תבואות השדה חלק א קעו

ותר' לחלוץ כיון שאין כאן שום הנאה וכאן באשה שזקוקה כיון שהגם שיש לה הנאה ותועלת ע"י החליצה מ"מ לא חשיב הנאה מגופו של איסור למ"ש הראשונים שפיר אמרי' דחליצתה כשלה רק לכתחלה לא תחלוץ בע"א או משום דמא"ע או דמחזי כנהנה כמ"ש הרמב"ן שם ושום לבך לאלו הדברים ותראה כי הי' חילוק נכון בס"ד והא דכתבו הראשונים כאן בחליצה הטעם משום דמצוה לל"נ אע"ג דלפימ"ש לא חי' כאן ס"ד כלל לאסור מכח הנאת המצוה רק מכח התועלת המגיע ע"י החליצה וא"כ למה כתבו כלל הטעם דמלל"נ אמנם הענין הי' כך דהנהו גבי סנדל של ע"א הי' לנו לאסור מכח הבעל ומכח האשה דמכח הבעל תי' לנו לאסור מצד הנאת המצוה בחליצה אם אינו רוצה ליבם והאשה מבקשת לחלוץ ומכח האשה הי' לנו לאסור מצד התועל' המגיע לה ע"ז כתבו שפיר דמלל"נ כלומר ואין לאסור מכח הבעל דבעל וודאי עושה מצוה ול"ח הנאה דהא מוכרח הי' לחלוץ אם האשה מבקשת כמ"ש בס' החינוך מצוה תקצ"ט והעובר ע"ז ולא רצה ליבם ולא לחלוץ בטל עשה זה עכ"ל וא"ב אצלו הוי מצות חליצה מצוה חיובא ושפיר אמרי' מלל"נ דאי להנות נותנו הי' כאן הנאה מצד המצוה עצמה אמנם גבי' דיד' פשיטת שאין לאסור כלל ההנאה מצד המצוה דהיא אינו עושה שום מצוה בחליצה ורק מכח התועלת המגיע לה הי' ס"ד לאסור ע"ד כתבו שפיר הראשונים דאין זה חשיב נהנה מאיסור הנאה משא"כ בדבר שכשהי' מעושה יש לו מצוה כמו ציצית ומ"מ אינו מוכרח בדבר רק שהי' עצמו מכניס עצמו ברצונו לחיוב המצוה וודאי למאן דס"ל דהטעם דמלל"נ משום דל"ח לי' הנאה כיון שאינו עושה הדבר ברצונו בכה"ג שנוכל ליחס לפעולתו רצון עצמו בוודאי חשיב הנאה ואמרי' בכה"ג מצוה להנות ניתנו:

(כא) העולה מדברינו דיש ג' מיני מצות א' מצוה הכרחי' בלולב ושופר וכדומה ב' שאין באן כלל שום מצות רק שע"י צוי התורה מוכרח לעשות איזה דבר אם רוצה להשיג איזת תועלת כמו פעולת החליצה מצד האשה. הנה בשני חלקים אלו ל"ח נהנה מאיסור הנאה בחלק הראשון כיון שהי' מוכרח על הדבר לא נוכל ליחס הפעולה לרצונו וממילא ל"ח הנאה בחלק השני כיון שאעפ"י שהי' עושה אותו הדבר ברצון כדי להשיג איזה תועלת כמו ע"י חליצה שרוצה להיות ניתרת מזיקתה ג"כ לא חשיב נהנה דאין כאן הנא' מגופ' של איסור והפעולה בעצמו וודאי ל"ח הנאה דהא אפי' סרך מצו' אין כאן לגבי דיד' ולגבי דידי' שיש לו מצוה לא חשיב הנאה כיון שאצלו הי' מצוה חיוב' א"כ מכח הבעל ג"כ לא נוכל ליחס הפעולה לרצונו וממילא ל"ח הנאה. אמנם יש עוד חלק שלישי כמו ציצית אשר אינו מוכרח על הדבר ומ"מ אם הולך ועושה יש לו מצוה בכה"ג וודאי אמרי' כיון שהפעולה תתיחס לרצונו חשיב לי' הנא' מה שנהנה ונעשה רצונו ואמרי' בכה"ג שפיר מצות להנות ניתנו. וא"כ ממילא ל"ש לומר גבי כלאים בציצית מלל"נ ומתורץ קושי' החת"ס שהבאתי באות י"ח ודו"ק אמנם לפי מ"ש הגאון בס' מנחת חינוך מצוה שכ"ח דבמצוה שאינו חיוב' אינו מפסל מטעם מהב"ע כמו ציצית אע"ג שהי' מהב"ע מ"מ לא נוכל לומר שאין כאן ציצית על הבגד והארכנו בזה בסוגי' דמהב"ע א"כ היכא שעשה ציצית מצמר האסור בהנאה אע"ג דחשיב לי' הנאה מ"מ לא הי' לנו לפסול דהא אפי' אי מלה"נ אינו פסול רק מטעם מהב"ע כמ"ש בס' טורי אבן ובמצו' שאינו חיוב' ל"א מהב"ע. (הגם דקושי' חתס"ו מתורץ שפיר אפי' לסברת הגאון הנ"ל דהא מ"מ גבי כלאים בציצית ע"כ רק מטעם עדל"ת דל"ל מטעם דמצו' ל"ח הנאה דהא מצוה שאינו חיוב' חשיב שפיר הנאה ואע"ג דלא מפסל מטעם מהב"ע עכ"פ לא הי' ציותה לצו התורה לעשות ציצית בכלאים וע"כ רק משום דעדל"ת) מ"מ יש לעיין עוד בהך סברת הגאון דכאן י"ל שפיר כיון דאם נימא דהציצית פסולי' מתקנים אנו עכ"פ האיסור שלא יהנה מן הצמר האסור בהנאה אם ירצה לעשות מצוה וללבוש ציצית בכה"ג אמרי' שפיר אפי' במצוה שאינו חיובא נמי מהב"ע כדי שלא יעבור למפרע על איסור הנאה ותדע שהרי ר' יהודא דס"ל מלת"ב כתבו התוס' במס' גיטין נ"ו ע"א דר"י ל"ח למהב"ע ומ"מ הכא פוסל כדי שע"י שהי' פסול ניתקן האיסור וא"כ כמ"ש האחרונים עי' בכ"ס לאו"ח סי' ק"ת וא"כ ה"נ אפי' אי נימא כסברת הגאון הנ"ל דבמצוה שאינו חיובי איכו מפסל מטעם מהב"ע דווקא בכה"ג היכא שע"י שהי' פסול לא ניתקן האיסור משא"כ הכא שניתקן האיסור שלא יתנה אפי' לסברת הגאון הנ"ל נוכל לומר דפסול וקם דינ' דבציצית ל"א מלל"נ ודו"ק):

חלק הרביעי נבאר בס"ד במקום שאין מצוה כלל בעשיית הדבר ההוא רק ע"י שאינו רוצה לעבור על איסור עושה אדבר ההוא אם הי' מי בכלל דמלל"נ:

(כב) לעיל באות ה' הבאתי לשון הרמב"ן מס' יבמות ק"ג מ"ש לענין חליצה בסנדל של ע"א דאע"ג דשרי' להנשא ע"י החליצה כיון דלא מעכב בה אלא המצוה לאו הנאת הי' כלומר כיון שאם היתה רוצה לעבור על איסור תורה היתה יכולה לינשא בלא חליצה נמי וא"כ אינו נהנית מן החליצה רק מה שעושה הדבר בלא איסור אמרי' בי' מלל"נ וראה מ"ש הרמב"ן ואע"ג דהכא בעי לאנסובי ובלא חליצה לא נסבי לה וא"כ הוי רבות' טפי דהא הי' מקום לחלק דדוקא היכא שהברירה בידו לעבור על ד"ת באין מוחה ומעכב רק שגזירת ד' מונע אותו לכך אמרי' דל"ח הנאה ומלל"נ משא"כ גבי חליצה אף אם הי' תרצה להנשא באיסור מ"מ אחרים מסתמא לא חשיד' לעבור על האיסור א"כ בכה"ג הי' ס"ד דחשי' שפיר נהנה מן האיסור כיון שאין הברירה בידה לעבור על האיסור וז"ש הרמב"ן ובלא חליצה לא נסבי לה כלומר שאחרים לא ישאו אותה בלא חליצה מ"מ אפי' בכה"ג אמרי' דלא דחשיב הנאה רק מה שא"צ לעבור על מצות הבורא ית"ש ואמרי' שפיר מלל"נ וכבר כתבנו לעיל מה שקשה על סברא זו מסוגי' דמס' עירובין ל"א ע"א עי"ש. ב' הפרמ"ג לאו"ח סי' ספ"ו ס"ק י"א באשל חבי' דלחי מעצי אשרה כשר והא נהנה שמטלטל ולסברת הרמב"ן א"ש דהא אם הי' רוצה הי' מטלטל אפי' בלא לחי רק שגזירת הבורא מעכב עליו. וא"כ אינו נהנה ע"י הלחי רק מה שא"צ לטלטל באיסור ל"ח נהנה ואמרי' בכה"ג מלנ"נ ג' הפלתי סי' י' ס"ק ג' כתב דלכך בשוחט בסכין של ע"א אמרי' דהבהמה אינ' אסורה משום שנתנה מע"א כיון דשחיטה הי' מ"ע אמרי' מלל"נ ובס' תוס' שבת סי' שפ"ו ס"ק כ"ב כתב וז"ל ולפי מ"ש ליתא דהא איכא הנאת הגוף ע"י השחיטה שאוכל משופי' שופי' עי"ש אמנם אחרי העיון קצת נראה להדי' דסברת הפלתי הי' נמי כסברת הרמב"ן כיון שהי' יכול לאכול בלא שחיטה בסכין נמי ר"ק ע"י שאינו רוצה לעבור על איסור תורה מוכרח הי' לשחוט לא חשיב נהנה מן האיסור משום דמלל"נ. ואינו יודע מה יענה התוס' שבת להך דלחי שעשאו מעצי אשירה כשר דהי' ממש כסברת הרמב"ן ובס' תוס' שבת לא אביא שם כלל דברי הרמב"ן: