תבואות השדה חלק א קמ

לאחה"פ דבכה"ג מהני הביטול שיהי' מותר בהנא' לאחה"פ. ובאמת י"ל דהגמ' משני הבמ"ע כשהרהינו דהנה הרא"ש כתב פ"ק דמס' פסחים כשחולק על הגאונים דס"ל דחמץ של ישראל ברשות נכרי אינו עובר כתב שם דהך דמכלת' דבעינן ביחכם דווקא היינו בנכרי שהלוה לישראל א"כ מוכח דעכ"פ בנכרי שהלוה לכ"ע אינו עובר כשהי' החמץ אצל הנכרי ויש שהסביר דהרא"ש דוחה שיטת הגאונים משום דכשהשאיל הנפקד ביתו לשמירת ממונו של המפקיד ביתו של המפקיד קרינן בי' וא"כ בנכרי שהלוה שהנכרי מחזיק בו שיהי' בטוח במעותיו אינו שומרו ע"ד המפקיד רק לדעתו ולא קרינן בי' ביתו ולכך אינו עובר לכ"ע ועי' מ"ש לעיל באות כ"ד וא"כ הכי אזלא מסקנת הגמ' הבמ"ע כשהרהינו כלומר דבלא"ה מוכרח לאוקמי מתני' כשהרהינו דאלא"ה הי' לו לעבור בפסח בב"י וע"כ דמיירי בשהרהינו ומשו"ה אינו עובר כיון שהי' בביתו של נכרי וממילא א"ש גם לרבא דאפי' אי מכול"ה גובה מ"מ בהרהינו וודאי למפ"ג אי כמ"ש לעיל באות מ"א דכיון דלא הוי רק מדרבנן ס"ל לרבא נמי יש ברירה ואמרי' למפ"ג ודו"ק:

(נ) מ"מ אכתי קשה לדעת בעה"ע דס"ל דהיכא שבטלו מותר בהנא' לאחה"פ מאי פריך בגמ' בסוף הסוגי' נהי נמי דהרהינו אצלו הא אמרת נכרי מישראל לא קני ממכון כיון דהרהינו א"כ לא הי' יכול לבער ובאמת בטלו ולכך מותר בהנא' לאחה"פ אע"ג דלא קנה הנכרי ולמה הוצרך לאוקמ' במעכשיו דווקא ולא מצאתי שים פשר לזה רק כפי הנראה דבעה"ע גורס במתני' נכרי שהלוה לישראל על חמצו אחה"פ מותר באכילה ואצ"ל בהנא' וא"כ כיון דהוזכר היתר אכילה בפירוש במתני' ל"ל דאע"ג דלא קני לי' הנכרי מ"מ מותר כיון שבטלו דע"י הביטול אכתי יאסור באכילה ובעה"ע גרס במתני' דמותר באכילה ג"כ ולכך אצטריך לאוקמ' במעכשיו אמנם בברייתא דישראל שהלוה לנכרי על חמצו שכ' בעה"ע דמיירי בבטלו דווקא וודאי צ"ל דס"ל דאע"ג דלא קנה משכון מ"מ עובר מטעם גול"מ כמ"ש ולכך בעינן ביטול דווקא. והנה היכא דקני משכון אפי' פדאו הנכרי במי עובר דהרי התוס' כתבו כן אליבא דאביי דס"ל למפ"ג א"כ מ"ט ס"ל לת"ק בישראל שהלוה לנכרי דאינו עובר וצ"ל דמיירי שפדאו וכן בברייתא דנכרי שהרהין פת פורני דאינו עובר נמי מיירי שפדאו א"כ ממילא למאן דס"ל קנה משכון אפי' פדאו לבסוף נמי עובר וא"כ ה"ה בנכרי היכא שקנה משכון מעילא לא הי' עובר הישראל אפי' היכא שלא בא לידי גביה דכמו דאמרי' דלר"מ כיון דס"ל דישראל מגוי נמי קונה משכון עובר עליו אפי' פדאו הנכרי א"כ ה"נ היכא שגוי קונה משכון ממילא לא היה הישראל עובר עליו אפי' פדאו לבסוף כיון דכל ימי הפסח הי' נקנה לגוי בתורת משכון רק כיון דלא משכחת קנין לגוי במשכון רק במעכשיו א"כ ממילא היכא שפדאו ישראל אח"כ לא חל הקנין כלל למפרע אבל אי הי' משכחת צד קנין בגוי שיקנה המשכון אפי' בפדאו הישראל אח"כ נמי לא היה עובר רק כיון דלא משכחת לי' רק במעכשיו והיינו דמעכשיו הוי כמו מכיר' דזהו החילוק דבמעכשיו יהי' נחלט אצלו כל החמץ אם לא יפרענו ובלא מעכשיו יבא לידי שומא וישום אותו כמ"ש רש"י בד"ה לא קשי' וז"ל שאם לא יפרע לו יגבה ממשכונו כלומר שלא יהי' נחלט אצלו למפרע וא"כ כל שפדאו ישראל אח"כ נפקע המכיר' ועובר למפרע. אבל בישראל אי קונה משכון מגוי עובר אפי' בפדאו הנכרי לבסוף. והנה מ"ש דלדעת בעה"ע צ"ל שגורס במתני' לאחה"פ מותר באכילה דבהנא' מותר אפי' היכא דלא קני לי' הנכרי כשבטלו עי' בס' בעה"ע בפנים בחלק שני דף נ' ע"ב ותמצא מבואר שם להדיא דגורס מותר באכילה גבי נכרי שהלוה לישראל:

