תבואות השדה חלק א קמב

קנין וגם בכה"ת דהגל"מ לאו כממון דמי א"כ אין שום טעם לאסור בפדאו הנכרי ובלא פדאו בלא"ה אסור דאי נתיר לו כשלא פדאו א"כ יש לו כח וזכי' ממש ועכ"פ גול"מ ממש הוי אי יהי' מותר אפי' בלא פדאו וא"כ פשיטא דלא פדאו אסור וא"ש שלא הביא הרמב"ם הך דינ' דישראל שהלוה כלל דבפדאו באמת מותר ובלא פדאו פשיטא דאסור כמ"ש דאפי' אי אין קונה משכון מ"מ גול"מ הוי ובחמץ אמרי' גול"מ כמ"ד בה"ג דלא נפקע זכותו אם יהי' מותר אפי' כשפדאו ודו"ק:

(נה) בגמ' אתמר בע"ח אביי אמר למפ"ג. הנה אי מיירי פלוגתיהו במלוה בשטר דווקא עי' בשו"ת מהרי"א ח"ב סי' קפ"ז וקפ"ח וקצ"א שהעיר שם בזה. והנה מדפריך הגמ' ממתני' ומתני' לא משמע בשטר משמע דאפי' במע"פ נמי למפ"ג ויש להביא ראי' מלשנא דפלוגתיהו גופי' דכאן מיירי אפי' במע"פ דהנה כי אמרינן אקדיש לוה וזבין לוה כ"ע ל"פ דאתי מלוה וטריף ואתי מלוה ופריק דתנן מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים ולכאורה יל"ד כמו דהביא ראי' ממתני' דמס' עירוכין להך דאתי מלוה ופריק ה"נ הי' לו להביא ראי' ממתני' דשלהי מס' ב"ב דאתי מלוה וטריף כדאית' שם להדי' המלוה חבירו בשטר גובה מנכסים משעובדי' ואע"ג די"ל דממתני' אין ראי' כ"כ דאיכא למימר דלאו מדינא רק משום שלא תנעול דלת בפני לוי' מ"מ היינו רק למאן דס"ל של"ד אבל מאן דס"ל ש"ד לא אמרינן הך טעמא וע"כ דהכא איירינן אפי' במע"פ וא"כ הא דאמרינן אתי מלוה וטריף היינו מדינא רק משום פסידא דלקוחות אינו טורף במע"פ כדאיתא שם להדי' למאן דס"ל ש"ד וא"כ א"ש דלא מייתי ראי' ממתני' דאתי מלוה וטריף דשם במלוה בשטר דווקא אבל במע"פ אינו מוכרח אי מדינא נמי גובה או לא לכך לא הביא המתני' דשם והנה שם בתשובה מפלפל אי למפ"ג ה"ד בלית לי' זוזי ללוה או אפי' באית לי' זוזי ע"ש והנה לכאורה הכא גבי חמץ הוי כלית לי' זוזי דהא מסתמא לא יפדנו כמ"ש הט"ז והחק יעקב ואפ"ה בעינן למימר דלמפ"ג ונ"ל עפ"י מ"ש לעיל דלמ"ד מכול"ה גובה ס"ל דשיעבוד אינו בתורת קנין וא"כ הרי הי' עדיין חמצו של הלוה ישראל וא"כ ל"ש לומר דכאן הי' מודה דלמפ"ג משום דמסתמא אנן סהדי שלא יפדנו כיון דרק משום איסור חמץ אמרי' שלא יפדנו א"כ ממילא משו"ה לא נפיק מרשותי' דנימא ברשות המלוה קאי למפרע דלא גרע משאר חמץ שאינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו הי' ברשותו כמ"ש לעיל וא"כ לא א"ש רק לאביי דס"ל בלא"ה למפ"ג א"כ הרי הי' נקנה להמלוה כמ"ש לעיל דרק כמו תנאי שיש להלוה שיוכל לפדותו ולכך הכא מותר דמסתמ' לא יפדנו וממיל' הוי מעיקר' ברשות המלוה משא"כ לרבא דאכתי הי' להלוה לא מהני מה דמסתמ' לא יפדנו דמ"מ עכשיו הי' של הלוה ודו"ק:

(נו) בגמ' תנן נכרי שהלוה על ישראל וכו' אלא אי אמרת מכול"ה גובה ברשותי' דישראל הוי קאי והקשה הפנ"י לס"ד דלא ידע דמיירי ברהרהינו א"כ קשה גם לאביי הא לא גרע מחמצו של נכרי ממש שקבל עליו ישראל אחריות דעובר בב"י. והנה הרא"ש נשמר מזה שכ' דלאביי מיירי שאין האחריות על ישראל ע"ש. אמנם נראה ליישב בפשיטות דהנה לעיל כבר הבאתי בסוגי' זו דברי ר' יונה בירושלמי דבקבלת אחריות אינו אסור בהנאה לאחה"פ אע"ג שעובר בב"י וא"כ פריך שפיר דבשלמא לאביי דהו"ל חמצו ש"נ א"ש דמותר בהנאה דאע"ג דעבר בב"י מ"מ מותר בהנאה כיון שהי' חמצו של נכרי אלא לרבא הי' לאסור בהנאה ג"כ כיון דהו"ל חמצו של ישראל:

