תבואות השדה חלק א קנז

דכריכ' אפי' לרבנן כיון דלענין דרבנן לא חיישינן שמא יתבטל דלא הוי רק ספיק' אי יתבטל וסדר"ל וצ"ל דבאמת לכתחלה אין לעשות אפי' ספק דרבנן בידים ולכך צריך לאכול ממרור בפ"ע תחלה רק אליבא דהלל כיון דהכריכ' הי' מצוה וא"כ ליכא חשש' שמא יתבטל המרור כיון דלא הוי רק ספיק' אם יתבטל כמ"ש ול"ש לומר אין עושין ספק דרבנן בידים כיון דצריך לקיים מצות כריכה גם עכשיו זכר למקדש הוי כדיעבד ולכך הי' מותר לכרוך משום מרור דמצות מרור שפי' הוא יוצא כיון דהי' רק ספק אם נתבטל רק משום שלא יבטל מרור למצה משו"ה אסור לכרוך אבל באמת כמו דמרור מבטל למצה ה"נ מצה מבטל להמרור רק דלענין מרור לא הי' חשש' כיון דהוי ספיק' אם נתבטל ואמרי' סדר"ל ולכך לא נקיט הגמ' רק אתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאוריי' אבל תורת ביטול שייך אפי' דאוריי' לדרבנן וא"כ לא קשה מסוגי' דגמ' מה שהקשינו על החתס"ו דבאמת גם דאוריי' מבטל לדרבנן רק דלענין מרור שהי' דרבנן לא הי' לנו לחוש להלל כיון דהי' ספק אם יתבטל וסדר"ל ול"ש אין עושים סד"ר בידי' כיון דהי' עושה כן משום מצות כריכה ודו"ק אמנם ממ"ש הרא"ש שכל הפחות מחבירו מבטלו מזה וודאי משמע דאוריי' לא מבטל לדרבנן כמ"ש" (יח) והנה לפימ"ש לעיל דאם כרך תחלה אע"פ שידי מצה לא יצא מ"מ ידי מרור דרבנן יצא משום דדאוריי' לא מבטל לדרבנן יש להקשו' למה תקנו לאכול מרור שתי פעמים יאכל תחלה הכריכה דיצא ידי מרור דמצה דאוריי' לא מבטל לי' ולחשש' שמא נתבטלו המצה יאכל אח"כ מצה לחוד' ולא יצטרך לאכול מרור שתי פעמים ול"ל דכיון דמוכרח ע"כ לאכול אח"כ מצה לחוד' א"כ ממילא הוי מצה ראשונה רק רשות ומבטל לי' למרור דז"א דהא מ"מ רשות לא הוי שהרי יצא מספיק' עכ"פ דשמא לא נתבטל' כמ"ש לעיל ונ"מ טובא במה דיצא מספיק' דהא וודאי פשיט' אם עבר וכרך תחלה אע"ג דמחוי' לאכול עוד כזית מצה משום דלמא נתבטל' בפעם הראשון מ"מ אם אין לו רק מצה של איסור בגוונא דהו"א עדל"ת עי' בס' שא"ר ח"א סי' צ"ו הכא אין רשאי לאכול כיון דכבר נפיק מספיק' דדלמא לא נתבטל' המצה כמ"ש וספק עשה אינו דוחה ל"ת וא"כ לא הוי המצה ראשונה רשות לגבי מרור דרבנן דספק דאוריי' הוי כוודאי דרבנן וממילא לא נתבטל המרור (וכן מצאתי בפרמ"ג לאו"ח סי' תע"ה באשל אברהם ס"ק ח' שכתב וז"ל ואם אכל תחלה מצה ומרור בכריכה אתי מרור דרבנן ומבטל מצה ד"ת וצריך לאכול אח"כ מצה לחוד ואח"כ מצה ומרור בכריכה דמצה ד"ת לא מבטל למרור דרבנן וה"ה בראשונה צריך אח"כ הכריכה וכאמור עכ"ל) וכל הרוא' יראה שדבריו מעורבבי' קצת ואיזה טעות נזדמן בדפוס דלמא צריך לכרוך ב"פ וע"כ דהגירס' כך צריך להיות וצריך לאכול אח"כ מצה לחוד וא"צ אח"כ מצה ומרור בכריכה דמצה ד"ת לא מבטל לדרבנן וה"ה בראשונה כלומר במה שכרך תחלה נמי לא נתבטל המרור כך הי' הנוסח' האמיתי' וא"כ וודאי קשה אמאי לא תקנו שיאכל מיד הכריכה ואח"כ מצה לחוד' ונראה ליישב בשנדקדק בלשון הגמ' דמסיי' והשתא דלא אתמר הלכה לא כהלל ולא כרבנן מברך על אכילת מצה ואכיל והדר מברך על אכילת מרור ואכיל והדר אכול מצה וחס' בהדדי בלא ברכה זכר למקדש כהלל ולכאורה קשה לאיזה צורך נקיט הגמ' מברך עא"מ וכו' וכי לא ידעי' מכבר דכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן ואי דרוצה לאשמעי' מנהג הסדר הי' לו לנקוט גם ברכת המוציא שהרי תחלה מברך המוציא ואח"כ עא"ט אמנם