(נא) והנה לפי מה שצדדתי לעיל באות ל"ו לומר דבשיעבוד גרידא נמי עובר הישראל ואם הי' משעובד לנכרי נמי אין עובר הישראל לכאורה יש להקשות מאי פריך הגמ' ותסברא אימא סיפא אבל נכרי שהלוה לישראל ד"ה עובר וכו' ואמאי לא נימא דלעולם פליגו ת"ק ור"מ בלמפ"ג דר"מ ס"ל למפ"ג ולכך עובר בישראל שהלוה לנכרי ות"ק ס"ל מכול"ה גובה ולכך אינו עובר אמנם היכא שייך לומר למפ"ג רק בישראל דישראל וודאי יש לו שיעבוד מה"ת על נכסי הנכרי ועי' בשו"ת מהרי"א ח"ב סי' קפ"ז דישראל מנכרי לכ"ע ש"ד משא"כ בנכרי מישראל דלכ"ע של"ד כמ"ש הפנ"י דבגוי מישראל וודאי של"ד וא"כ ל"ש למפ"ג ולכך ד"ה עובר בנכרי שהלוה לישראל וצ"ל דהמקשן ס"ל כיון דקתני נכרי שהלוה לישראל על חמצו משמע שמשעבד לו החמץ בפירוש וכה"ג היכא ששעבד לו בפירוש אפי' בנכרי מישראל נמי אמרי' ש"ד כמ"ש הפנ"י ולפי"ז צ"ל למסקנת הגמ' דאפ"ה בעינן מעכשיו דווקא דאפי' היכא שהי' משעובד לנכרי מ"מ כיון דלא קני לי' להחמץ והשיעבוד אינו בתורת קנין רק בתורת ערבות אינו נפקע איסור דב"י ולכך עובר הישראל רק היכא שאמ"ל מעכשיו דאז יש לו קנין בגוף החמץ ורק בכה"ג אינו עובר ולקמן נבאר עוד בסוגיא הגמ' בס"ד והנה ממסקנת הגמ' דמסקינן דלא משכחת התירא בנכרי שהלוה לישראל רק היכא דאמ"ל מעכשיו דקנה לי' הא אי לא אמ"ל מעכשיו אע"ג שהי' אנוס בדבר שלא הי' יכול לבערו כיון שהרהינו אצל הנכרי לא הי' שרי אע"ג דבטלו דאלא"ה הו"מ לאוקמי דאע"ג דלא קנה הנכרי מ"מ שרי כיון שבטלו ומתני' מיירי בבטלו ולעי' באות מ"ט הבאתי דברי הה"מ והכ"מ פ"א מהל' חו"מ שהביאו ראי' לזה ממתני' דנכרי שהלוה לדעת הר"מ דאפי' שהי' אנוס שלא ביערו נמי אסור לאחה"פ ועי' בש"ע סי' תמ"ח. יש ליישב בזה מה דהגמ' הביא אחר הך אוקומת' דמעכשיו הברייתא דחנות של ישראל ופועלים נכרים נכנסים לשם מותר החמץ שנמצא לאחה"פ ועי' בטור וש"ע סי' תמ"ט שיש גורסי' אפכא ועי' בבעה"ע שהביא ג"כ ב' גירסו' מ"מ יש להבין מ"ט קבעו מסדרי הש"ס הך ברייתא הכא ולא במתני' הקודמת דחמץ של נכרי מותר לאחה"פ ושל ישראל אסור שם הי' לו להביא בחנות של ישראל ופועלים נכרים אי אזלינן בתר החנות ואסור או בתר פועלים ומותר. אמנם למ"ש א"ש דהנה בהך ברייתא אית' להדי' דאסור בהנא' ולכאורה קשה אמאי לא נימא אפי' הי' של ישראל מ"מ כיון דמסתמא בטלו וכאן ל"ש הערמה דהא אנן מסופקי' על הך חמץ אי הוי שלו וא"כ אמאי לא נימא כיון דלא שייך הערמ' דהא לא הי' נודע לו כלל וגם עכשיו אינו יודע בעל החנות אם הי' שלו א"כ מסתמא לא הערים שלא לבער ויהי' מותר אפי' אם הי' באמת של ישראל וצ"ל דחכמים אסרו בכל גוונ' חמץ של ישראל שעבר עה"פ אפי' בגוונא דלא שייך הערמ' ועי' בחק יעקב סי' תמ"ח ובירושלמי פ"ב דמס' פסחים הלכה ב' ד"ה הפקיר חמצו פלוגת' דר"י ור"ל שם ע"ש וא"כ א"ש דלאחר שהביא המסקנא דבעינן דווקא מעכשיו וקשה לכאורה אמאי לא סגי' לי' בטעמ' דהרהינו לחוד דהא כיון שהי' מורהן אצל הנכרי הי' אנוס שהנכרי לא הי' מכוחו לבערו ולכך מותר אע"ג דלא קנה לי' ומיירי כשבטלו וע"כ דאפי' אם הי' אונס כל שהי' חמץ של ישראל אסור לאחה"פ אפי' באנוס לבערו ולכך בעינן דווקא מעכשיו דיקנה לי' הנכרי ולכך הביא אח"כ הברייתא דחנות של ישראל דמזה נמי מוכח