תבואות השדה חלק א קמא

דאפי' בגוונא דל"ש הערמ' נמי לא מהני ביטול ואסור לאחה"פ ושפיר הוצרך לאוקמי' במעכשיו ודו"ק:

בו נבאר בס"ד איזה חידושים בסוגי' הגמ':

(נג) בכתבי' ברש"י ד"ה נכרי שהלוה מעות וכו' ולקמן מוקי לה בשהרהינו אצלו וכו' אגלאי מילתא למפרע דמשעה שהרהינו הוי דידי' כאן פרש"י משעה שהרהינו ובסמוך בישראל שהלוה פרש"י משעת דאוזפי' קם לי' ברשותי' ועי' בראש יוסף שעמד בזה ונ"ל לבאר כוונת רש"י דהנה אי הו"א ד"ה מעות קונות א"כ נכרי במשיכ' דווקא וא"כ בלא"ה ע"כ מיירי בהרהינו שקנה במשיכ' ולא הי' פריך הגמ' מידי אמנם רש"י לשיטתי' דס"ל הלכה כר"ל דמשיכ' מפורשת וא"כ בנכרי מעות קונות ועי' בתוס' מס' ע"א ע"א ע"א בד"ה רב אשי דרש"י ס"ל בישראל משיכה קונה וא"כ בנכרי מעות וזה שכ' רש"י מעות וא"כ בס"ד אינו מוכרח לאוקמי בהרהינו ולכך כתב רש"י ולקמן מוקי לה בהרהינו כלומר אבל בס"ד דלא בעינן דווקא שיהי' למפרע נקנה לו או דס"ל למפ"ג בלא"ה לא הוי צריך לאוקמי בהרהינו והנה מה שלא הביא רש"י דבעינן מעכשיו נמי עי' בצל"ח וכ"ל עפ"י מ"ש התומי' סי' ק"ג ס"ק ה' דרב האי פירש הרהינו לא מיירי במשכון גרידא דהרהינו פירושו אם לא אפרע קנה מעכשיו והיינו כל המשכון שלא יצטרך שומא דזהו עיקר החילוק לדעת רש"י דבלא מעכשיו כלומר רק שיגבה חובו ממשכונו וישום אותו בדמי' לא קנה הנכרי והיכא שמקנה לו כל המשכון אזי קנה אותו והנה רש"י פירש דבהרהינו מחוסר גובינא לא הוי כלומר שנשאר בידו המשכון כמה שהיה כמ"ש רש"י שהרי אצלו נתון משמע שלא יצטרך עוד שומא יותר ואם כן ממילא ח"צ רש"י לפרש דמיירי במעכשיו דהרהינו כה"ג הוי מעכשיו. אמנם בגמ' פרש"י בד"ה כשהרהינו קס"ד דטעמא משום דהו"ל תורת משכון ובע"ח קונה משכון. וכה"ג באמת לא מהני הרהינו לפי המסקנא דגוי אינו קונה משכון רק היכא שמחליט אצלו כל המשכון אם לא יפרע ובהרהינו כה"ג מיירי רש"י הכא. והנה בהגהת מרדכי פרק ז"ב מס' סנהדרין כתב דהא דאסמכתא לח קני' הי' רק מדרבנן והנה אפי' אי נימא דמה"ת קני' מעכו"ם אע"ג דהוי אסמכת' מ"מ כיון דמדרבנן לא קני' ממילא עבר ישראל בב"י דדרבנן מהני לדאורייתא אפי' לקולא דהא מה דאמרינן למפרע גובה וודאי אינו רק מדרבנן עי' בשו"ת מהרי"א ח"ב סי' קפ"ב ואפ"ה הוי א"ש שאינו עובר בב"י כיון דלמפ"נ אע"ג שאינו רק מדרבנן מכ"ש הכא לחומרא כיון דהוי אסמכתא ומדרבנן לא קני' מהני דרבנן לדאורייתא אמנם אי הוי ס"ל למפ"ג לא הוי אסמכתא דאי למפ"ג הוי כמה שהקנה לו מעכשיו ולא שייך אסמכתא רק לרבא דמכאן ולהב' גובה מוקמא בהרהינו וס"ל לרש"י כדעת הר"מ פי"א מהל' מכירה דכל שהי' בידו לא הוי אסמכתא וזה כוונת רש"י במ"ש כיון שאצלו נתון וא"כ לא הוי אסמכתא וא"כ לא מצי רש"י לפרש דמשעה שאוזפי' הוי דידי' דהא הוי אסמכתא כיון דלא קיי"ל באמת למפ"ג. אמכם בישראל מגוי קונה אע"ג דהוי אסמכתא כיון דהא דאסמכתא לא קני' הי' רק מדרבנן ולא תקנו רבנן רק בישראל משא"כ להחליש קנין ישראל מגוי לא תקנו לומר דאסמכתא ל"ק וא"כ אפי' לא הרהינו נמי קנה ולכך פרש"י שפיר גבי ישראל שהלוה דמשעת' דאוזפי' קם לי' ברשותי' ודו"ק והא דבעינן בישראל נמי שהרהין דווקא. הנה באמת מדברי התוס' ד"ה אלא הבמ"ע מבואר להדי' דלר"מ אליבא דאביי דמיירי בשפדאו הנכרי שלא בא לידי גביה ואפ"ה ס"ל לר"מ משום דקנה המשכון עובר בב"י אמנם כאן דפרש"י דווקא כיון דמטא זמני' ולא פרעי' משמע להדי' דס"ל דכל שפדאו הנכרי אינו עובר וכבר כתבנו לעיל מזה באות ל' ובאות נ' והנה שם כתבנו דלכאור' איך שייך בישראל שהלוה לנכרי על חמצו לומר למפ"ג הרי לא יבא לידי גביה עי' בס' ברוך טעם רק אי נתיר לו אפי' בלא פדאו הנכרי א"כ ממילא יבא לידי גובינא ע"ש. אמנם אי נימא דבלא פדאו באמת אסור ובפדאו מותר שפיר מצינו לומר דלא שייך לאסור אפי' פדאו משום דהוי קני לי' בתורת משכון דהא זכות וכח של המשכון הזה נפקע שהרי אינו שוה למידי אם לא יפדנו והוי כמי שנשרף המשכון דג"כ נפקע כח המלוה. אמנם אכתי גורם לממון הוי דהא אם לא יחזיר לו המשכון לא יפרע לו ושייך לעבור עליו בב"י אפי' פדאו דעכ"פ גול"מ הי'. אמנם כן ה"ד אי בכה"ת גול"מ כמ"ד אבל אי בכה"ת לאו כמ"ד רק הכא בחמץ אמרה התור' כמ"ד א"כ הכא דנפקע הזכות שהי' לו על המשכון בלא"ה אינו דומה לגורם לממון דקבלת אחריות ע"כ יהי' ברשותו אם יגנב או יאבד וא"כ שפיר אמרי' דלא שייך לעבור עליו כשפדאו הנכרי כיון דכל זכותו נפקע ממילא מן המשכון ולית בי' דין ממון כלל וא"כ א"ש דהתוס' כתבו שפיר דלר"מ עובר אפי' אי לא קנה רק בתורת משכון ופדאו הנכרי לבסוף נמי עובר דל"ל דכח וזכותו של המשכון נפקע דהא ר"מ ס"ל בכה"ת גול"מ כמ"ד וא"כ הוי לי' המשכון קודם פסח ממונו ממש וא"כ לא נפקע כחו אף כשהגיע פסח מלעבור עליו בב"י דהוי ככל שאר חמץ שאע"ג שאינו ברשותו עשאו הכתו' כאילו הי' ברשותו משא"כ לדידן דבאמת בכה"ג גול"מ לאו כמ"ד א"כ הכא במשכון אע"ג שהי' לו בו גול"מ עכ"פ מ"מ כיון שמגיע פסח נפקע כל כחו וזכותו ולכך אינו עובר רק כשלא פדאו הנכרי ולכך מוכרח רש"י לומר דמטא זמני' ולא פרעי' דבפרעו באמת אינו עובר כמ"ש ודו"ק:

(נד) הרמב"ם לא הביא סיפ' דמתני' דישראל שהלוה לנכרי על חמצו דאסור בהנאה וכ' הה"מ פ"ד משום דבלא"ה הו"ל מסתמא באחריות וממילא אסור לאחה"פ וראיתי בס' דברי חיים בדיני חמץ סי' ה' שתמה על זה דמ"מ איכא נ"מ בהתנה בפי' שלא יחייב באחריותו ומ"מ עובר כיון דקני לי' מדר' יצחק כיון דס"ל להר"מ דישראל מעכו"ם נמי קונה משכון כר"מ כפי מ"ש הה"מ בדברי הר"מ ע"ש. ונ"ל דהנה הא וודאי אע"ג דבנכרי שהלוה לישראל אינו מותר לדעת הר"מ רק בשהגיע זמ"פ קודם פסח מ"מ בישראל שהלוה וודאי אסור אפי' לא הגיע זמ"פ עד אחה"פ דהא בנכרי שהלוה עובר כשלא הגיע זמ"פ קודם פסח מטעם הואיל ואי בעי פדה אותו כמ"ש הה"מ אע"ג דהוי מחוסר ממון וא"כ מכ"ש בישראל שהלוה אע"ג שלא הי' עוד זמן פרעון מ"מ עובר דלמא לא יפדנו מכ"ש דלענין זה לא הוי מחוסר ממון ועי' במג"א ס"ק ג' והנה מה"ט פשיטא אפי' אי לא קנה משכון מ"מ אסור כשנחלט אח"כ לישראל כשלא פדאו הנכרי. ועוד דהא וודאי גול"מ הוי אי נתיר לו אפי' כשלא יפדנו ובפדאו הנכרי באמת מותר להר"מ דל"ל כמו לר"מ שכתבו התוס' אליבי' דעובר אפי' כשפדאו הנכרי דזה אינו כמ"ש דכל כח וזכות של המשכון נפקע בפסח מכיון דאמרי' אם לא פדאו יהי' אסור וכבר כתבנו לעיל דזהו תלי' אי אמרינן דשיעבוד הי' רק מתורת ערבות דאז שפיר נפקע כל הזכות שהי' לו במשכון עי' לעיל באות ל' והנה בסוגיא דש"ד אות ה' כתבנו להוכיח דשיטת הר"מ דשיעבוד הי' רק מתורת ערבות ולא מתורת