תבואות השדה חלק א קמח

לשלא בשעת הלואה. אמנם לשמואל דס"ל של"ד א"כ שפיר יש לחלק דבשעת הלואה מותר מגיעם דהוי כמכרו לו ופריך שפיר לשמואל ע"ש הגם שיש לפקפק קצת דהא אפי' אי ס"ל ש"ד מ"מ נוכל לומר דבשלא בשעת הלואה ליכא למימר דהרי כל הנכסי' משעובדי' לו דהא במטלטלין לא אמרי' שיעבוד' דאורייתא כיון דאין סומך המלוה עליהם עי' בריטב"א מס' קידושין י"ג ע"א וברש"י ב"מ ס"ז ע"ב ד"ה אין בע"ח ולע"ד נראה דהנה הה"מ ס"ג כתב דמשו"ה ס"ל להר"מ דשייכי מלקות בהני לאוין ולא אמרי' דהוי לאו הניתק לתשלומין משום דהני איסורי' לא הוי כלל משום ממון חבירו והנה י"ל דזהו ג"כ טעמא דהר"מ דבאוכל נפש אסור אפי' מדעת הלוה ג"כ משום דזהו אינו איסור שיהי' תלוי בממון שיוכל למחול והוי כמו רבית והא דבלא תבא אל ביתו מותר בשעת הלואתו היינו משום דבשעת הלואתו עדיין אין שם משכון עליו משא"כ באוכל נפש דהאיסור נמשך גם על להבא כמ"ש לעיל באות י"ז. והנה ממה דמשני הגמ' לעבור בשני לאוין ע"כ דס"ל דשייכי בהני איסורין מלקות דאלא"ה אין נ"מ בין חד לאו לב' לאוין ועי' בס' יד מלאכי בכללי התלמוד סי' שמ"ז וא"כ ס"ל להגמ' דהני לאו לא משום הפקעת ממון חבירו הי' כמ"ש הה"מ דא"כ הא הוי ניתק לתשלומין וע"כ דאין זה לאוי דממון כלל וא"כ שפיר ס"ל להר"מ דגם בשעת הלואתו נמי אסור משא"כ בס"ד אי הוי ס"ל דהלאו אתרבי לענין שליח ב"ד ולא לעבור בב' לאוין והו"א דבאמת אין לוקין דהוי ניתק לתשלומין כסברת הראב"ד א"כ ממילא לא הו"א דגם מדעת הלוה אסור באוכל נפש. דכל לאו שהי' מחמת ממון לא שייך לאסור מדעת הלוה. וא"כ א"ש דהר"מ הוכיח דינו דאפי' בשעת הלואה דהיינו מדעת הלוה כמ"ש בסמ"ע סק"א דכל בשעת הלואה דהיינו מדעת הלוה נמי אסור לפי האמת דמשנינן לעבור בב' לאוין משמע דשייך מלקות וע"כ דלא הוי לאו הניתק לתשלומין וממילא לא חלי האיסור בממון ולכך אסור אפי' בשעת הלואה משא"כ בס"ד לא הוי ידעינן דאפי' בשעת הלואה נמי אסור ולא קשה קושי' התומי' דהר"מ לא נקט דאפי' בשעת הלואה נמי אסור רק מכח תירוץ הגמ' ודו"ק:

(כ) ברש"י ד"ה מסדרי' שמין להניח לו צרכי חיו לישנא אחרינא משרדין לשון שריד. נ"ל דיש נ"מ בפני תרי לישנא עפ"י החקירה שהבאתי לעיל בריש הסוגי' בשם הגאון ר' מאיר א"ש ז"ל אי הא דמסדרי' היינו שאותן הנכסי' אין שייכים כלל לבע"ח או שהי' רק מתורת צדקה והנה אי אמרי' דהיא מתור' צדקה ל"ש לומר משרדין לשון שריד דהא באמת לא נשאר כלום שום דבר שיהי' שייך ללוה דרק בתורת צדקה נותני' לו ולכך אמרי' מסדרי' לשון שמין לו ששמין כמה הי' צריך שיניחו לו לשם צדקה משא"כ אי אמרי' דלהמלוה אין לו שום שייכות בהני נכסים שהם כנגד סידור א"כ שפיר אמרינן לשון שריד דבאותן נכסים שהי' כנגד הסידור אין יד של הבע"ת שולטת כלל ודו"ק. והנה אע"ג דאם הי' מתורת צדקה כתבנו לעיל דאפי' אם השיג' ידו נמי א"צ לשלם אח"כ ללוה ולא כדמשמע מדברי הרא"ש ור"נ מס' נדרים ס"ה ע"ב ורש"י ד"ה ומפץ כתב דבעירוכין פטור אפי' השיגת ידו מ"מ גבי בע"ח אין מוכרח דיש לחלק דדווקא גבי עירוכין שהחיוב לא בא רק מחמת רצונו שנתחייב מרצון נפשו אמרינן דעל מה שצריך כדי סידור לא נחית לשעבד נפשו משא"כ בבע"ח שע"כ הי' משועבד שפיר י"ל דאע"ג דמסדרין מ"מ חייב לשלם אח"כ כשהשיג' ידו ולקמן בסוגי' דרוצה ללמוד ב"ח ק"ו מעירובין משמע דלא אמרינן הך סברא דלפי דברינו אין כאן ק"ו ומבואר לקמן בס"ד:

נבאר שקלא וטרי' דגמ' בס"ד:

(כא) בגמ' איבעי' להו מהו שיסדרי' לבע"ח מי גמר מיכה מיכה מעירוכין או לא ת"ש וכו' האומר הרי עלי מנה לבדק הבית מהו שיסדרו. ברש"י ד"ה מהו שיסדרו לו כשבאין למשכנו הנה לכאורה נראה מדעת רש"י דס"ל דסידור הי' בשעת משכונה. אמנם בסמוך ד"ה אינו דין שמסדרי' כ' רש"י כשבא למכור והיינו בשעת גבי' ונ"ל דוודאי גבי הקדש אי נימא דמסדרי' ע"כ הטעם משום דאמרי' דמסתמא אין אדם רוצה להקדיש נכסיו ושישאר ערום מכל רק שטעה בחשבונו שהיה סבור שנכסיו יספיקו לשלם להקדש חוץ מכדי סידור והוי כמו הקדש בטעות וא"כ כיון דאין השיעבוד חל כלל על הנכסים שהם כדי סידור ממילא יכולין לסדר גם בשעת שממשכנין משא"כ בבע"ח דע"כ הי' משעובר ואם מסדרי' אפשר שאין מסדרי' רק בתורת צדקה לכך ממשכנין הכל רק בשעת גובינה מסדרי' ועי' בר"מ פ"ג ממלוה הלכה ו' שהנכסים שאי אפשר לו להיות בלעדם כלל אין ממשכנין והנכסין שיוכל להיות בלעדם רק מ"מ יש זמן שצריך להם ממשכנין ומחזירין בשעת הצורך ובשעת גובינ' מסדרי' ע"ש פ"א הלכה ז' ועפ"י מ"ש יש ליישב מה שהקשה בתומים סי' צ"ז ס"ק כ"ו עמ"ש המחבר בסעיף ל' דאם נשבע לפרוע אין מסדרי' והקשה מ"ש מנדר ועירוכין דמסדרי' ולא אמרי' יתפלש בעפר לקיים נדרו. ולפימ"ש ניחא דגבי נדר ועירוכין אמרינן דלענין נכסים השייכי' לסידור הוי כמו הקדש בטעות ולא חל שיעובד ההקדש כלל משא"כ בבע"ח דע"כ הי' משעובד רק שהמלוה מחוייב לעשות עמו צדקה וא"כ כל שנשבע הוי כמו שנשבע שלא ליקח בזה צדקה מן המלוה שפיר אין מסדרי':

(כב) ר' יעקב משמי' דב"פ ור' ירמיה משמי' דאלפא אמרי ק"ו מבע"ח ומה בע"ח שמחזירין אין מסדרין הקדש שאין מחזירין אינו דין שאין מסדרין ור' יוחנן אמר נדר בערכך כתיב מה עירוכין מסדרי' אף הקדש מסדרי' ואידך ההוא לנדון בכבודו הי' דאתא והקשו התוס' ד"ה ואידך הא כיון דקי"ל אין היקש למחצה א"כ נילוף נמי דמסדרי' בהקדש ותירצו דהיכא דאיכא ק"ו לסתור ההיקש לא אמרי' אין היקש למחצה דסברא דק"ו מבטל ההיקש כיון שנוכל להעמיד ההיקש לדבר אחר והביאו ראי' ממס' זבחים ואח"כ פריך הגמ' ויסדרו בב"ח ק"ו מעירוכין ומה עירוכין שאין מחזירין מסדרי' בע"ח שמחזירין אינו דין שמסדרין א"ק הוא ולא ב"ח ואידך כלומר מ"ד דמסדרין האי הוא עד שיהא במנותו מתחלתו ועד סופו. הנה מהך שקלא וטרי' נראה מפורש דלכ"ע אין מסדרי' לבע"ח ואח"כ אמרי' אשכחי' רבה בר אבוה לאלי' כו' ואמ"ל מהו שיסדרו לב"ח אמ"ל גמר מיכה מיכה מעירוכין ור"ת פסק דאין מסדרי' דאלי' לא השיב דמסדרי' רק למאן דס"ל מסדרי' אמ"ל שהטעם דגמר מיכה מיכה אבל באמת אין מסדרי ס"ל דלא מצינו לשום אמור' שסבר בהדי' שמסדרי' והנה באמת צריך להבין טעם רוב הגאוני' והפוסקי' וכן דעת בעל העיטור דף ל"ט ע"ב דמסדרי' הא לכאורה משקלא וטרי' דהני אמוראי נראה דכלהו ס"ל דאין מסדרי' בבע"ח וגם על ר"ת דס"ל דאין מסדרי' קשה מה שהקשה הרא"ש מס' נדרים ס"ה ע"ב דאמרי' שם שמעת מיני' אין מסדרי' לב"ח ומסקי' שם דמסדרי' רק שאין מקרעין השט"ח ע"ש בר"נ וכבר כתבתי מזה לעיל באות ד' ולהבין כל זה בס"ד נ"ל בשנקדי' להציע כאן איזה קושיות תו הקשה המהרש"א הא ע"כ מאן דס"ל מסדרי' לא דריש הוא ולא ב"ח וא"כ למ"ל הגז"ש דמינה מינה