תבואות השדה חלק א קנ

בנזקין ואין מסדרין ורק אי סידור ה' מתורת צדקה לא שייך למפרך מה לב"ח שכן יפה כחו בנזקין כמ"ש דמ"מ אין לפוטרן מהמצוה וא"כ למאן דיליף מיכה מעירוכין רוצה לומר שאני בתורת צדקה רק מדינא דבעירוכין ל"ש צדקה וא"כ אזל לי' הק"ו דמה לב"ח שכן יפה כחו וא"כ מתורץ בס"ד שיטת הפוסקים דס"ל דמסדרין דמכל השקלא וטרי' דגמר' מוכח דעכ"פ מתורת צדקה מסדרין ומתורצ' כל הקושיות בס"ד. והנה אע"ג שכתבנו לעיל בריש הסוגי' דאי הסידור הי' מתורת צדקה א"צ לשלם אפי' השיגא ידו מ"מ י"ל דאע"ג דהי' מתורת צדקה צריך לשלם כשהשיג' ידו כדמשמע פשטא דסוגי' מס' נדרים ס"ה ע"ב ועי' רש"י ד"ה הרי עלי שכתב נמי והמותר יגבה לאחר זמן ואפשר דה"ה בב"ח. ואע"ג דכתבנו לעיל דצדקה א"צ לשלם אחר שהשיג' ידו מ"מ הכא כיון שמוכרח הי' ליתן הצדקה בע"כ אפשר דהתור' לא רמי' עליו חיוב יותר רק להמתין עד שישיג ידו. וא"ש דעת הר"מ דלכאורה נראה מדברי הש"ע והר"מ דאע"ג דמסדרין מ"מ יצטרך לשלם כשהשיג' ידו עי' בר"מ פ"כ מהלכות מצה ובש"ע חו"מ סי' צ"ט סעיף א' שתקנת הגאונים שישבע שיתן כאשר ירויח והרי הוכחנו מסוגי' דשמעת' דאין מסדרין רק מתורת צדקה אלא וודאי כמ"ש דאע"ג דהי' מתורת צדקה מ"מ צריך לשלם כשתשיג ידו ודו"ק:

(כו) ועפ"י מ"ש דעיקר איבעי' הגמר' הוא רק אי מסדרין מכח הגז"ש דמיכה מיכה כלומר אי גם הסברא נותנ' שיהי' מסדרין. אבל דמתורת צדקה עכ"פ מסדרין זה הי' פשיטא לי'. ולכך קאמר מהו שיסדרו מיגמר מיכה מיכה כלומר אי הא דמסדרין הי' מכח גז"ש דמיכה מיכה וכן ראיתי לאמ"ו הגאון מהר"מ אש ז"ל שדקדק כן במאי דאמרינן מי גמר מיכה מיכה יש לתרץ בזה קושי' מהרש"א בד"ה מהו שיסדרו שהקשה אמאי לא פשיט לי' לבעל איבעי' דמסדרין מברייתא דלעיל דקתני בהדי' כדרך שמסדרין בעירוכין כך מסדרין בב"ח ולפימ"ש לק"מ דהא שפיר ידע גם בעל האיבעי' דמסדרין רק דלא ידע אי מכח סברא וממילא מוקמינן הגז"ש בהכי אי רק מתורת צדקה ומוכח מקרא דולך תהי' צדקה כמ"ש וא"כ לא מצי למפשט מברייתא דמברייתא אכתי לא שמעינן אי גמרינן מיכה מיכה ואע"ג דקאמר כדרך שמסדרין בעירוכין אינו מוכח דילפינן ב"ח מעירוכין רק הברייתא נקט דכל הדברים שצריך לסדר בעירוכין ג"כ צריך לסדר לבע"ח ותדע דלא קאמר כשם שמסדרין בעירוכין דהוי משמע דילפי' ב"ח מעירוכין רק כדרך שמסדרין כלומר כל הני דברי' שמסדרין בעירוכין מסדרין בב"ח נמי מ"מ לא מוכח דילפי' מעירוכין ועיקר האיבעי' הי' אי גמרי' מעירוכין וזה לא מצי למפשט מידי מברייתא לכך בא לפשוט מהך שקלא וטרי' דפלוגת' דר' יעקב ור' ירמיה ור' יוחנן דמוכח עכ"פ דלא גמרי מיכה מיכה ודו"ק ובפשיטות יש לתרץ קושי' המהרש"א הנ"ל דלכך לא פשט לי' מברייתא דמסדרין דהנה הברייתא ע"כ משבשתא הי' דקאמר כדרך שמסדרין לב"ח וכו' דקשה כלפי לייא כדפריך הגמ' עיקר סידור בעירוכין כתיב וע"כ צריך לתרץ וא"כ י"ל נמי אולי הכי קאמר דאין מסדרין והא דקאמר נותן מטה ומטה וכו' לאו בתורת סידור רק בתורת חזרה ולכך אינו פושט מברייתא ודו"ק. הדרן למילתא קמייתא דהגמ' ידע דמסדרין דדוחק לומר דרוצה לחלוק על הברייתא דקתני בהדי' דמסדרין לב"א והאי בעי' הי' רק אי רק מכח צדקה מסדרין כדא"ל אביי לר' חנא או מדינא דילפינן מיכה ואע"ג דפשט לי' אח"כ הקדש מב"ח דאין מסדרין לאו לומר דב"ח אין מסדרין כלל דבאמת בב"ח מסדרין מתורת צדקה דזהו פשיט' מקרא ולך תהי' צדקה רק אם הסידור הי' בתורת צדקה ממילא בהקדש אין מסדרין דהקדש א"צ צדקה וא"כ שפיר הוכיח דעכ"פ בב"ח אין מסדרין מסברא ולומר דגז"ש מיכה להכי אתי' רק מתורת צדקה וא"כ א"ש דעת כל הפוסקים שס"ל מסדרין לב"ח ולא חשו לדברי ר"ח שאמר שלא מצינו לשום אמור' שיאמר מסדרין דלפימ"ש א"ש הואיל דבאמת דוחק הי' לומר דבעל האיבעי' לא ידע כלל מברייתא מפורשת דמסדרין ולא הביא כלל הברייתא והביא רק שקלא וטרי' דאמוראי ע"כ הוכיחו הפוסקים דמסתמא ס"ל נמי דמסדרין ולא קמיבעי' לי' רק אי הא דמסדרין הי' מכת גז"ש דמיכה ולכך לא הביא מברייתא דמשם אין להוכיח כלל רק משקלא וטרי' דאמוראי הוכיח דמסתמא בב"ח אין מסדרין רק מתורת צדקה ובהקדש דלא שייך צדקה שפיר קאמר און מסדרין. והא דקאמר ב"ח אין מסדרין כלומר מסברא אין מסדרין רק מתורת צדקה וא"ש בס"ד דעת הפוסקים דס"ל מסדרין לב"ח והנה אע"ג דלעיל כתבתי דאי שיעבוד מתורת קנין וודאי אין מסדרין ואי לאו מתורת קנין מסדרין וא"כ לפי מה שהוכחנו בחידושי לסוגי' דש"ד דהר"מ ס"ל שיעבוד אינו בתורת קנין א"כ הי' הדין נותן דמסדרין מדינא מ"מ י"ל דאע"ג דאין למלוה קנין בנכסי הלוה מ"מ לא היה מסדרין אי לאו מתורת צדקה דגופו משיעובד עכ"פ לפרוע ללוה ולשיטת הפוסקים שהבאתי בסוגיא דש"ד דשיעבוד הי' מתורת קנין א"ש בפשיטות דכיון דנכסי הלוה משעובדי' למלוה א"כ אין מסדרין מדינ' רק מתורת צדקה כמ"ש לעיל באות ו' וא"ש עפ"י מה שהוכחנו משקלא וטרי' דגמ' דס"ל נמי דאין מסדרין מדינ' רק מתורת צדקה וא"ש כל שיטות הפוסקים בס"ד ודו"ק היטב:

