תבואות השדה חלק א קמג

לו נפקע כל החוב לגמרי ופטור אפי' אם השיגה ידו אח"כ והנה ראיתי להגאון בס' אמרי אש לחו"מ סי' י"ז שעלה לחקור בהא דאמרינן מסדרי' לבע"ח אם הי' מתורת לדקה דרמי רחמנא על המלוה או דאמרי' דכדי סידור אין שייך למלוה כלל ורחמנא דזכי לי' ללוה כלומר שלא יהי' המלוה רשאי ליקח יותר ע"ש וא"כ י"ל דספיקא דידן נמי בהא תלי' דאי אמרי' דהא דמסדרי' הי' רק משום שאין המלוה רשאי ליקח יותר א"כ פשיט' דהיינו דווקא כ"ז שלא השיג' ידו אינו רשאי ליקח כל אשר לו מ"מ נשאר החוב על גוף הלוה עד אשר תשיג ידו משא"כ אי אמרינן דהיא מתורת צדקה א"כ כמו דפשיטא דאם אחד קבל צדקה ואח"כ העשיר דא"צ להחזיר למי שנתנו לו ועי' במס' פאה פרק ה' משנה ז' ה"כ כיון דהלוה נטל מה שסדרו לו בתורת צדקה א"כ נפקע כל החוב ואינו צריך לשלם אח"כ להמלוה אפי' השיג' ידו ולקמן יבואר עוד בס"ד שיש עוד נ"מ בין אי אמרי' דהסידור הי' בתורת צדקה להלוה מן המלוה או דאמרי' דרחמנא אסרה שלא ליקח יותר ולא זכה המלוה כלל:

(ב) והנה כפי הנראה מסוגי' דמס' תמור' ו' ע"א דמה דאמר רחמנא השיב תשיב את העבוט היינו אפי' משכנו באיסור לא אמרי' דלא מהני כלל ויהי' מחוייב להחזיר מיד דכאן גלתה התורה מכח מ"ע דהשיב תשיב דאפי' משכנו באיסור נמי מהני עי' בתוס' ד"ה ומחזיר את הכר והנה לשיטת הפוסקים דאפי' בשעת משכון נמי מסדרי' א"כ לא משכחת חזרה דקרא כלל כיון שכל מה שצריך לו הניח אצלו ע"כ צריך אוקמי קרא דהשיב תשיב בעבר ומשכנו באיסור וכן כתב הדי' הנמ"י בסוגי' אמנם אי אמרינן דהא דמסדרי' לי' רק בשעת גביה כשבא ליפרע מנכסי הלוה וכפיר' ז"ת שהביא הרא"ש א"כ אינו מוכרח לאוקמי קרא אפי' במשכנו באיסור וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דמשמע לי' ייירי אפי' במשכנו באיסור ועי' מ"ש בזה בעל המאור והמלחמות בסוגי':

(ג) ובענין אי לוקין על הני לאוי' עי' בר"מ שהביא בכל הג' לאוי' בבגד אלמנה ובאוכל נפש ובנכנס לביתו למשכנו דאין לוקין כ"ז שהמשכון קיים והיינו משום דאפשר בחזרה רק בלא תבא אל ביתו כתב להדי' משום שהי' ניתק לעשה ועי' במל"מ פ"ג מהל' מלוה שתמה דהא גבי עשיר לא הוי נל"ע דהא א"צ להחזיר ועי' בתומי' סי' צ"ז ס"ק ז' שהביא כיון דמקצת הלאו ניתק לעשה תו לא לקי כלל ועי' בס' קצה"ח ס"ק ג' שתמה כיון דבעני גופי' היכא דלא ניתן להשבון כגון שנאבד או נשרף לוקה וא"כ ממילא בעשיר דלא מצי לקיים העשה למה לא ילקה. אמנם נ"ל דהיטב אשר דבר בזה התומי' דבעשיר נמי משכחת קיום העשה ם יענו אח"כ דמסתמ' יהי' מחויב להחזיר אע"ג שהי' עשיר בעת שלקח ממנו המשכון מ"מ אם העני אח"כ ודאי מחוייב להחזיר א"כ משכחת קיום העשה גם בעשיר ודו"ק. (ד) ראיתי בספר מנחת חינוך סי' תקפ"ג שכתב דהך לאו דחובל כלי אוכל נפש לא הוי או שבממון כלל דהי' רק משום גזה"כ א"כ בחבל כלי ו"נ שפחות משו"פ נמי חייב מלקות היכא דאיכא חיוב מלקות כגון בנאבד או נשרף ע"ש. והנה לכאורה י"ל דזהו חלי' בפלוגת' אי אמרי' שיעבוד' דאורייתא או של"ד ולשיטת הפוסקים דמאן דס"ל של"ד היינו דמה"ת ליכא שום שיעבוד נכסים רק מכח מ"ע דפריע' חוב יורדין הב"ד לנכסיו עי' בס' קצה"ח סי' ל"ט דהנה בוודאי אי אמרי' דמה"ת נכסי הלוה משיעבוד למלוה ואפ"ה מיעט' התורה שלא לחבול כלי אוכל נפש וא"כ אם עבר וחבל ל"ל דהי' משום סוג גזילה שהרי את שלו הי' נוול כיון שכל הנכסים משועבדי' לו וכן כתב להדי' הה"מ פ"ג מהל' מלוה הלכ' ד' בדעת הר"מ דס"ל דהני לאוי' לא נכנסו בכלל הפקע' ממון חבירו לכך לאו הוי בכלל לאוי הניתן לתשלומין ועי' בקצה"ח סי' צ"ז ס"ק ה' אמנם אי אמרי' דשל"ד וא"כ אין למלוה שום שיעבוד על נכסי הלוה מה"ת רק שהב"ד יורדי' לנכסיו לקיים מצוות פריעה בע"ח וא"כ בכלי אוכל נפש שהתורה אמר להדי' שלא לחבול אותם כל שעבר וחבל שלא ברשות הרי הוא גזלן ולפי"ז הוי שפיר בכלל ניתן לתשלומין. ועפי"ז י"ל נמי דהך סברא אי למ"ד מסדרי' דבשעת משכון נמי מסדרי' או רק בשעת גובינא תלי' כמי בהא דוודאי אי אמרי' דנכסי הלוה משועבדים למלוה א"כ אע"ג דהתורה גילתה שהמלוה אין לו להניח הלוה ריקן מכל וכל לגמרי שפיר אמרי' דהיינו דווקא בשעת גביה דתו ליכ' מצוות חזרה משא"כ בשעת משכון דאיכא מצוות חזרה למה יסדדו והרי כל נכסי הלוה משועבדי' הם למלוה משא"כ למאן דס"ל של"ד א"כ אין לו שום שיעבוד על נכסיו רק מכח מצוות פריעת בע"ח שלחי' הב"ד למשכן וא"כ בנכסים שהם כנגד הסידור שאין לב"ד רשות לכוף את הלוה עליהם לא נכנסו כלל אפי' לשיעבוד משכון וזה ברור בס"ד:

(ה) ועפי"ז י"ל בדברי הגמ' דקאמר מתקיף לה ר' חנא ולימא לי' לאו עלי קרמית א"ל אביי אברא עלי' קרמי משום שנאמר ולך תהי' צדקה ובתוס' בד"ה נימא לי' כתבו דקושי' ר' חנא לא קאי כל עיקר דין הסידור למה מסדרי' רק על ר"ע ור' ישמעאל פריך דאמרו כולן ראויי' לאותו אצטלא למה יש לנו לומר שכל זה הטיל הכתוב על המלוה כיון שלא פירש בהדי'. אמנם בס' תורת חיים כתב דקושי' ר' חנא הי' על עיקר דין הסידור למה מסדרי' כלל ולכאורה יש להבין במאי פליגי המקשן והתרצן. ולפי דברינו י"ל כך דר' חנא הי' ס"ל דבשעת משכון אין מסדרי' רק בשעת גביה והי' קשה לי' כיון דחזינן שהתורה התיר' לו שימשכן הכל א"כ אמאי בשעת גביה יהי' מחוייב המלוה לוותר משלו ולהניח לו כל כלי סידור הלא כל ישראל מצווים לפרנסו. אמנם אביי ס"ל דמיד בשעת משכון ג"כ מסדרי' והיינו שהתורה לא נתנה רשות להמלוה רק על יותר מכדי סידור וא"כ לא קשה לימא לאו עלי קרמית דזה אינו דהא הבע"ח לא יוכל לזכות כלל בנכסי' השייכי' לסידור וז"ש אביי אברא עלי' קרמית. אמנם ר' חנא לא הי' ניחא לי' לומר דבשעת משכון נמי מסדרי' דהי' קשה לי' א"כ האיך משכחת חזרה מה"ת כיון דמסדרי' לו מיד ולא הי' ניחא לי' כמ"ש לעיל בשם הנמ"י דקרא דחזר' מיירי בעבר ומשכנו דאפשר דאיהו ס"ל כרבא מס' תמור' כל מילת' דא"ר ל"ת אעל"מ וא"כ הי' לו להחזיר מיד ולא הי' אמרה התורה השיב תשיב כבא השמש ולא ס"ל כשנוי' דגמ' מס' תמור' ו' מ"א דכאן גילה לנו התורה מקרא דהשיב תשיב דאמרי' אע"מ. ולכך מוקי לקרא במשכנו בהיתר וא"כ מוכח דאין מסדרי' בשעת משכון ע"נ ולכך הי' קשה לו למה מסדרי' בשעת גביה נימא לאו עלי קרמית אמנם אביי דס"ל אע"מ וא"כ שפיר מצינו לאוקמי קרא דהשיב תשיב אפי' במשכנו באיסור ולעולם מסדרי' בשעת משכון נמי וא"כ לא קשה לאו עלי קרמית כיון דהמלוה לא זכה כלל מעולם בנכסי' שכנגד סידור. והנה לפימ"ש דמאן דס"ל של"ד שפיר אמרי' דמסדרי' בשעת משכון א"ש דהנה אביי ס"ל של"ד כפימ"ש התוס' מס' גיטין כ' ע"א ד"ה כיון א"ש אביי לשיטתו שפי' ס"ל דמסדדי' בשעת משכון מיד ולא קשה נימא לאו עלי קרמית דהא