תבואות השדה חלק א קפ

(ג) טעם השני למה"ב הי' נמי מקרא דדריש ר"י עוד שם בשם רשב"י שונא גזל בעולה וכו' ממני ילמדו בני. והנה כבר עמדו בזה המפו' למ"ל תרי קראי. וי"ל בזה על כמה אופנים הנה לשיטת ר"ת דאע"ג שכבר קנאו מקודם נמי חשיב מה"ב א"ש דאי מקרא דוהבאת' את הגזול הו"א דלמא שאני התם משום דיאוש כדי לא קני' וא"כ רק ע"י ההקדש נעשה שלו ולכך אינו רצוי' לפני ד' ולכך הביא מקרא דאני ה' שונא גזל בעולה וקאמר המשל ממנו ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל ומסתמ' ניחא לפני המקום ית"ש שירחיקו עצמן מכל ענין גזל אע"פ שיוכל לבקש תחבולות שיהי' נקנה לו אח"כ מ"מ אין זה רצוי בעיני ד' ית"ש ומה נמלצו מאוד לדברים האלו גירס' מהרש"ל דגרס ויבריחו עצמן מן הגזול וז"ל דה"ק שיבריחו עצמן מן הגזול כבר בידם וקנוי להם. והנה במתני' נמי קתני לולב הגזול ולא קתני הגוזל לולב ומשמע לי' לר"ת דאפי' הגזול מכבר כלומר שכבר קנוי לו מקודם המצוה נמי חשיב לי' מה"ב ולכך הביא קרא דשונא גזל בעולם והמשל דממנו ילמדו בני לומר דירחיקו עצמם מכל ענין גזל כיון דהטעם הי' שירחיקו עצמם מן הגזל א"כ לא מהני מידי במה שקנוי לו מקודם ודו"ק:

(ד) ועוד י"ל דמשו"ה הביא כי אני ד' שונא גזל בעולם דהנה התה"ד סי' ק' הביא משם ראבי"ה בפ' אלו מציאות דמאן דמכוין למצוה לא מקרי גזלן ולא מבטל לשבועה מ"מ דבר הגזול מקרי ולפי"ז י"ל דמשו"ה נקיט במתני' לולב הגזול ולא הגוזל לולב לאשמעי' אגב אורחא דמסתמא מאן דגוזל לולב לשם מצוה הי' מכוין ולא מקרי גזלן רק הלולב מקרי גזול ולכך נקיט לולב הגזול. והנה לפי"ז הי' מקום לומר דאין ראי' כלל מקרא דוהבאת' את הגזול לפסול בלולב הגזול דהנה קרא דוהבאתם את הגזול מצוה לאוקמא בחטאת. והנה י"ל דעיקר הטעם דפסול מה"ב הי' משום דאוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו וא"כ היכא דמכוין למצוה וסובר שעושה מצוה בכך ל"ש לומר סנגורו יעשה קטיגורו דמחשבתו הי' רק לש"ש והלכך דווקא גבי חטאת שאין מוכרח שכוונתו הי' לש"ש דלמא משו"ה מקרי' הקרבן שכבר נתחייב חטאת וירא שלא ימשכנו אותו ואע"ג דקיי"ל חייבי חטאות ואשבות אין ממשכנים אותם כבר כ' המל"מ בפי"ז מהל' מעשה הקרבנות הל' י"ז דלאחר שעברו ג' רגלים ולא הביא אף בחייבי חטאות ממשכנים וא"כ אין מוכח שמכוין לשם מצוה וא"כ איהו גופא גזלן מקרי ולכך שפיר פסול מה"ב וא"כ אין ראי' ללולב דבלולב מסתמא לשם מצוה מכוין ולא מקרי איתו גופא גזלן שפיר י"ל דל"ש לומר שנעשה קטיגורו וממילא לא מפסל משום מה"ב. ולכך הביא קרא דשונ' גזל בעולה ומשמע אפי' בסתם עולי נדבה דנמי מסתמא לשם מצוה קמיכוין ואפ"ה פסול מה"ב וא"כ ה"ה כמי ללולב אע"ג דמסתמא לשם מצוה קמכוין פסול משום מה"ב ועפ"י סברא זו יש ליישב מה שהקשה בחי' מהר"ם מלולבין בתוס' ד"ה משום דהו"ל דהביאו ראי' דמה"ב פסול אפי' בשאר מצוה מהך דמס' ב"ק צ"ד ע"א הרי שגזל סאה של חטים וכו' אין זה מברך והקשה דא"כ למה לא הביא ר"י ראי' מהך דחלה והביא הפסוקים דגבי קרבן ולפימ"ש א"ש דגבי חלה ל"ל דמסתמ' מכוין לשם מצוה כדי שיקיים מצות הפרשת חלה דאטו מוטל' עליו המצוה לקיים כשאין לו עיס' וממילא איהו גופא גזלן מקרי ושפיר שייך בי' מהב"ע משא"כ גבי לולב דמסתמ' לשם מצוה קמכוין הו"א דל"ש בי' מהב"ע ולכך צריך לאתויי הקרא דאני ד' שונ' גזל בעולה והתוס' לא הביאו מהך דחלה רק לדוגמ' בעלמ' דהא התם באמת אינו מעכב המצוה כמ"ש הרמב"ן דראב"י לא קאמ' שאינו חלה ואם העריס ממנה על אחרת שלא תהא פוטר' ולא אמר אלא לענין הברכה עיין במלחמות. ובפרט לשיטת התוס' היכא שכבר קנוי לו ל"ש מה"ב רק לענין הברכה כמ"ש בד"ה הא קני' ולא הביאו התוס' הך דחלה רק להוכיח דאיכא קפיד' עכ"פ בשאר מצוה נמי במה"ב ודו"ק:

(ה) טעם השלישי מתוס' ב"ק ס"ו ע"ב ד"ה ש"מ דיאוש לא קני מוכח דהא דדרשי' שם קרבנו ולא הגזול ומוקמי' לאחר יאוש כמי הטעם דמפסל משום מה"ב. טעם הרביעי קרא דבוצע ברך נמי לרבא ב"ק צ"ד ע"א הי' משום מה"ב ושמעי' מינ' עכ"פ לענין ברכה וא"כ יש לנו רמזים בד' קראי. א' קרבנו ולא הגזול ב' קרא דמלאכי והבאתם את הגזול. ג' קרא דשונ' גזל בעולה וכבר כתבנו באות ג' ואות ד' בס"ד מה דשמעי' מקרא דשונ' גזל בעולה מה דלא הוי עלי להוכיח מקרא דוהבאת' את הגזול. ד' קרא דבוצע ברך לרבא אליב' דראב"י אמנם מהתם לא שמעי' רק לענין ברכה:

(ו) ראיתי במלחמות להרמב"ן שכתב על מ"ש בס' בעהמא"ו להוכיח דלא קיי"ל כהא דר' יוחנן דלולב הגזול פסול ביו"ט שני משום מה"ב דהא מכאן מוכח דיאוש קני מדקאמר אלא לאחר יאוש אמאי ולר"י גופ' אשמעי' דס"ל יאוש לא קני מדקאמר דחיובא דתשלומין ד' וה' הי' בין לפני יאוש בין לאחר יאוש וכ' עליו הרמב"ן במלחמות וז"ל ואם הי' כדבריהם שהי' ר"י סובר כאן יאוש כדי קני (כלומר ובהא לית הלכת' כוותי' עי' בש"ע חו"מ סי' שס"א סעיף א' דק"ל יאוש כדי לא קנה) מ"מ במאי דקאמר מה"ב לאו מצוה הי' כוותי' קיימא לן דאי נמי לי' לן מהאי קרא מסברא אי לא עכ"ל הנה דבר גדול השמיענו בזה אדונינו הרמב"ן ז"ל דהא דמה"ב פסול הי' מסברא נמי אפי' בלא שום קרא והנה אם אמנם שכ' אח"כ דמקרא אחרינ' נמי אשמעי' מה"ב מקרא דשונ' גזל בעולה מ"מ מקודם כתב דמסבר' נמי אמרי' דמה"ב פסול. אמנם סתם לנו הדברים ולא ביאר מאיזה סברא והנה לכאורה י"ל דלרבא דס"ל במס' תמור' ז' כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ י"ל דמה"ט מפסל מה"ב דבאמת כיון דבכ"מ דשייך בי' מה"ב הי' בגוונא היכא דל"ש שהמצוה תדח' העביר' מטעם עשה דוחה ל"ת א"כ הוי בגדר דא"ר ל"ת ולכך לא מהני. וכן יש להביא ראיה מדברי הגאון בעל שאגת ארי' דס"ל דמה"ב הי' מטעם דכ"מ וכו' אעל"מ דהנה בס' שאג"א סי' צ"ח הביא ראי' להוכיח דמה"ב פסול ממס' ר"ה כ"ח ע"א דאמרי' בשופר של שלמ' לא יתקע ואם תקע לא יצא והטעם משום דכי תקע באיסור' קתקע והו"ל מהב"ע דהא ליכ' למתלי טעמ' שלא יצא אלא משום דהו"ל מה"ב וכ' שם ח"ל ואפי' לרבא לבתר דהדר בא לא קאמר דיצא רק משום דמצוה ללה"נ וכי תקע בהתיר' קתקע אבל כל היכא דתקע באיסור' מהא לא הדר בי' ומודה דלא יצא משום דהו"ל מה"ב וש"מ מה"ב מילתא הי' עכ"ל שם והנה כתב דאיכא שום טעמ' לומר דלא יצא היכא דתקע באיסור' רק משום מה"ב ואיהו גופ' כתב טורי אבן למס' ר"ה בדף הנ"ל בד"ה שלמי' דהטעם דאמרי' דלא יצא אי הו"א מצוה להנות נתנו הי' משום דהו"ל נ"מ דא"ר ל"ת ואעל"מ היכא דתקע באיסור' וע"כ דאיהו נמי ס"ל דהטעם לפסול במה"ב הי' משום דאעל"מ היכא שעשה באיסור ולא מהני המצוה ואפשר דזהו נמי טעמ' של הרמב"ן במ"ש דאפי' לי' לן מה"ב מהאי קרא אית לן מסברא היינו נמי משו"ה דכיון דעשה המצוה באיסור הוי בגדר דא"ר ל"ת ואעל"מ וזה רבות בשנים אשר כתבנו ליישב בהך סברא קושי' המרדכי אמאי אמרי' לקמן גבי