תבואות השדה חלק א קעט

הנאה עניים המצוה ומצוה חשיב הנאת משא"כ גבי חליצה גוף החליצה לא חשיב מצוה וא"כ שפיר מותר לחלוץ ממנו מאי תאמר יש לה הנאת שתהי' מותרת להנשא אח"כ לזה שפיר י"ל דהא אין לה הנאה מגוף האסור בהנאה וכמו שמתרצין לשיטות הסוברים דהיכא דאיכא הנאת הגוף בהדי המצוה ל"א מלל"ג והקשו מחליצה ותירצו דמה שמותר' להנשא אינו בא ההנאה מגוף הדבר האסור רק מה שגורמ' לו ההנאה אח"כ לא חשיב הנאה כמ"ש לעיל ה"נ מצינו לתרוצי למ"ד מצות להנות ניתנו דההנאה שמגיע לה אח"כ לא חשיב הנאה ורק אי הוי גוף החליצה מצוה הי' אסור לחלוץ למ"ד מצות להנות ניתנו משא"כ כיון דבאמת אין גוף החליצה מצוה לגבי דידה שפיר מותרת לחלוץ ול"ש מצות להנות ניתנו כיון דאין כאן מצוה ודו"ק היטב:

שער ד בעזרת ד' השומר אותנו מכל גזירת. אתחיל לכתוב ח"ת בסוגי' דמצוה הבאה בעביר'. ובעזרת סולח ומוחל אתחיל לכתוב ח"ת ריש פ' לולב הגזול במס' סוכה ל' ע"א:

כלל א' נבאר בס"ד איזה טעמים משום מה מצוה בעבירה פסול. (א) בגמ' אנ"י משום רשב"י משום דהו"ל מהב"ע שנאמר והבאת' גזול ואת הפסח וכו' אף גזול בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש וע"כ משום מהב"ע והנה במס' ב"ק ס"ז ע"א יליף עולא מהך קרא דיאוש אינו קונה וכתבו שם התוס' בד"ה אמר עולא וכן הכא בד"ה הא קני' דאי הו"א דיאוש קני' לא הוי חשו' מהב"ע כיון שכבר קנאו מקודם רק משום דאמרי' יאוש לא קני רק ע"י שנוי רשות וא"כ המצוה דהיינו ההקדש מסייע לעביר' דלולא ההקדש לא הי' כאן שנוי רשות לכך פסול משום מהב"ע וא"כ מהך קרא דוהבאת' גזול שמעי' מינ' תרתי דיאוש כדי לא קני ושמעי' נמי מהב"ע דאי לא משום מהב"ע הי' כשר עכ"פ משום דמכיון שהקדישו הו"ל יאוש ושנוי רשות וכן דעת הרמב"ן במלחמות ע"ש. אמנם שי' ר"ת שם בב"ק וכן במס' גיטין כ"ה ע"א ד"ה מ"ט דאפי' היכא שקנוי לו מקודם נמי חשי' מהב"ע והי' דאמר עולא שם דיאוש אינו קונה הי' באמת רק לענין קרבן ופסול משום דהו"ל מהב"ע נמצא לפי"ז דלשיטת התוס' לא חשי' מהב"ע רק היכא שלא קנאה עדיין משא"כ היכא שקנאו מכבר תו לא חשי' מהב"ע וכן משמע מדברי הרמב"ן במלחמות דס"ל נמי הכי ושיטת ר"ת הי' דבכל ענין שהי' בו עביר' פסול משום מהב"ע אע"פ שכבר קנאו מקודם מ"מ אפשר דאפי' לשיטת ר"ת ל"א דפסול מהב"ע רק היכא שעכ"פ המצוה באה ע"י העביר' כגון בקרבן לאחר יאוש אפי' אי אמרי' דיאוש קנה ונמצא שקנאו קודם עשיי' המצוה מ"מ לולא העביר' שעשה מתחלה לא הי' לו מה להקדיש ולכך חשוב לי' שפיר מהב"ע. אמנם גבי לולב של אשיר' דאין העביר' מסייע' כלל להמצוה כמ"ש התוס' בד"ה משום דהו"ל אפי' הר"ת נמי מודה דלא חשיב מהב"ע. וראיתי למרן החחס"ו בחידושיו לפ' לולב הגזול בתוס' בד"ה משום דהו"ל וז"ל כ' תוס' בשל ע"א ל"ש מהב"ע דאין המצוה באה מחמת העביר' ודברים אלו מבוארי' בירושלמי ס"פ האורג וכ' שם א"כ המוציא מצה מרה"י לרה"ר כלומר בשבת לא יי"ח אכילת מצה בתמי' ומ"מ בהא אכתי פליגו ר"ת ור"י לר"מ אפי' קדם הקנין כבר כגון דקני' ביאוש כדי מ"מ הוי מהב"ע ולר"י דווקא אי ע"י המצוה נקני' העביר' כגון ע"י ההקדש נעשת שנוי השם עכ"ל מדברים אלו נראה שס"ל דלר"ת דחשיב מהב"ע אע"ג שכבר קנאו אותו א"כ ה"ה בלולב של ע"א אע"ג דאין העביר' מסייע להמצוה נמי חשיב מהב"ע ולכאור' אין שחר לדברים האלו דמה ענין קרבן הגזול אע"ג שקנאו כבר מ"מ העביר' מסייע' להמצו' משא"כ לולב של ע"א דאין שום שייכות להעביר' אל המצוה. ואולי י"ל דהי' ס"ל למרן החתס"ו דר"ת ור"י פליגי בהא סברא דר"ת ס"ל דמהב"ע פסול דמאיס לגבוה כמ"ש הבעל המאור ולכך אע"ג שכבר קנאו מקודם כיון שבא ע"י עביר' עכ"פ מאיס הי' לגבוה משא"כ הנ"י ס"ל דמהב"ע פסול מטעם אחר כמה שנבאר בס"ד ולכך כל שעכשיו בשעת המצוה אין כאן עביר' תו לא חשיב לי' מהב"ע וא"כ כיון דסברת ר"ת הי' דמשו"ה פסול מהב"ע משום דמאיס לגבוה א"כ כל שנעשה בו עבירה אע"ג שאין שום שייכות העבירה אל המצוה מ"מ מאיס לגבוה מקרי וא"כ אפי' לולב של ע"א נמי חשיב מהב"ע כמ"ש באמת הר"מ בפי' המשנה דטעמא דלולב של אסיר' הי' משום מה"ב. מ"מ אין זה ענין כלל למוציא מצה מרה"י לרה"ר דאפי' למאן דפוסל בלולב של אשיר' משום מה"ב מ"מ התם שאני דאע"ג דאין העביר' מסייע להמצוה מ"מ אכתי שם עבירה גם עכשיו על הלולב משא"כ במוציא מצה מרה"י לרה"ר בשבת דשם אין העבירה מסייע' כלל להמצוה וגם עכשיו בשעת עשיי' המצוה תו ליכא שם עביר' עליה בוודאי לכ"ע ל"ש מה"ב ועי' בפר"ח לאו"ח סי' תנ"ד ס"ק ז' מ"ש שם בשם ס' בית מועד. אמנם לולב של ע"א שפיר יש לדמות להיכא שכבר נעשה העבירה קודם המצוה לר"ת דחשיב לי' מה"ב דאי אמרי' דמשו"ה חשיב מה"ב אע"פ שהעביר' כבר נעשית משום דמ"מ מאיס לגבוה א"כ ה"ה והי' הטעם בלולב של אשיר' אע"פ שאין העביר' מסייע להמצוה והמצוה לא באה ע"י העבירה כלל מ"מ מאיס לגבוה מקרי כנ"ל עפ"י דברי החתס"ו ז"ל ודו"ק:

(ב) אמנם י"ל טעמא אחרינא בפלוגת' דר"ת ור"י דהנה המלחמות הביא טעם למה"ב הי' משום דאוי לו לזה שנעשה סנגורו קטיגורו ועי' בברכ"י תרמ"ט שהביא כן משם המדרש והנה לפי"ז י"ל אע"ג שכבר קנאו מקודם מ"מ כיון שעבירה הי' בידו קטגור מקרי ופסול שפיר משום מה"ב. אמנם סברת הר"י בתוס' הי' דמה"ב ילפי' מוהבאת' גזול והלכך דווקא כשהי' עדיין גזול בשעת הבא' שלא קנאו מקודם כגון ביאוש לשיטת הראשונים שהקנין לא נגמר עד לבתר שעת הקדש או בשנוי השם או בשנוי רשות משא"כ היכא שכבר קנאו תו לא חשיב מה"ב דדומי' דפסח נמי לא הוי שהרי פסח עדיין מומו עליו משא"כ הכא כיון שקנאו מקודם תו ליכא עליו שם גזול. וא"כ בלולב של ע"א מה שהוא לא עבדו כלל דל"ש אוי לו שנעשה סנגורו קטיגורו א"כ אף לשיטת ר"ת נמי לא חשיב מה"ב. והנה לכאורה יש לעיין קצת דהא בלולב של אשיר' נמי העביר' מסייע' להמצוה דבאמת הי' עליו חיוב לקיים מצוה ואשריהם תשרפון באש ומחמת שבטל המצוה ולא קימה יש לו עכשיו לולב ליטול וא"כ העבירה דהיינו ביטול המצות מסייע לו לקיום המצוה ואמאי לא חשיב מה"ב ולומר דמה"ב לא חשיב רק היכא שעובר העבירה בידים משא"כ הכא שאינו רק בשוא"ת מה שאין מקיים המצוה לא חשיב מה"ב זהו נרא' לדוח קצת ואולי י"ל דמ"מ לא פסיק' לי' להתוס' לומר דמשו"ה חשיב לי' מה"ב דהא במתני' סתמא קתני לולב של אשיר' פסול ומשמע אפי' היכא שלא הי' בידו מאתמול לשרפו וא"כ סו ליכא ביטול מצוה ואין העבירה מסייע להמצוה: