס"ל לחלק בין אם העבירה עברה