תבואות השדה חלק א טו

עשה מה שנצטוו עוד לפני הדבור הי' עדיפא בודאי וא"כ ליכא למילף מפסח מילה תמיד דדוקא כי הני שנצטוו לפני הדבור יש להם מעלה יתרה לדחות הל"ת משא"כ במה שלא נצטוו רק לאחר הדבור מנ"ל דהעשה עדיפא דלמא ל"א דעשה עדיפא מל"ת רק היכא שהעשה הי' מוקדם בזמן כמו שמצינו ו"כ במס' חולין דגה"נ חמור שנאסר לבני יעקב גם כן ע"ש ק"א ע"ב. אמנם ה"ד לפי ס"ד דגמרא דהא דעדל"ת הוא משום מעלת העשה דעדיפא ואם כן שפיר י"ל דרק עשה כי האי עדיפא מה שישנו לפני הדבור, אמנם אי אמרי' דכל עדל"ת היא אע"ג דל"ת חמור מיניה אם כן לא שייך כלל קושית הגמ' שכן ישנה לפני הדבור דהא מ"מ כל ל"ת חמור מעשה וא"כ אין להשגיח במעלת העשה כלל וצ"ל ע"כ הא דעדל"ת היא משום דבמקום עשה לא נאמרה ל"ת וס"ל להירושלמי דמה דאמרינן במקום עשה לא נאמרה ל"ת היא דמכוי' שצותה התורה לעשות המצוה מסתמא נצטוינו לעשות בכל ענין אפילו שלא יזדמן רק מן האיסור וא"כ שמיר י"ל דודאי אם בשע' שנצטוו לעשות המצות כבר היה האיסור בעולם ואפ"ה לא גלתה התורה שום תנאי בדבר שפיר אמרי' דבאה הצווי בכל ענין אפי' לדחו' הל"ת והי' מכח גזה"כ דבמקום עשה לא נאמרה ל"ת משא"כ בעשה שלפני והדבור כמו מצה ליכא למימר דבאה הציווי לאכול מצה אפי' מן האיסור דהא בשעה שנצטוו אז לאכול מצה לא הי' עדיין שם איסור חדש בעולם ואח כן שפיר קאמר הירושלמי דלדידן דעיקר עדל"ת הי' משום דהי' גזה"כ כיון שבאה הציוי דמ"ט מסתמא אמרי' בכל ענין צותה התורה א"כ היכא שנצטוו על העשה קודם מ"ת שלא הי' אז האיסור חדש בעולם דליכא למימר הכי אינו דוחה דהא ל"ל שבאה הצווי בכל ענין אפי' מן האיסור דהא בשעת ציוי המצוה לא הוה האיסור עדיין בעולם והלכך כיון שנצטוו אחר כך על איסור חדש יוכל לחול אפי' נגד עשה דמצה דקדים כיון דבאמת ל"ת חמור מעשה רק היכא שבשע' שנצטוו על המצוה הי' ג"כ הל"ת בעולם שפיר נוכל לומר דבכל מנין נצטוו אפי' מן האיסו' שדהי' גזה"כ אע"ג דל"ת חמירי. ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א סי' שע"ג שכתב ג"כ קצת על זה הדרך ואם כן א"ש דעת הירושלמי דלדידי' דס"ל דל"ת חמירי מעשה אם כן אין להשגיח במעלות העשה מה שהי' לפני הדבור דאפ"ה ל"ת חמירא מינה וא"כ אדרבא גרע. מה שהיה לפני הדבור כיון דלא נוכל לומר דנצטוו בכ"ע משא"כ הגמ' דמס' יבמות קאי בס"ד דעשה עדיפא ואם כן שפיר יש לה מעלה וחשיבות להעשה מצד מה שהי' לפני הדבור ודוק היטב. שוב ראיתי שהפ"י בחי' למס' קידושין