שערי המצות שער א בסוגיא דמצות אין מבטלין זא"ז פסחים קט"ו ע"א. (א) בגמ' אמר רבינא אמר לי ר' משרשי' ברי' דרב נתן הכי אמר הלל משמי' דגמ' לא נכרוך אינש מצה ומרור בהדי הדדי וניכול משום דס"ל מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן ואתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא ואפי' למ"ד מצות אין מבטלין זא"ז ה"מ דאורייתא בדאורייתא ודרבנן בדרבנן אבל דאורייתא ודרבנן אתי דרבנן ומבטל לדאורייתא מאן תנא דשמעי' לי' מצות א"מ זא"ז הלל דתני' אמרו עליו על הלל שהי' כורכ' בב"א ואוכלן שנאמר על מצות ומרורים יאכלהו ומסיק בגמ' השתא דלא אתמ' הלכת' לא כהלל ולא כרבנן מברך על אכילת מצה ואוכל והדר מברך על אכילת מרור ואוכל והדר אכיל מצה וחסא בהדדי בלא ברכה זכר למקדש כהלל וכתבו שם בתוס' ד"ה אלא מברך דאי הוי קיי"ל כהלל (כלומר אע"ג דאפי' להלל מ"מ בזמה"ז דמרור הוי רק מדרבנן אין לכרוך שניהם יחד דמרור דרבנן מבטל למצה דאורייתא) הוי עבדא הכי מצה לחוד' והדר מצה ומרור בכריכ' כיון שצריך לעשות מדרבנן מצות כריכ' כהלל הוי דרבנן ודרבנן עכ"ל כוונת התוס' הי' דלרבנן ליכא למיעבד הכי שיקיים מצות מרור ע"י כריכ' עם המצה דכיון דכריכ' לאו מצוה הי' לרבנן א"כ הוי המצה שלוקח אח"כ לכריכ' רשות ואתי מצה דרשות ומבטל למרור דרבנן כמ"ש הרא"ש דכמו מרור דרבנן מבטל למצה דאורייתא ה"נ מצה דרשות כלומר מצה של כריכ' כיון דלרבנן אין מצוה לכרוך אתי ומבטל מרור דרבנן דכל הפחות מחבירו הי' מבטלו ולכך כדי לצאת ידי שניהם