תבואות השדה חלק א קנב

נמי עיין בשאגת ארי' סי' כ' ובס' מנחת חינוך מצוה ו' ומצוה י' שכתבו כן דקצת מצות איכא באכילת ח"ש נמי (הגם שמל"מ פ"א מהל' חו"מ סוף הלכה ז' כתב להדי' דלענין מצות האוכל פחו' מכשיעור לא עשה ולא כלום ע"ש) עי' בשו"ת כתב סופר לאו"ח סי' צ"ו בד"ה ועוד פש גבן ודו"ק וא"כ להני אחרונים הרי כבר נפקע מעליו חזקת חיוב דמעיקרא שהרי קצת מצוה איכא עכ"פ אפי' שלא אכל בשיעור שלם ואיכא נ"מ טובא אפי' שלא עשה רק קצת מצוה היינו היכא שאין לו רק מצה של איסור ומותר לו לאכול משום עשה דוחה ל"ת ופשיט' דהיכא שכבר אכל מצה של היתר אפי' פחות מכשיעו' אי אמרי דכבר חיים קצת מצוה א"כ לא מוטלת עליו כל המצוה ותו לא הותר לו לדחות הל"ת דע"כ אמרי' עדל"ת רק היכא שלא קיים עדיין כלום מן המצות משא"כ היכא שכבר עשה קצת מצוה תו לא הותר לו לדחות הל"ת. ואע"ג שהדבר זה צריך עיון עדיין מ"מ כבר נפקע מחזקת חיוב הראשון כיון שבאכיל' זו אפי' נתמעט קצת משיעורו ע"י שנתבטל במרא מ"מ מצוה עביד וא"כ ל"ש לומר לאוקמי' בחזקת חיוב וא"כ הול"ל ספיקא דאורי' מה"ת לקולא כיון שאפשר שמה שנתערב הי' בכדי נתינת טעם וחזקת חיוב ליכא כמ"ש וא"כ מנ"ל דהלל ס"ל מצוה א"מ זא"ז דלמא הכא שאני משום דאיכא טעמ':

(ה) וצ"ל דסוגי' הגמ' ס"ל דבח"ש ליכא אפי' קצת מצות וא"כ אכתי נשאר בחזקת חיוב כמעיקר' ואי הוי ס"ל דמצות מבטלין זא"ז וא"כ לא מהני רק משום דאכתי איכא טעמא יש לחוש דלמא נתערב מיעוט' של אחד בחבירו עד שלא נרגש כלל אפי' בטעמ' ול"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא כיון דאיכא חזקת חיוב מצות ובח"ש אפי' קצת מצות ליכא ועדיין הי' בחזקתו הראשונה וע"כ צ"ל דס"ל מצות א"מ זא"ז וא"כ ליכא כאן תורת ביטול כלל ושפיר נפיק ידי מצוה וממילא שפיר ס"ל כמו דבמצות ל"ש תורת ביטול אי משום דכה"ג הו"ל מב"מ כמ"ש החתס"ו ליו"ד סי' צ"ו ועי' בחי' הר"נ למס' נדרים נ"ב ע"א מש"ש דאפי' רבנן דר"י נמי ס"ל מב"מ ל"ב רק כיון דאחד אסור ואחד מותר הו"ל כמבשא"מ והלכך היכא ששניהם מין היתר הו"ל מב"מ ועי' בסוגי' דמס' מנחות כ"ג ע"ב בסוגי' דנבל' בטלה בשחיטה ועי' בחי' הרשב"א למס' מנחות שם מה שהאריך בזה והלכך ה"נ איסור ואיסור אין מבטלין אחד את חבירו דאדרבא אחד מחזק את חבירו דל"ל כלל דמשום דאיכא טעמא לכך ס"ל להלל דמותר לכרוך דהא אכתי יש לחוש דלמ' נתערבו אחד בחבירו במיעוט כ"כ עד שלא נרגש הטעם במה שנתערב וליכ' שיעור' במה דבצר והנה לר"ל לשיטתו שפיר הוכיח הגמ' דלדידי' ע"כ ל"ל דטעמ' דהלל משום דאיכא קצת מצות עכ"פ אפי' אי לא אכל רק חצי שיעור וממיל' ליכא חזקת חיוב דהא לר"ל כיון דס"ל לענין איסור' ח"ש מותר מה"ת בוודאי אפי' לענין מצות לא קיים אפי' קצת מצוה וממילא איכא חזקת חיוב מצוה כבראשונה ול"ל דנפיק ידי חובת מצוה משום דלמא לא נתערב כ"כ עד שאינו נרגש הטעם ושפיר נפיק ידי חובתו משום הטעם דהא לר"ל לשיטתו שפיר איכא חזקת חיוב מצות וע"כ דלדידי' וודאי ס"ל הלל דמצות א"מ זא"ז וא"כ צ"ל דמטעם אחר ס"ל דאסורי' מבטלין זא"ז ושפיר קאמר דגמ' דלר"ל וודאי פליג על ר"א דמדמי אסורי' למצות ועיקר סברת פלוגתת' דר"א ור"מ יתבאר בס"ד לקמן בדברינו. ובזה מתורץ מה שהקשה בס' מנחת חינוך מצוה א' מנ"ל לומר דר"ל פליג על ר"א כיון דר"ל מיירי במב"מ ושם ליכ' טעם ולכך בטל ולפימ"ש א"ש דלר"ל ל"ל דיוצא משום הטעם דהא אכתי יש לחוש דלמא נתבטל מיעוט' עד שלא נרגש הטעם ובצר לי' שיעור ול"ל דמספיק' יהי' נמי יוצא דלדידיה וודאי איכא חזקת חיוב מצוה דבפחות משיעור לא עשה מצוה כלל כיון דאפי' באיסור ס"ל א"ש מותר מה"ת ודו"ק:

