תבואות השדה חלק א קנה

אם שוי' הם בענין איסור והיתר ע"ש בר"נ. והנה הכא הואיל ושניהם הם מצוה אע"ג דחלוקי' בקצה זה מצה וזה מרור מ"מ הוי כמב"מ דשניהם מצות הם ובפרט דשניהם באי' לענין אחד לזכרון יצ"מ כמ"ש בס' ח"י סי' תע"ה ס"ק י' הו"ל כמב"מ והנה לפי הך סברא הך דמצות א"מ זא"ז והא דאיסורי' אי מבטלין וכן גבי היתר בהיתר אי בטל הי' ענין אחד דאי חשבי' לי' משו"ה מב"מ הואיל ושוי' הם לענין איסור והיתר וודאי יש לנו לומר דאיסורי' ג"כ א"מ זא"ז וגם היתר בהיתר לא בטל עי' בס' ברוך טעם ריש שער התערובות אמנם הואיל ומצינו הרבה פוסקים דס"ל היתר בהיתר בטל עי' בנו"ב מד"ת לחיו"ד סי' קפ"ו ועי' בש"כ יו"ד סי' רצ"ט ס"ק א' וגם לאו לכ"ע ס"ל סברת הר"נ דלרבנן דר"י נמי אמרי' מב"מ לא בטל היכא שהם שוי' לענין איסור והיתר וא"כ אין זה הטעם מספיק לומר משו"ה מצות א"מ זא"ז וצריך ליתן איזה טעם אחר:

(יד) ונראה דהנה הא דאמרי' בכ"מ דהמועט בטל ברוב הי' משום דילפי' מאחרי רבים להטות כמ"ש רש"י להדי' במס' חולין צ"ח ע"ב בד"ה דמדאורייתא ועי' בפרמ"ג בפתיח' לשער התערובות סי' פ"א. והנה ראיתי ברא"ש פרק אלו טריפות כלל כ"ה שכתב וז"ל ואע"ג דלא דמו כולו האי דבכ"מ הרוב והמיעוט מכחישין זא"ז הלכך שבקינן מיעוטו ואזלינן בתר רוב' עכ"ל ע"ש הרי דהא דגילתה לנו התורה דאזלינן בתר רובא הי' משום דע"כ אי אפשר להיות כדברי שניהם כלומר לעשות כמיעוט המחייבין ורוב המזכי' והלכך אזלי' בתר רוב וכן בכל דבר שאנו דנין עליו אם הי' מן הרוב או מן המיעוט למשל שאנו דנין על בהמה זו אי הי' ממיעוט טריפות או מרוב כשירות ואי נימא שהי' מהמיעוט הטריפ' אנו מכחישין הרוב וכל שני ענייני' לא שייכי בה לומר שהי' מן המיעו' ומן הרוב לכך אזלינן בכ"מ בתר רובא ולכך אמרינן ג"כ באיסור שנתערב בהיתר דאזלינן בתר רובא כיון דנתערב כאן היתר ואיסור ואין לך לומר בזה שהי' אסור ומותר וע"כ אי אפש"ל רק או אסור או מותר לכך אמרינן דהרוב מכריע המיעוט ונעשה הכל כהיתר משא"כ גבי מצות שנתערבו יחדיו שניהם בלעיססתו אין לך דבר המעכב לומר שאי אפשר שקיים שניהם דהיינו שיצא ידי מצות שניהם מצות מצה ומצות מרור א"כ ל"ש לומר שאחד נתבטל בחבירו דהא אפי' אי אמרינן דחשבי' לאותו מיעו' מצה שנתערב ברוב מרור ג"כ כמאן דאיתא ולא נגער בכך חלק מצוה זו אין אנו מכחישין בזה הרוב דהא אפש"ל שקיים ידי שניהם מצוה מצה ומרור ולא דמי לאיסור והיתר שנתערבו זב"ז דשם אין באפשר המציאות לומר שנחשוב הרוב והמיעוט דהרו' הי' היתר והמיעו' הי' איסור והלכך שדינן לי' בתר רובא משא"כ גבי הני מצות כיון שאפש"ל שקיים ידי שניהם א"כ לא דמי לרוב סנהדרין דאזלינן בתר רוב משום דהתם א"א שיתקיימו דברי שניהם ולכך הוי המיעו' כמאן דליתא והרוב מכריע אח המיעוט משא"כ גבי מצו' דאין אנו מגרעי' הרוב במה שנחשוב שהמיעו' לא נתבטל לגמרי ויצא ידי שניהם ולכך שפיר אמרינן דמצות א"מ זא"ז משא"כ באיסור והיתר דא"א לומר על דבר אחד שהי' אסור ומותר שפיר שדינן להמיעו' בתר הרוב. וא"כ לפי"ז שפיר אפשר לחלק ולומר דאע"ג דמצות א"מ זא"ז מ"מ איסורין מבטלין זא"ז דגבי איסור בשעה שאנו דנין על הך מיעוט פגול שנתערב בנותר ותרצה לומר שלא נתבטל א"כ אתה מכחיש הרוב שהרי נתערב המיעוט ברוב נותר וא"כ נעשה הך מיעוט פגול כנותר ולענין התראה סגול הוי הנותר כהיתר וכן לענין התרא' נותר הוי הפגול כהיתר וא"כ אותו מיעוט פגול שנתערב בנותר והנותר הי' הרוב ע"כ צריך להקריב על שם נוחר ונגרע ממינו כמ"ש רש"י בד"ה א"א וז"ל ונבלל מין לתוך חבירו מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו ונגרע ממינו עכ"ל ע"ש וא"כ אם תרצה לומר שאותו מיעוט של פגול שנתערב ברוב נותר או אפכא לא יקרא על שם הרוב בזה אתה מכחיש הרוב דהרי א"א להיות חתיכה אחד פגול ונותר דהנותר הוי כהיתר לענין התראת פגול וממילא שפיר בטל כיון דהרו' הי' נותר וכן המיעוט נותר בטל ברוב פגול כמ"ש רש"י שם וא"א לכוין שלא יהי' מין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו עכ"ל ושפיר אמרינן דהמיעוט שנתערב בחבירו נקרא על שם הרוב. דע"כ א"א לומר שיש כאן בתערובות כזית הזה כזית פגול ונותר משא"כ לענין מצוה לא נגרע בזה הרוב מה שאנו אומרי' שגם המיעוט אשר הי' שם חשבי' לי' בכ"מ שהי' כאילו הי' בעין שהרי אפשר לקיים בזה מצות מצה ומרור ואין מוכרח לדחות האחד מפני חבירו אבל גבי פגול ונותר כיון דעל אותה חתיכה שנתערב בה הפגול אי חשבא לי' לפגול כאילו הי' בפ"ע ולצרפו עם הפגול הנשאר שלא נתערב א"כ אתה מדחה ומכחיש הרוב דהיינו הנותר שהי' הרוב נגד הפגול דהנותר הוי היתר לגבי פגול לענין ההתראה וכן אפכא ולכך שפיר אמרינן דבטל וכן גבי היתר בהיתר דבשעה שאנו דנין על הביטול דהיינו לאחר שנתערב עם איסור כמו צמר גמלי' וצמר רחלים שטרפה זה בזה ואח"כ נתערבו עם פשתן דאי לא ניזול בתר הרוב דהיינו צמר גמלים א"כ באתי לדחות הרו' ולכך שפיר אמרי' דהיתר בהיתר נמי בטל לדעת הרבה פוסקים משא"כ גבי מצות אין צריכין לדחות שום רוב שפיר אמרינן דמצות א"מ זא"ז ודו"ק היטב. וא"כ אפש"ל דר"ל ור"א פליגי בהני שני טעמים דר"א ס"ל הטעם דמצות א"מ זא"ז הי' כמ"ש החתס"ו משום דהו"ל מב"מ וממילא איסורין נמי א"מ זא"ז כמ"ש דהי' ג"כ מב"מ הואיל ושניהם אסורי' אמנם ר"ל ס"ל הא דמצות א"מ זא"ז הי' משום דהמיעוט לא בא להכחיש את הרו' כיון שיכולים שפיר לומר שיצא ידי שניהם והלכך גבי איסורי' שלא נוכל לומר על זה החתיכה שהרו' הי' נותר ומיעוט' עגול דהי' חייב ופטור שהם שני הפכי' בנוש' אחד ואם תאמר שחייב על זו החתיכה משום חלק פגול שבה לצרפו עם חלק פגול הנשאר שלא נתערב אתה מדח' הרוב ולכך שפיר אזלינן בתר רובא ואמרינן שמיעוט פגול שנתערב בנותר נקרא על שם הרוב ונגרע ממינו וממילא פטור ממלקות כמ"ש רש"י שם ודו"ק:

(טו) ולפירוש התוס' שם ד"ה הפגול והנותר שפירשו דלא היתרו בו בב"א משום פגול ומשום נותר רק דמיירי שבאכיל' ראשונה הותרו בו משום פגול ובאכיל' שניה הותרו בו משום נותר ושניהם היו נבללי' וא"כ כיון דעל כל אחד שאנו דנין אם נתבטל בחבירו ואז בשעה שהותרו בו משום פגול אם יש ספק דלמא נתבטל בנותר הוי הנותר היתר לגבי פגול דהא לא הותרו בו משום נותר וכן להיפוך א"ש טפי אליב' דר"ל דמשו"ה נתבטל שפיר פגול בנותר וכן להיפוך כיון דכל אחד מקרי היתר ממש לגבי חבירו כיון שעדיין לא הותרו בו ומרווח יותר מלפרש"י דלפרש"י שהי' ההתרא' בב"א יש לפקפק אמאי לא נימא דחלק הפגול שנתבטל בנותר שיצטרף עם חלק פגול הנשאר וכן חלק נותר שנתבטל בפגול יצטרף עם חלק נותר הנשאר שלא נתבטל ויהיו איסורין שוי' כיון שהותרו בו משום כ"א אמנם לפירוש התוס' א"ש בפשיטות דהוי