הרגיש ג"כ בזו הסברא דכיון שלא הי' אז האיסור חדש עדיין בעולם לא דחי מצד איסור חדש. אמנם לא נחית לחלק בין סוגי' דידן ושיטת הירושלמי ותלי"ת שעלתה בידינו לחלק היטב. (יא) והנה מ"ש לעיל באו' ח' דמ"ש התוס' מס' שבת קל"ב ע"ב ד"ה האי עשה דעשה דחמיר' כמו מילה דוחה צרעת אף על גב דהוי עול"ת ולכאורה היא גם כן בסוגין הזה כמו דאמרי' מס' יבמות דף ה' פ"א דעשה דמצורע דומה לעשה ול"ת דנזיר שכן ישנה בשאלה ואם כן הכא נמי עשה ול"ת דצרעת נדחי' מפני עשה דמילי דכמו דהתם כיון דהעשה דמצורע יש לה מעלה עד עול"ת דנזיר משום דמצורע אינה בשאלה לכך דוחה העו"לת דנזיר שישנו בשאלה ה"נ כמו כן עשה דמילה כיון שיש לה מעלה וחשיבות נגד העי"לת דצרעת לכך דחי אע"ג דהוי עול"ת. נ"ל דזהו דוקא אי אמרינן בכל עדל"ת דאזלינן בתר מה שהיה חמור ועדיף טפי ולכך עדל"ת בכ"מ דעשה יש לה מעלה וחשיבות על הל"ת ואם כן שפיר נוכל לומר דאף על גב דאין עדלת"וע דפשיטא דעשה אחת אין לה מעלה וחשיבות נגד עול"ת מ"מ היינו דוקא היכא שהם במדריגה אחת דהיינו ששניהם יש להם הצד החמור מה שיש להעשה הרוצה לדחות משא"כ היכא דהעשה ול"ת שנ' בשאלה כיון דהל"ת אפילו לולא שהיה לה צד הקל נמי קילה במדריגתה ממדריגת העשה דעשה עדיפא מכל ל"ת ה"נ כיון שמצורף לזה יש לה עדיין צד קל שישנ' בשאלה אם כן הל"ת עכשיו פחותה בשתי מדריגות מן העשה ואם כן בכה"ג אע"ג שמצורף לה העשה נמי כיון דהעשה פחותה גם כן במדריגה אחת מהעשה שבאה לדחותה והל"ת פחותה בשתי מדריגות שפיר נוכל לומר דבכה"ג עשה לחודה הגבוה בשתי מדריגות דוחים הע"ולת (דאפשר באמת דמן העשה שכנגדה נמי היה גבוה בשתי מדריגות דאי אמר' דעשה עדיפא מל"ת ע"כ דאמרי' דכל מה שצריך לעשות בקום ועשה דהיינו קיום עשה היא במדריגה יותר גבוה אצל הקב"ה ית"ש מל"ת שאינה רק בשוא"ת ואם כן אפילו היכא שיש עשה ול"ת כיון ששניהם פחותים בשתי מדריגות דהיינו מצד שקיומם היא בשוא"ת וגם ישנ' בשאלה שפיר נדחי' אע"ג דהי' עול"ת דהא פחותים הם בשתי מדריגות) משא"כ אי אמרי' דכל עדל"ת היא רק משום דבמקום עשה לא נאמרה ל"ת אבל באמת ל"ת חמיר מעשה ואם כן כל היכא דאיכא עול"ת דלא נאמרה האי כללא שיהיו נדחי' נגד העשה א"כ מאי בכך שישנ' בשאלה הא כיון דל"ת דעלמא גבוה במדריגתה מעשה ואם כן הכא אע"ג שישנ' בשאלה די לנו שעי"ז תהיה בערך אחת עם העשה וכיון שמצורף לזה איכא ג"כ עשה אחרת עם הל"ת אע"ג דהי' גם כן ישנה בשאלה מ"מ איך תוכל להדחות נגד העשה שכנגדה כיון אפי' בלא העשה שממה כבר הגיע למדריגה וצד השוה עם העשה דא"כ כיון דאיכא מדיין עוד עשה אחרת גם כן עמה איך תוכל להדחו' נגד העשה שכנגדה כיון דבמקום עול"ת לא נאמר האי כללא דבמקום עשה לא נאמרה ל"ת ודוק היטב כי הי' עמוק בס"ד ויבואר עוד לקמן בסוגיא. (יב) וא"כ א"ש מ"ש הר"מ פ"י מהלכות נזיר דמש"ה דחי עשה גילוח דמצורע לנזיר דהעשה דנזיר נתבטלה מאליה מכיון שנטמא ולא נשאר רק ל"ת לחוד. דהנה הר"מ נמי ס"ל דכל עד"לת באמת ל"ת חמיר מינה דלענין יו"ט נמי ס"ל פ"א מהלכות שופר דיו"ט הו"ל עו"לת משמע הא אי הוי ל"ת לחוד היה נדחה נגד מ"ע דשופר אע"ג דחמיר כמ"ש דכל ל"ת חמורה מעשה ואפ"ה נדחה דעד"לת הי' גזה"כ. ואם כן לא נוכל לומר דהיכא דהוי עול"ת שישנה בשאלה נדחי' מפני עשה דבשלמא בס"ד דגמרא דאכתי קיימינן אי ס"ל דעדל"ת היא משום מעלת העשה ואם כן היכא שישנה בשאלה דקיל בב' מדריגות שפיר מצי עשה דמצוה דגבוה שתי ממלות היינו מצד ערכה וגם שאינה בשאלה לדחות עול"ת שאינה בשאלה כמ"ש לעיל באר היטב. אמנם הר"מ דס"ל כמסקנא דכל עדל"ת ל"ת חמיר ורק משום גזה"כ ניתנה לדחות ואם כן אפילו שישנה בשאלה מ"מ עדיין הי' במדריגה אחת הל"ת עם העשה דהא ל"ת בעלמא חמור מעשה ואם כן סגי' לן בצד הקל שבה שישנה בשאלה לגרע אותה שתהיה במדריגה אחת עם העשה ואם כן אכתי לא ניתנה לדחות נגד העשה כיון שיש עשה אחרת עמה ולכך הוכרח הר"מ לומר הטעם משום דהעשה נתבטלה מאליה ה"נ לא נשאר רק ל"ת לחודא וממילא נדחית נגד העשה כמו בכל עדל"ת. ולא קשה נמי על ס' החינוך במ"ש שאין מ"ע דוחה לעול"ת דנדר אע"ג דבגמרא אמרי' דהיכא שישנה בשאלה נדחה אפילו היכא דהוי עול"ת דהגמרא לא קאמר כך רק אי אמרי' דעשה מצד עצמותה יש לה מעלה וחשיבות נגד הלא תעשה כמ"ש. ומעתה היא הדין והיא הטעם ס"ל שהר"מ ושס' החינוך דאי הי' בצרעת עול"ת לא הי' נדחית נגד המילה דאף ע"ג דעשה דמילה חמירא מ"מ אינו עדיפא מל"ת גרידא דצרעת דהא ל"ת דעלמא חמירא מעשה וא"כ הכא אע"ג דמילה חמירא סגיא לן שתהיה במעלה הצד השוה עם הל"ת וא"כ איך תוכל לדחות הל"ת דצרעת כיון דיש עוד עשה אחרת עמה וע"כ דצרעת לא הוי רק ל"ת לחודא דאי הו"א דהוי עול"ת ואפ"ה אמרה התורה שמילה דוחה אותה הוי צריכי' למילף בכהת"כ דעשה דוחה אפילו לתו"ע כקושית התוס' שם ול"ל דשאני גבי מילה שהיא חמורה לכך דוחה אפילו לעול"ת דזהו אינו דמעלת החמורה לא יוכל להועיל שתהא דוחה לעשה ול"ת כיון דל"ת בעלמא נמי חמירא