(ו) והנה י"ל דהך סברא מה שנסתבכו בזה גדולי האחרונים אי אמרינן במצות נמי היכא שיש לו כחצי שיעור דמקיים עכ"פ קצת המצוה אי דאמרי' כסברת המל"מ פ"א מהלכות חו"מ דלא עשה ולא כלום דזה תלי' בהדי' מה דאמרי' גבי ח"ש דאסור משום דחזי לאצטרופי דאי אמרי' דחזי לאצטרופי היינו משום דכיון דחזי לאצטרופי לח"ש אחר ממילא רמיא איסור' אפי' על ח"ש דהיא נמי מחלק האיסור ולכך רמי' עליו איסור' דאורייתא וא"כ ה"ה נמי גבי מצות הרי כל חתיכה וחתיכה הי' נמי מחלק המצות ושפיר י"ל דקצת מצוה כבר עשה אפי' בלא אכל רק כח"ש ולפי"ז שפיר י"ל דרק משום דאיכא טעמ' דמצה ומרור ס"ל להלל דלא היו מבטלין זא"ז ולא משום דמצות א"מ זא"ז דלא צריכין לחוש שלא יהי' הטעם נרגש בהמיעוט שנתבטל כיון דליכא חזקת חיוב עכ"פ כמ"ש אמנם אי אמרי' דהא דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי היינו דאסר' התורה הח"ש שלא ישכח ויאכל עוד חצי זית תוך אכילת פרס עי' בפרמ"ג ביו"ד סי' ס"ה במשבצות ס"ק ד' שכתב זה הטעם וא"כ אין האיסור בח"ש מצד עצמו רק שלא ישכח ויאכל עוד ח"ש וא"כ במצות כל שלא אכל שיעור שלם ליכא אפי' קצת מצוה וחיי ראשי שאחרי שחדשתי סברא זו מדעתי ראיתי להגאון בעל כתב סופר לאו"ח סי' צ"ו שכתב וז"ל ויש לחלק באיסורי' חומר' הי' כיון שאפשר שיבא לידי איסור משא"כ לענין מצות עכ"ל וא"כ שפיר איכא כאן חזקת חיוב מצות ול"ל דמשו"ה מותר לכרוך משום דיהי' נרגש עכ"פ טעם של כ"א כיון דהוי מבשא"מ מצה ומרור דהא יש לחוש דלמא יתבטל מיעוט של כ"א בחבירו עד שלא יהי' נרגש כלל ממה שנתבטל אפי' הטעם ומה שנשאר בצר לי' שיעור' ול"ל דמ"מ נפיק ידי חובת מצות משום דאיכא ספיקא דלמא לא נתבטל כ"כ מ"מ הרי איכא חזקת חיוב מצות כמה שהי' מעיקר' דבמה שאכל ח"ש עכ"פ ליכא אפי' קצת מצוה וע"כ משום דמצות א"מ זא"ז וא"כ אפש"ל דהר"מ והטור פליגי בהא דהר"מ ס"ל דבח"ש אפי' קצח מצות ליכ' וא"כ איכא עדיין חזקת חיוב מצות ול"ל דמשו"ה כרך מצה ומרור משום דאיכא טעמא דהא יש לחוש דלמא נתבטל מיעוט של כ"א בחבירו ומספיקא לא נפיק דהא איכא חזקת חיוב מצות וע"כ צ"ל דס"ל להלל דמצות א"מ זא"ז וליכא כאן תורת ביטול כלל וא"כ ה"נ אסורי' א"מ זא"ז אמנם הטור ס"ל דטעמא דהלל דמשו"ה לא חיישינן שנתבטל מצה ומרור זב"ז משום דהרי מ"מ נרגש הטעם ול"ל דלמא נתבטל מיעוט של כ"א בחבירו דמספיקא נפיק ידי חובת מצות דליכא חזקת חיוב כיון דאפי' לא נשאר כשיעור נמי יצא קצת ידי חובת מצות ותו ליכא חזקת חיוב הראשון אבל לא משום דאמרינן מצות א"מ זא"ז וא"כ ה"נ ל"א אסורין אין מבטלין זא"ז ושפיר פסק כר"ל דאסורין מבטלין זא"ז:

(ז) ואע"ג דמסקנת הגמ' שם אפי' לר"ל דווקא במב"מ והטור נקיט ג' מיני אסורין של יבש שנתערבו זב"ז דמשמע להדי' דאפי' בשא"מ נמי אסורי' מבטלין זא"ז והרי הטעם נרגש לזה י"ל דסוגי' הגמ' שם אי אמרינן דטעכ"ע דאורייתא דנהפך ההיתר להיות איסור לגמרי והלכך כל היכא דאיכא בנותר טעם פגול או בפגול טעם נותר נעשה כמוהו וחייב שפיר משום פגול ומשום נותר כיון דטעם האחד נרגש בחבירו וכן משמע ממה דפריך שם ממתני' דהעושה עיסה מן