תבואות השדה חלק א קלח

כיון דלמפ"ג אע"ג דמצי לסלוקי בזוזי והיינו כמ"ש דהחמץ נקנה להעלות העכו"ם רק הלוה יש לו תנאי עליו שבאם יפרע לו יחזיר לו. אמנם לרבא וכן לדידן דס"ל מכול"ה גובה אמרי' דהחמץ הי' ברשות הלוה עדיין רק שיש למלוה עליו תנאי שבאם לא יפרע לו יהי' בקנה למלוה ולכך שפיר עובר הואיל ומצי לסלוקי בזוזי, וא"כ לפי"ז לדידן נמי היכא דאמרי' דהמלוה יכול למכור הוי כמי ברשות המלוה וא"כ אע"ג דהלוה מצי לסלוקי בזוזי מ"מ מה שיכול לסלק אותו הי' רק כמו תנאי שיש לו ללוה אבל באמת כבר הי' נקנה למלוה וא"כ אינו עובר הלוה בב"י. והנה להמעיין בש"ע חו"מ סי' כ"ג סעיף ו' יראה להדי' לפי דעת יש חולקים שם דלאחר שתגיע זמ"פ יכול המלוה למוכר' אע"ג דמצי לסלוקי בזוזי ואינו נחלטת לו כ"ז שלא הגבהו הב"ד (ואע"ג דאפי' לאחר שכבר נחלט לו נמי מצי לסלוקי בזוזי כמבואר שם בסעיף ט' מ"מ הי' רק משום ועשית הישר והטוב) ולא כדעת הש"כ שם ס"ק ט' אמנם קודם שהגיע זמ"פ לא מהני כלל מכירת המלוה כדאית' כאן בגמ' להדי' וצ"ל דמאחר שהגיע זמ"פ הוי לדידן דס"ל כרבא כמו לאביי קודם שהגיע זמ"פ וא"כ כמו דלאביי מהני המכירה אפי' קודם שהגיע זמ"פ ה"נ לדידן לאחר שהגיע זמן הפרעון עכ"פ מהני מכירת המלוה. ועי' שם בתומים ס"ק ה' וס"ק ו' ועי' בס' נתיבות המשפט שם ס"ק ח' מבואר להדי' כדברינו. ולכאורה ה"נ משמע מדברי רש"י בסוגיא ד"ה כי פליגי שכ' הקדיש המלוה תוך הזמן משמע הא לאחר שהגיע הזמ"פ מהני מכירת המלוה אפי' לרבא והא ליכא למימר דדווקא כשכבר נחלט למלוה והגבהו עפ"י ב"ד דא"כ פשיטא. וא"כ ממילא יהי' הדין כך דעד שהגיע זמ"פ אמרי' דהחפץ שייך לגמרי ללוה רק להמלוה יש לו תנאי שבאם לא יפרע לו יהי' נקנה למלוה. ולכך אין מכירת המלוה כלום קודם שהגיע זמ"פ. אמנם משהגיע זמ"פ אמרי' איפכא דהחמץ נקנה למלוה רק ללוה יש לו תנאי עליו שאם יסלקנו עוד בזוזא עד שיגבהו לו הב"ד הקרקע או החפץ בתורת שומא כדין (ועי' בש"ע חו"מ סי' ע"ג סעיף ט"ו) שיחזור ללוה ולכך שפיר המלוה יכול למכור והרי באמת לפי התירוץ ראשון של התוס' במס' ב"מ ט"ו ע"ב ד"ה כגון שהבאתי לעיל לא יכול הלוה למכור לאחר שהגיע זמ"פ וא"כ מוכח וודאי דהי' ברשות המלוה לגמרי והא דמצי לסלוקי בזוזי הי' רק תנאי בעלמא. וא"כ נתגלו לנו בס"ד דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בטעמם ונמוקם דקודם שהגיע זמ"פ אפי' אי אמ"ל מעכשיו לא הוי רק כתנאי בעלמא שיש למלוה על הלוה ועיקר החמץ הי' של הלוה וא"כ שפיר עובר בב"י משא"כ כשהגיע זמ"פ קודם פסח אע"ג דמיירי דאכתי מצי לסלוקי בזוזי דאם הי' נחלט לו לגמרי לא אצטריך מידי לאשמעינן מ"מ כיון דהא דמצי לסלוקי בזוזי הי' רק כמו תנאי שיש להלוה שכ"ז שלא יגבהו לו עפ"י ב"ד יהי' הברירה בידו לסלקו אבל גוף החפץ או החמץ הי' משעה שהגיע זמ"פ לעכו"ם המלוה רק שיש להלוה תנאי שיוכל לפדותו בכה"ג שפיר אינו עובר מטעם הואיל ואי בעי פדאו כמ"ש לעיל באות מ"ד משם התוס' פסחים מ"ו ע"ב דבממון שאינו שלו לא אמרי' הואיל ודו"ק היטב החילוק בין מה דמצי לסלקו בזוזי מקודם שהגיע זמ"פ דאז עדיין נחשב החמץ ברשות הלוה ובין מה דמצי לסלקו בזוזי לאחר שהגיע זמ"פ דאז החמץ כבר ברשות המלוה רק שיש להלוה כח מכח דהוי כתנאי שהותנה שכ"ז שלא יבא לידי גביה ממש שיוכל לסלקו ובכה"ג כיון שאין החמץ שלו אינו עובר מטעם הואיל ובעי לסלקו בזוזי דבממון שאינו שלו ל"א הואיל כמ"ש התוס' ודו"ק:

(מו) והא דבעינן נמי הרהינו ולא סגי' בהגע' זמן קודם פסח לחודי' כיון דבכה"ג כבר היה ברשות המלוה כמ"ש הנה מלבד שיש לומר בזה דבמטלטלין אין המלוה קונה אם אינו ברשותו או שיש לומר כמ"ש הצל"ח כיון דמה"ת מעות קונות א"כ בנכרי בעינן משיכה דווקא ולכך בעינן הרהינו נמי ועי' בצל"ח שהאריך אמנם י"ל עוד דהנה לכאורה י"ל דאע"ג שהגיע זמ"פ קודם פסח מ"מ כיון דעכ"פ יש לו ללוה כח לפדותו א"כ אע"ג דקנוי למלוה מ"מ הוי אצל הלוה מה שיכול לפדותו כמו גורם לממון עכ"פ וכן כתוב בס' ברוך טעם דהוי גול"מ עכ"פ מ"מ כבר כתבנו לעיל דכיון דבכה"ת וזו כמ"ד רק דהתור' רבתה גבי חמץ אינו עובר רק כשהי' בבית ישראל עיין לעיל אות ל"ט וא"כ א"ש דבלא הרהינו אע"ג דהגיע זמ"פ קודם פסח וקנוי הי' להנכרי מ"מ כיון שיש להלוה כמו תנאי שיוכל לפדותו כ"ז שאינו נחלט לו בתור' גובינא א"כ הוי כמו גול"מ עכ"פ ולכך לא מהני רק בהרהינו דאינו עובר מטעם גול"מ הכא שהחמץ הי' בבית נכרי כמו בקבל' אחריות דנמי עובר מטעם גול"מ והיכא שמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם אינו עובר ועי' מג"א סי' ח"מ ס"ק א' והרהינו לחודא נמי לא מהני כמ"ש דבהרהינו אפי' במעכשיו כ"ז שלא הגיע שעת פרעון אע"ג שאמר מעכשיו לא הוי רק כתנאי שהתנה שאם לא יפרענו יהי' קנוי למלוה מ"מ עד שעת פרעון הרי הי' ברשות הלוה ומעכשיו בעינן כמ"ש הה"מ והפר"ח לסלק האסמכת' ומעתה אם תבין היטב כל מ"ש יהיו נפתחים לפניך שערי בינה להבין מ"ט ס"ל להרמב"ם דבעינן דווקא כל הני ג' תנאים היינו הרהינו ומעכשיו והגעת זמן קודם פסח ובענין מ"ש הראב"ד דאין אסמכתא לעכו"ם נבאר עוד לקמן בדברינו בס"ד ועי' במג"א ס"ק ב' דס"ל בדעת המחבר נמי דבעינן מעכשיו שלא יהי' אסמכתא ודו"ק ועי' סי' תמ"א בס' חק יעקב ס"ק ג':

(מא) עוד י"ל דרך אחד בדברי הר"מ דנ"ל דאפי' אי אמרי' למפ"ג הי' רק כנגד מה ששוה המשכון מן החוב משא"כ אם שוה המשכון יותר ל"ש למפ"ג. והנה כבר מבואר במלחמות שיש חילוק בין אי אמ"ל קנה לך מעכשיו היינו שיהי' נחלט לו המשכון לגמרי אפי' מה ששוה יותר ובין אמ"ל שיגבה החוב מן המשכון וישום אותו בדמי' וכן משמע מרש"י בסוגיא ע"ב ד"ה לא קשיא שכ' שם וז"ל ברייתא דלא אמ"ל מעכשיו אלא כשאר משכון נתנו לו וקבע לו זמן שאם לא יפרע לו חובו יגבה ממשכונו וישום אותו בדמים ע"כ וא"כ במעכשיו מיירי שמתנה עמו שיהי' של הנכרי אפי' מה ששוה יותר. וכן משמע מלשון הר"מ שכ' שאמ"ל אם לא הבאתי לך וכו' קנה חמץ זה כוונתו אע"ג ששוה יותר. והנה לענין מה ששוה יותר היכא דלא קנה לי' הנכרי ושייך אחה"פ לישראל פשיטא שהי' עובר בב"י וגם אסור הי' לאחה"פ אי ל"א כדעת השאג"א סי' ב' שהבאתי לעיל באות י"ט ועי' בס' מקור חיים סי' תמ"ח ס"ק א' שחולק ג"כ על השאג"א הנ"ל. והנה לענין החמץ ששוה יותר בוודאי אי לא הגיע זמ"פ קודם הפסח הוי ברשות ישראל עדיין אע"ג שהתנה עמו שאם לא יפרענו יהי' שלו לגמרי מ"מ כיון שעדיין לא הגיע זמ"פ לענין זה וודאי שייך לומר כקושית הר"נ דעובר עליו מטעם הואיל ואי בעי פדאו וכאן ל"ש סברת הר"נ דהוי מחוסר ממון ול"א הואיל דלענין מה ששוה יותר לא הוי מחוסר ממון כלל דהא הוא אינו חייב להנכרי על מה ששוה יותר רק בתורת קנס הקנה לו שאם לא יפרע לו שגם המותר יהי' נחלט לו. אבל לענין זה לא מקרי מחוסר ממון