תבואות השדה חלק א יז

ובכה"ג ר"ש נמי מודה דחשיב לי' תיקון. ואחרי העיון קצת נ"ל בדרך פשוט יותר דהנה רש"י שם ד"ה מתניתין כתב ולר"י כה"ג מלאכה הי' משום תיקון אחרים ובד"ה ובריתא כתב רש"י וז"ל ומה שהי' מתקן אצל אחרים לר"ש לא חשיב דהא משאצ"ל ה' עכ"ל. וא"כ פשיטא דלר"ש רק משו"ה לא חשיב תיקון כיון שהמוהל סו' העושה מלאכה והתיקון נעשה בהנימול לא חשיב תיקון כה"ג דהו"ל משאצ"ל ועי"ש בחידושי הרמב"ן שהאריך בזה וא"כ פשיטא אם אדם מל את עצמו דאז התיקון נעשה בגופו ממש חשיב ליה נה לר"ש תיקון שהרי רש"י כתב דמה שהי' מתקן אצל אחריו לא חשיב לר"ש תיקון משא"כ במל את עצמו שהי' מתקן עצמו בודאי לא חשיב מקלקל אפילו לר"ש ואם כן אתי שפיר דממילה שלא ממנה לא הוי מצי למילף דהו"א הא דאסרה התורה מילה שלא בזמנה בשבת היינו דוקא אם הי' מל את עצמו דחשיב לי' מתקן אבל על ידי אחרים באמת מותר ולכן לא יליף רק ממילה בזמנה דהתם לא אפשר שימול בעצמו והו"ל משאצ"ל ולא חשיב התיקון ואפילו הכי אצטריך קרא להתיר ש"מ דמקלקל בחבורה חייב וע"ש היטב בחי' הרמב"ן ודוק. (טו) מצינו בכמה מקומות בש"ס דה"א עדל"ת היינו היכא דאי אפשר לקיים את שניהם אבל הכא דאפשר לקיים את שניהם ל"א עדל"ת עיין מס' שבת קל"ז ע"א. ובמס' שבת כ"ד ע"ב פריך הגמרא מנה"מ דאין שורפין קדשים ביו"ט ופרש"י וכן הראשונים דאי לאו קרא הו"א דאתי עשה דשריפת קדשים ודחי ללא תעשה דיו"ט והקשו הראשונים האיך שייך לומר בכהאי גוונא עשה דוחה לא תעשה הא הוי אפשר לקיים שניהם דהא יכול לשרוף למחר. ותירצו הראשונים ובראשם הרמב"ן במס' שבת והובא גם כן במטע"ק למס' ביצה ח' ע"א דלא מקרי יכול לקיים את שניהם רק היכא שיכול לקיים המצוה מיד בלא שיהוי אבל הכא גבי שריפת קדשים דאם לא ידחה יו"ט יצטרך להמתין עד למחר לא מקרי יכול לקיים שניהם. והנה בגמרא מסקינן רבא אמר אמר קרא וגו' לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתי' מק"ו ופרש"י ד"ה לבדו וממילא שמעינן מינה דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשות למחר אינה דוחה יו"ט והה"ד לשריפת קדשים טמאים עכ"ל ואם כן מוכח דבאמת מה"ט לא דחי כיון שיכול לקיים למחר, וצריך להבין אמאי מעיקרא ס"ד בגמרא דאע"ג דיכיל לקיים למחר מצות שר"ק מ"מ ידחה הל"ת דיו"ט ולבתר הכי מסקינן דכיון דאפשר לעשות למחר לא דחי. ונראה דהנה במס' יומא ו' ע"ב גבי פלוגת' אי טומאה הותרה בצבור או הודחה איתא היכא דאיכא בהאי בית אב טהורים וטמאים כ"ע לא פליגי טהורים עבדי טמאים לא עבדי כי פליגי לאהדורי ולאתנוי מבית אב אחרינא מ"ד הותרה בצבור א"צ לאהדורי מבית אב אחרינא ומ"ד הודחה צריך לאהדורי מבית אב אחרינא ונ"ל דה"ה הכא לענין היכ' שיכול לקיים המצוה באותו שעה ממש אפילו אי נימא דבכ"מ שאמרה התורה עדל"ת היינו דלא נאמרה הל"ת כלל והותרה לגמרי במקום מצוה מ"מ בכהאי גוונא הכא שיכול לקיים המצוה עכשיו בלא דחי' הל"ת הוי כמו היכא דאיכא בהאי בית אב טהורים וטמאים דכ"ע טהורים עבדי ה"נ צריך לקיים העשה באופן דלא תדחה הל"ת. אמנם היכא שלא יוכל נקיים העשה עד למחר אם לא דידחה הל"ת זה הוי ממש כמו התם במס' יומא לאהדורי ולאתויי מבית אב אחרינא ואם כן הא נמי תליא בהא דאי אמרי' דבכל עדל"ת הותרה הל"ת לגמרי נגד העשה אם כן לא מקרי יכול לקיים את שניהם מה שיוכל לקיים העשה למחר כסברת הרמב"ן והראשונים, אמנם אי אמרי' דהא דעדל"ת הי' דוחה ולא שהותרה הלא תעשה לגמרי אם כן אפי' אם אי אפשר לו לקיים העשה עד למחר נמי לא תדחה הל"ת כיון דעכ"פ לא נתבטלה המצוה לגמרי. וכגוונא שמחלק המהרש"א מס' שבת קל"ג דמילה שלא בזמנה דוחה צרעת משום דאין זמן קבוע מתי ירפא מצרעתו ולכך דוחה מה שאין כן יו"ט אינו דוחה כיון דיהיה אפשר לו למול למחר עי"ש. והנה י"ל דאי אמרי' דהא דעשה דוחה ל"ת הי' משום דעשה עדיפא שפיר י"ל דהל"ת רק נדחה אצל העשה ולא הותרה מה שאין כן אי אמרי' דל"ת חמורה מעשה אם כן ליכא למימר דהל"ת נדחית אצל עשה דהא ל"ת חמיר' וע"כ צ"ל דבמקום עשה לא נאמרה ל"ת וממילא הותרה לגמרי דהא לא נאמרה כלל לגבי עשה. והנה כבר כתבנו לעיל באות ט' דסתמא דגמרא וכן רב אשי סבירא ליה דל"ת חמירה ואם כן שפיר הקשו מנ"ל דאין שורפין קדשים ביו"ט נימא עדל"ת ולא קשה דאפשר לקיים העשה למחר דהא כיון דל"ת ע"כ הותרה לגבי עשה אם כן לא בעינן להמתין עד למחר ולא מקרי יכול לקיים את שניהם אמנם רבא כבר כתבנו לעיל דאיהו ס"ל דעשה עדיפא מל"ת ואם כן שפיר י"ל דס"ל הא דעשה דוחה ל"ת הי' משום דהל"ת נדחית אצל העשה דעדיפא מינה ואם כן ממילא היכא שיכול לקיים העשה למחר אינה דוחה הל"ת כמה דאמרי' במס' יומא שם דלמ"ד הודחה בצבור צריך לאהדורי ולאתנוי מבית אב אחרינא ה"נ צריך לאהדורי שלא לדחות הל"ת ולקיים העשה למחר ולכך משני רבא לשיטתו שפי' דהכא ילפינן ממילה שלא בזמנה דכל שיכול לקיים העשה אע"ג דלא יוכל לקיים עד למחר לא אמרינן עדל"ת ודוק. (טז) בירושלמי ריש פרק במה מדליקין משמע דס"ל דאפילו להצית המדורה מעיו"ט נמי אסור לשרוף קדשים ביו"ט ועיין בגליון שם שכתב דודאי אי שריפת קדשים היה אסור משום לא תעשה כל מלאכה אם כן היכא דמצית האור מעיו"ט והמלאכה נעשית אחר כך מאליה בשבת או ביו"ט אינו אסור דהא תנן מאחיזין אח האור במדורת בית המוקד ועיין בנמ"י פ"ב דמסכת ב"ק גבי אשו משום חיצו לענין דמותר להדליק בערב שבת אעפ"י שדולק בשבת דהמלאכה נגמרת מיד בשעת הדלקה. אמנם שריפת קדשים לאו משום מלאכה אסרתה התורה רק דגזה"כ היא וממילא אפילו כי הצית את האוד מע"ש ומעיו"ט ואחר כך דולק מאיליו בשבת וביו"ט נמי אסור ועיין שו"ת הרשב"א סי' ע"א ועיין שם בספר מראה הפנים לירושלמי להגאון בעל פני משה שהאריך בזה ונראה דהירושלמי הוכיח דשריפת קדשים לאו משום מלאכה אסרה התירה רק דהיא גזה"כ דז"ל הירושלמי שם א"ר יוסי בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאליה ברם הכא התורה אמרה דאין שורפין הקדשים ביו"ט ואצ"ל בשבת. ונראה דהירושלמי ס"ל דצורך מצוה נמי חשיב צורך קצת כשיטת התוס' פסחים ה' ע"ב ד"ה לא אמרינן מתוך ואם כן ל"ש כלל לענין שריפת קדשים ביום טוב שיהיה אסור משום מלאכה דהא היה צריך להיות מותר משום מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש כמה שהקשו התוס' באמת בסוגי' דשמן של שריפה לענין שמן של תרומה והירושלמי סבירא לי' דכל שר"ק הוי לצורך כיון דהיא מצוה. שוב ראיתי שהה"מ פ"א מהלכות יום טוב הלכה ד' הביא הירושלמי לא תבערו אש וגו' בשבת אי אתה מבעיר אבל מבעיר אתה ביו"ט ואם כן לפי דברי הירושלמי בלא"ה ליכא למימר דמשום סרך מלאכה אסרה התורה שריפת קדשים ביום טוב ואם כן דהיא גזה"כ ולכך סבירא ליה אפילו הצית האור מבעוד יום נמי אסור. וע"כ דלאו משום מלאכה אסור רק דהיא גזה"כ דאין לשרוף קדשים ביום טוב ולכך אפילו כי מצית האור מערב יום טוב נמי אסור, וראיתי בס' שעה"מ פ"א מהלכות יו"ט שהביא בשם ספר מקראי קודש דמשום הכי לא אמרינן גבי שריפת קדשים מתוך משום דמנח בשרא אגומרי חייב משום מכבה ובכבוי לא אמרינן מתוך. אמנם הירושלמי ל"ל הך סברא כמ"ש שם השעה"מ דהוי מכבה כלאחר יד וע"כ דלאו משום איסור מלאכה אסרה התורה לשרוף קדשים ביום טוב ויבואר עוד בס"ד. ויש ליישב בזה לשון המכילתא פרשת בא סוף פ' ר' ישמעאל אומר ז"ל (כלומר א"צ קרא שלא לשרוף הנותר ביום טוב) הרי היא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם ושריפה מעין מלאכה היא אלא מה ת"ל עד בוקר אם חל אור ששה עשר להיות בשבת מגיד שאינו נשרף אלא עד אור י"ז ור' יונתן פליג שם ואמר אפכא מסתברא דודאי בשבת אסור טפי לשרוף מביו"ט דמה יו"ט