(נז) הצל"ח הקשה דגם לאביי כיון דלא ידעינן דמיירי בהרהינו במאי קנה הנכרי כיון דלא משך ונכרי אינו קונה במעות למאי דס"ל דד"ת בישראל מעות קונות ממילא לנכרי במשיכ'. ונ"ל דהנה י"ל הטעם דנכרי במשיכ' דווקא הי' משום דלא סמכ' דעתי' לקנות כ"ז שלא משך החפץ לרשותו והנה לעיל הבאתי דברי מרן החתס"ו ליו"ד סי' ש"י דבחמץ אע"ג דאין דעת העכו"ם לקנות מ"מ כיון שישראל מסלק רשותו אינו עובר בב"י וא"כ לכאורה הכא גבי חמץ כיון דמצד המוכר יש כאן קנין רק ע"י שעכו"ם אינו סומך דעתו מ"מ הרי הישראל סלק רשותו וא"כ אינו עובר:

אמנם כ"ז לאביי אי ס"ל באמת למפ"ג א"כ הכא גבי חמץ מהני כיון דישראל סלק רשותו עכ"פ משא"כ אי מכול"ה גובה א"כ אין כאן שום קנין גם מצד הישראל ג"כ דבסילוק רשות בעלמ' מחמת איסור חמץ גרידא זה לא מהני כמ"ש לעיל דכל חמץ אינו ברשותו ועשאו הכ' כאילו הי' ברשותו. א"כ אכתי ברשות' דישראל הוי קאי ודו"ק:

שער ג' בעזהש"י אתחיל לכתוב בסוגיא דמסדרין לבעל חוב מס' ב"מ קי"ג קי"ד. בסוגיא זו יתבארו בס"ד ג' מל"ת ומ"ע:

ג' ל"ת הם א' שלא ליכנס לבית הלוה למשכנו וקיי"ל דאפי' שליח ב"ד נמי אסור ליכנס לבית הלוה. רק אם מצאו בשוק מותר למשכנו עי' בש"ע חו"מ סי' צ"ז סעי' ו'. אמנם הא דבע"ח בעצמו אסור למשכן אפי' בשוק כתבו התוס' ד"ה אימא דהי' רק מדרבנן גזיר' שלא יכנס לבית הלוה. וראיתי בס' תורת חיים שהקשה דא"כ יהי' השליח ב"ד נמי אסור אפי' בשוק כדי שלא יכנס לבית הלוה ולע"ד לא קשה דדווק' במלוה גופי' חששו רבנן שאם יהי' מותר למשכנו אפי' בשוק מתוך שבהל על ממונו שירא שלא יאבד ממונו אצל הלוה יכנס נמי לביתו משא"כ בשליח ב"ד שרק שליחותו הוא עושה מה תיתי לחוש שיכנס לבית הלוה. ב' שלא לחבול בגד אלמנה בזה איכא ג"כ פלוגתא אם גם גרוש' נמי בכלל ג' שלא לחבול כלי אוכל נפש והי' בכלל רחים ורכב מ"ע, שבכאן הי' מ"ע דחשב תשיב את העבוט וביאור אלו מצוות הי' כאן בסוגי' ובר"מ פ"א ופ"ג מהל' מלוה ובש"ע סי' צ"ז ובס' החינוך מצוה תקפ"ג ועוד שם עד מצוה תקצ"א ואנחנו בשם ד' נזכיר מה שיחנני באלו הדינים וד' יהי' עמנו:

(א) יש לחקור לפי מאי דקיי"ל כדעת רוב הפוסקים דמסדרי' לבע"ח האיך הדין אם השיג יד הלוה אח"כ אי אמרי' דמיד שסדרו לו כבר נפקע כל החוב וליכא שום חיוב עליו יותר כיון שגבו כל אשר לו עד כדי סידור או דאמרינן דמ"מ נשאר עליו החוב רק לפי שעה לא נוכל לגבות ממנו רק עד שיעור הסידור ואח"כ כשתשיג ידו מחוייב לשלם למלוה הנה מדברי רש"י קי"ג ע"ב ד"ה ומפץ שכ' וז"ל ואפי' העשיר לאחר שאמדוהו ונטל מה שבידו (כלומר כך הדין בעירוכין) ומינ' נא' גמרינן לבע"ח שמשיירין לו כדי חייו כדאמר לקמן דגמרינן מיכה מיכה עכ"ל משמע דכמו שמסדרין בעירוכין דאמרינן דנפקע תחוב לגמרי ה"נ גבי בע"ח מכיון שסדר