לפי"ז א"ש דבאמת לענין המצוה מצה ומרור וכריכה לא הי' צריך לכל הטורח הזה שהרי הי' אפשר לו לאכול תחלה הכריכה וממילא יצא ידי מרור לכ"ע דמצה ד"ת לא מבטל למרור דרבנן ואח"כ אכל מצה לחודא משום חשש שמא נתבטלו המצה ע"י מרור דמרור דרבנן מבטל למצה דאורייתא אמנם אי יעשה תחלה הכריכה איך ינהג בברכה דאם יברך על אכילת מצה ועל אכילת מרור כיון דאיכא חשש' דלמא יתבטל המצה וא"כ אינו יוצא באכילה זו ידי מצה איך יוכל לברך עא"מ ואם לא יברך עכשיו רק על המרור לחודא א"כ איך יאכל המצה עם המרור וגם אין ראוי להקדי' בברכה תחלה על מצוה דרבנן ואח"כ על המצוה שהוא מחויב מה"ת ועי' היטב בפרמ"ג שם סי' תע"ה במשבצות ס"ק ז' וא"כ מוכרח הי' לאכול תחלה מצה לחודא משום הברכה שיוכל לברך עא"מ וממילא מוכרח ג"כ לאכול מרור לחוד' שלא יבטלנו המצה דרשות וא"כ שפיר נקיט הגמ' מברך על אכילת מצה וכו' כלומר דלולא הברכה הי' יכול לאכול תחלה הכריכה ואח"כ המצה לחוד' דמצה ד"ת לא מבטל למרור דרבנן ודו"ק היטב. והנה להלל וודאי הי' סגי' בכריכה לחוד' אחר המצה דאע"ג דבזמה"ז מודה הלל שאין מצוה לכרוך כדי שהמרור לא יבטל למצה דאוריית' מ"מ כיון שבזמן שביה"מ קיים הי' מצוה לכרוך ומצוה לעשות זכר למקדש כדדרשינן במס' ר"ה ע"א ומס' סוכה מ"א ע"א וממיל' יכולין החכמים לתקן שגם המצה של הכריכה יהי' מצוה דרבנן ולא מבטל לי' למרור שהי' ג"כ רק מדרבנן רק דלמא קי"ל כרבנן שגם בזמן שביה"מ קיים ליכא מצוה כלל בכריכה וא"כ ל"ש בזה לעשות זכר למקדש ולכך מחויי' ג"כ לאכילת מרור בפ"ע. ועי' בפר"מ שם ס"ק הנ"ל דהאריך בזה אי כדעת הר"מ בפ"ח מהל' חו"מ שגם בזמן שביה"מ קיים לא הי' כורך רק מצה ומרור לחוד' בלא פסח וא"כ גם בזמה"ז מצוה לכרוך ולדעת הרשב"ם ושאר מפו' שפיר דעם הפסח הי' כורך וכן לדעת רש"י בזבחים ע"ט ע"א ע"ש א"כ אפי' להלל בזמה"ז דליכא פסח אין מצוה כלל לכרוך אמנם לפימ"ש א"צ לדחוק לכל זה דמ"מ כיון דאיכא מצות כריכה בעולם מצוה לעשות זכר למקדש וכן משמע מלשון הרא"ש לקמן ע"ש העולה מכל מ"ש דמצוה ד"ת לא מבטל למצוה דרבנן ולולא תקנת הברכת הי' יכולין לעשות הכריכה תחלה ואח"כ מצה לחוד' וא"כ משמע דלא כמ"ש לעיל בשם החתס"ו דטעם דמצות א"מ זא"ז הי' משום מב"מ וא"כ ממילא הוא דרבנן מבטל לדאוריי' הוי משום דדאוריי' ודרבנן הוי כמבשא"מ דא"כ גם דאוריי' יבטל לדרבנן ואמאי אמרינן דרק דרבנן מבטל לדאורי' וכן מורה להדי' לשון הרא"ש שכתב שכל הפחות מחבירו מבטלו וע"כ דלא כמ"ש החתס"ו ודו"ק:

(יט) אמנם גם להטעם שכתבנו דמשו"ה מצות א"מ זא"ז כיון דלא הוי כמו איסור והיתר שלא נוכל לומר שהי' אסור ומותר וכאן אפשר שיצא ידי שני המצות משו"ה ל"ש ביטול ג"כ צריך להביא החילוק בין מצוה דאוריי' לדרבנן. שבתי וראיתי דמ"מ יש לקיים שפיר דברי החת"ס עפ"י דברי ר"ח במס' מנחות כ"ג ע"א דנבלה בטלה בשחיטה ובכמה מקומות משום דאזלי' בתר מבטל והיינו כיון שהמבטל א"א להיות כמו נבלה הוי מבשא"מ ועי' בשו"ת מהר"ם שיק ליו"ד סי' קט"ו וא"כ ה"נ א"ש דוודאי מצוה דאוריי' בטלה במצות דרבנן כיון דמצוה שהי' רק מדרבנן אין לה החשיבות של המצות דאוריי' הוי הדרבנן נגד המצות דאוריי' כמבא"מ ואינו אזלי' בתר מבטל אליבא דר"ח וכן דעת הר"מ בפ"א מהל' אה"ט ולכך בטלה מצוה דאוריי' בדרבנן אמנם שיתבטל מצות דרבנן במצו' דאוריי' כיון דהמצוה דאוריי' יש לה החשיבות והמעלה כמו מצוה דרבנן דיש בכלל