תבואות השדה חלק א קלז

יכול לסלקו בזוזי עובר עליו ולכך בעינן הגעת זמ"פ קודם פסח דווקא מבואר מדברי הפר"ח דלרבא לא מהני אפי' בגוונא דלמפ"ג מ"מ עובר בב"י כיון דכל ימי הפסח היה מצי עדיין לסלקו בזוזי וא"כ מצינו פלוגתא חדשה בין אביי ורבא דלאביי כיון דלמפ"ג אע"ג דהי' יכול לסלקו בזוזי אינו עובר בב"י מספק ולרבא אפי' היכא דלמפ"ג מ"מ כיון דהי' יכול בימי הפסח לסלקו בזוזי עובר בב"י מספק וזה יהי' כדעת הרדב"ז בשו"ת שהובא במג"א לקמן סי' תמ"ח ס"ק ה' דעובר בב"י מספק גבי מתנה ע"מ להחזיר וכן כתב בספר אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש ז"ל בחידושיו לסוגי' וקשה לעשות פלוגתא חדשה בין אביי ורבא מה שלא נזכר בגמ':

(מד) ונראה להסביר הענין ע"פ מ"ש לעיל באות ל"ב דאביי ס"ל למפ"ג משום דס"ל דכל שיעבוד תי' בתורה קנין ולכך היכא שבא לידי גביה אמרי' למפ"ג ואע"ג דאביי ס"ל של"ד מ"מ הכא מיירי שמשעבד לו בפירוש כמ"ש הפנ"י אמנם רבא ס"ל דמה שהי' משיעבוד למלוה הי' רק בתורת ערבות ולא בתורת קנין ולכך אינו גובה רק מכאן ולהבא דכל זמן שלא בא לידי גובינא לא הי' להמלוה בו שום קנין. והנה כל חילי' דהר"מ דס"ל דהיכא דמצי לסלוקי בזוזי עובר אע"ג דלמפ"ג הי' רק משום הואיל ואי בעי פדה לי' וא"כ א"ש דלאביי דס"ל דמשעה שהי' משיעבוד אל המלוה כבר יש לו בו קנין ובדבר שהי' נקנה לאחרים ל"ש לומר שהי' ברשותו מטעם הואיל כמ"ש התוס' מס' פסחים מ"ו ע"ב ד"ה הואיל דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי קנה לי' עי"ש אמנם כן ה"ד לאביי דחשיב לי' ברשות נכרי מצד שיעבוד שיש לו על החמץ דהי' כקנין ממש שפיר אמרי' דאינו עובר אע"ג דמצי לסלקו בזוזי משא"כ לרבא דאין החמץ קנוי לנכרי מכח השעבוד דשיעבוד אינו מטעם קנין רק הואיל והקנה לו במעכשיו אמרי' דלמפ"ג וכיון דרק ע"י מה שאמ"ל מעכשיו נקנה לו למפרע ואי מסלק לי' בזוזי פקע קנין למפרע וא"כ שפיר עובר בב"י דכאן ל"ש לומר דל"א הואיל לעבור על חמץ שאינו שלו דהא באמת אינו קנוי לנכרי כלל רק ע"י אמירתו מעכשיו יהי' נקנה למפרע מ"מ קודם זמן פרעון אכתי הי' ברשות ישראל ושפיר עובר דבשלמא לאביי דבלא אמירתו אמרי' דלמפ"ג וא"כ יש לו בו קנין מעיקרא שפיר אינו עובר מטעם הואיל דבממון שאינו שלו ל"א הואיל משא"כ לרבא אע"ג דלמפ"ג מ"מ אינו ע"י שיש לו בו קנין מעיקרא מצד שיעבוד' רק שהי' מקנה לו למפרע ע"י מעכשיו וכיון דרק באמירה בעלמא יצא מרשות ישראל במקצת שפיר אמרי' דעובר למפרע מטעם הואיל דזה לא הוי כחמץ שאינו שלו דלא אמרי' הואיל כמ"ש התוס' דהא מצד החוב שהי' חייב לנכרי לא הי' נכנס כלל לרשות הנכרי בתורת קנין שפיר אמרי' הואיל ולכך עובר בפסח בב"י אע"ג דלמפ"ג כיון דהי' מצי לסלוקי בזוזי. וא"כ נתגלה לנו טעמו של הה"מ שכ' דמשו"ה ס"ל להר"מ דבעינן הגעת הזמן קודם פסח משום הואיל ואי בעי פדאו ולכאורה קשה הא הר"נ כתב דבמחוסר ממון ל"א הואיל ומ"ט לא ס"ל להרמב"ם סברת הר"נ אמנם לפימ"ש א"ש דבאמת מעולם לא יצא החמץ עדיין מרשות הישראל ואמירתו מעכשיו הי' רק כתנאי בעלמא שאם לא יפרע לו יהי' נקנה לעכו"ם למפרע ולכך שפיר עובר משא"כ לאביי דס"ל דכל בע"ח למפ"ג אפי' בלא א"ל מעכשיו א"כ אמרינן להיפוך דהחמץ הוי באמת קנוי לנכרי רק הוי כקנין על תנאי שאם הישראל יפרע לו יהי' מחוייב לחזור לישראל וא"כ שפיר אינו עובר מטעם הואיל ומצי לסלוקי בזוזי דזהו הוי כממון שאינו שלו ובממון שאינו שלו ל"א הואיל כמ"ש בשם התוס'. העולה מדברינו דלאביי דס"ל כל בע"ח גובה למפרע אפי' שלא א"ל מעכשיו ס"ל דכל בע"ח יש לו קנין ממש רק שהוי כאילו היה לו תנאי עם הלוה שבאם יפרע לו מעותיו יחזור לו הנכסים ולכך יכול המלוה למכור ג"כ על תנאי כלומר שבאם לא יפרענו הלוה יהי' המכיר' חל למפרע וא"כ שפיר אינו עובר הלוה בב"י מטעם הואיל ומצי לסלוקי בזוזי דהוי כממון שאינו שלו. ולרבא דס"ל מכול"ה גובה רק במעכשיו גובה למפרע אמרי' אפכא דבאמת אינו נקנה להמלוה רק דהוי כתנאי שבאם לא יפרע לו יהי' קנוי לו למפרע. וא"כ שפיר עובר הלוה בב"י כה"ג מטעם הואיל ומצי לסלוקי בזוזי דבאמת אם יסלק אותו יהי' נפקע כח המלוה למפרע דאע"ג שהי' משיעבוד לו כל ימי משך ההלואה מ"מ לא הי' לו בו קנין רק תנאי שאם לא יפרענו יהי' קנוי לו למפרע וא"כ כל זמן שלא הגיע שעת פרעון עדיין הי' ברשות הלוה דהא מצי לסלוקי בזוזי ולבטל התנאי ולכך שפיר עובר מטעם הואיל ומצי לסלוקי בזוזי אם לא הגיע זמ"פ קודם פסח ודו"ק:

(מה) אמנם אכתי פש גבן לברורי דהנה ע"כ אפי' לאחר שהגיע זמ"פ מ"מ מדינא מצי הלוה לסלק בזוזי דאין לומר דהר"מ מיירי דבעינן שיגיע זמן קודם פסח ושיהי' בגבה כבר להנכרי ויוחלט לו בחובו דאי מתני' מיירי בהכי לא אצטריך כלל לאשמעינן דפשיטא דשרי הוי חמצו של נכרי ממש וכן כתוב בס' ברוך טעם דבכה"ג פשיטא וע"כ דהר"מ כמי מיירי בגוונא שהע"ג שהגיע זמ"פ מ"מ עדיין לא נחלט לו בחובו ומצי עדיין לסלקו בזוזי וא"כ לפימ"ש להסביר דברי הפר"ח דלהר"מ תלוי הכל באם מצי לסלוקי בזוזי וכיון דאפי' בהגיע זמ"פ קודם פסח נמי מצי לסלוקי בזוזי ועי' בש"ע חו"מ סי' ק"ג סעיף ו' וא"כ הול"ל דבכל גוונא עובר כ"ז שלא נחלט החמץ לגמרי לנכרי ונ"ל דהענין הי' כך דהנה עפימ"ש לעיל באות ל"ט דאי אמרי' הא דרבתה התורה בקבלת אחריות לעבור בב"י הי' מצד שיש לו בו צד קנין א"כ ל"ל דע"י מה שהי' משיעבוד לנכרי יפטר הישראל מאיסור' דב"י דהא אע"ג שהי' משעובד לנכרי מ"מ שייך לישראל נמי ופשיטא שעובר בב"י. והנה העד העיד בנו האיש יוסף בנמ"י למס' ב"מ בסוגי' דשאולה ושבירה דהר"מ ס"ל משעת משיכה אשתעבד נכסים א"כ ס"ל הא דרבתה התורה בקבלת אחריות לעבור בב"י הי' משום שיש לו בו צד קנין כמ"ש לעיל באות כ"ו א"כ ממילא להר"מ ע"י שיעבוד בעלמא שהי' משעובד לנכרי לא נפקע איסור' דב"י מישראל הלוה דהא לישראל שייך טפי מלנכרי (ובפרט לפימ"ש לעיל בסוגי' דש"ד באות ה' דהר"מ נמי ס"ל דשיעבוד אינו בתורת קנין רק בתורת ערבות א"כ וודאי שיעבוד הנכרי יוכל להפקיע מאיסור דב"י) אמנם נ"ל דלענין חמץ משכחינן תרי גווני וכן בכל שיעבוד יש לנו שני דרכים דרך אחד דהחפץ כבר נקנה למלוה רק הוי כאילו היה תנאי שבאם הלוה יפרע לו שיחזיר ללוה. דרך שני דאדרבא החפץ הי' עדיין ברשות הלוה רק הוי כאילו התנה תנאי עם המלוה שבאם לא יפרע לו שיהי' קנוי למלוה או למפרע או מכאן ולהבא. והנה ממ"ש לעיל דלאביי דס"ל דזבין מלוה מהני ע"כ ס"ל דהחפץ כבר קנוי למלוה רק הלוה יש לו תנאי על המלוה שבאם יפרע לו יחזור לו החפץ ועי' תוס' מס' ב"מ ט"ו ע"ב ד"ה כגון שרצ' לומר דהלוה אין יכול למכור כלל באפותיקי ואפי' לפי תירוצם נמי בטל המקח למפרע כשלא פרע לו ולא חל המקח רק עד זמן שהגיע שעת הפרעון אבל משהגיע שעת פרעון נתבטל מכירת הלוה אע"ג דאכתי מצי לסלוקי בזוזי עי"ש וא"כ ה"ה במטלטלי כשמסרם ליד המלוה לא גרע משדה אפותיקי ולכך אינו עובר לאביי