תבואות השדה חלק א קלו

(מ) והנה אע"ג שכתבנו דיש מקום לומר דע"י שיעבוד לחודא אינו עובר בב"י מ"מ כתב בש"ע סי' תמ"א דבעינן מעכשיו שיהי' נקנה למפרע דמשמע הא בשיעבוד גרידא שהי' אצל הנכרי לא מהני שלא לעבור על ב"י היא משום דהמחבר לא פסיקא לי' אולי הא דרבתה התורה בקבלת אחריות לעבור בב"י הי' משום שיש לו בו קנין במקצת ולא תלי' כלל ברוצה בקיומו והיינו כמ"ש לעיל באות כ"ו דתלי' אי אמרינן משעת משיכה אשתעבד נכסי ועי' בש"ע חו"מ סי' שע"א ואפי' אי לענין ממון לא פסיקא לי' כ"כ לומר דמשעת משיכה אשתעבד מ"מ לענין איסור לא ברירה לי' מילתא לומר דמשעת אונסי' וא"כ כיון דאמרינן משעת משיכה אשתעבד נכסי כדעת הר"מ הא דאמרינן בקבלת אחריות עובר הי' משום שיש לו קנין במקצת וא"כ בשיעבוד גרידה שיש להנכרי על החמץ לא נפקע איסורא דב"י כיון דלישראל קנוי לו ממש לכך ס"ל דבעינן הרהינו ומעכשיו שיהי' נקנה להנכרי למפרע. ומ"מ עולין דברינו כהוגן בס"ד לשיטת הרא"ש דרק ע"י מעכשיו נקנה לי' למפרע וא"כ בס"ד דלא בעינן מעכשיו היינו משום דהוא ס"ל דאפי' אי לא קנה למפרע מ"מ כיון שהי' משיעבוד לנכרי נמי אין הישראל עובר רק במסקנא אמרינן דבעינן שיהי' קנוי לנכרי ממש ולא סגי' במה שמשעובד לחודא ולכך בעינן מעכשיו ועי' צל"ח שעמד בזה על רש"י במתני' דמפרש דבעינן הרהינו ולא נקט אוקומתא דמעכשיו ולפימ"ש א"ש דהרהינו ע"כ בעינן דאלא"ה לא חל השיעבוד כלל במטלטלין משא"כ מעכשיו אי הוי ס"ל בשיעבוד לחודא אינו עובר בב"י ל"ב מעכשיו לכך נקט רש"י הרהינו ולא נקט מעכשיו ודו"ק:

(מא) עוד י"ל באופן אחר בסוגי' הגמ' דמשני בשהרהינו וזה יתכן לשיטת הגאונים והר"ב פ"ק דמס' פסחים דחמצו של ישראל שהי' ברשות הנכרי רק מדרבנן צריך לבער עפ"י מ"ש לעיל באות ל"ג דהטעם דס"ל לרבא מכילה"ג הי' משום דלא ס"ל ברירה וא"כ בדרבנן דלכ"ע יש ברירה מודה רבא דלעפ"ג וא"כ א"ש דהגמ' משני הבמ"ע בשהרהינו וא"כ ע"כ אין עובר מה"ת בב"י דהא החמץ נתון אצל הנכרי ותו אין חייב בביעור רק מדרבנן ובדרבנן יש ברירה ורבא נמי מודה למפרע גובה. והנה לעיל באות כ"ח כתבנו דלר' יונה בירושלמי דס"ל חמצו של נכרי שקע"א אינו אסור לאחה"פ דס"ל דקבלת אחריות הי' לאו בתורת קנין ורק משום רוצה בקיומו כמ"ש לעיל וא"כ ס"ל נמי דחמץ של ישראל באחריות הנכרי נמי אינו עובר כשהי' ברשות הנכרי. והנה הכא במתני' דנקט רק לאחה"פ ולא נקט בפסח משמע דס"ל דאפי' אי עובר בב"י בפסח מצד קבלת אחריות מ"מ מותר לאחה"פ כר' יונה בירושלמי ולא כהרא"ש שכתב דבלא"ה הוצרך לאוקמי מתני' בהתנה בפי' שאין אחריותו עליו וכן כתב בשעה"מ פ"ד מהל' חו"מ דמתני' מצי מיירי אע"פ שהי' באחריותו ועובר בפסח בב"י מ"מ מותר לאחה"פ כר' יונה בירושלמי וא"כ ס"ל כאן כשיטת הגאונים דכשהי' באחריות ישראל אינו עובר רק מדרבנן וא"ש שנוי' דגמ' הבמ"ע כשהרהינו וממילא לא הוי רק איסור דרבנן ובדרבנן לכ"ע יש ברירה ורבא נמי מודה דלמפ"ג:

בו נבאר בס"ד שיטת הרמב"ם. (מג) כתב הר"מ פ"ד מהל' חו"מ הלכה ה' ישראל שהרהין חמצו אצל העכו"ם אם אמ"ל אם לא הבאתי לך מעות מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו הרי זה ברשות העכו"ם ואותו החמץ מותר לאחה"פ והוא שיהי' אותו זמן שקבע לו קודם הפסח ואם לא אמ"ל קנה מעכשיו נמצא אותו החמץ כאילו הי' פקדון אצל העכו"ם ואסור בהנאה לאחה"פ עכ"ל וכתב הראב"ד דאפי' לא הגיע זמן עד לאחה"פ אינו עובר עליו ואם הגיע זמנו קודם הפסח אפי' לא אמר מעכשיו קנאו שאין דין אסמכתא לעכו"ם והה"מ כתב דמשו"ה בעינן שיגיע הזמן קודם הפסח דאלא"ה אע"ג דאח"כ אגלאי מילתא למפרע שהי' ברשות העכו"ם מ"מ כיון שהי' ביד ישראל לפדותו בפסח אמרי' הואיל ואי בעי פודהו כקושית הר"נ ולא ס"ל להר"מ דכיון דמחוסר ממונו ל"א הואיל ומעכשיו בעינן לסלק אסמכתא וע"ש בלח"מ והנה מדברי הראב"ד שכתב דכשהגיע הזמן קודם הפסח לא בעינן מעכשיו משמע דס"ל דאוקומת' הגמ' דבעינן מעכשיו הי' רק שיקנה למפרע וא"כ בהגיע זמן קודם הפסח דסגי' אפי' אי יגבה מכאן ולהבא לא בעינן מעכשיו. אמנם אי אמרינן דאוקומתא הגמ' דבעינן מעכשיו הי' לסלק אסמכתא אפי' בהגיע הזמן קודם הפסח נמי בעינן מעכשיו ונמצינו לפי"ז ג' שיטות דעת הר"מ דבעינן הרהינו ומעכשיו והגעת הזמ"פ קודם פסח דווקא ודעת הראב"ד דבהגיע הזמן קודם פסח לא בעינן מעכשיו והי' כמ"ש דמעכשיו דבעינן הי' רק שיהי' נקנה לו למפרע וא"כ ממילא בהגיע זמן קודם פסח דסגי' אפי' אי מכול"ה גובה לא בעינן מעכשיו ודעת המחבר נראה דאפי' בהגיע זמ"פ קודם פסח נמי בעינן מעכשיו ומ"מ כל שאמ"ל מעכשיו אפי' הגיע הזמ"פ לאחה"פ נמי מהני וא"כ עכ"פ לשיטת המחבר נמי ס"ל דבעינן מעכשיו שלא יהי' אסמכתא ולכך לא סגי' בלא מעכשיו אפי' הגיע זמ"פ קודם פסח לא קנה לי' משום אסמכתא רק דבהא חולק על הר"מ דלהר"מ לא סגי' במעכשיו היכא שהגיע זמ"פ אחה"פ ולהמחבר הכל תלוי במעכשיו ועי' במג"א ס"ק ב' וצריך להבין דעת הרמב"ם למה ס"ל דבעינן דווקא שיגיע זמ"פ קודם הפסח ולהבין דברי הר"מ נעתיק לשון הרא"ש בסוגיא וז"ל הרא"ש:

(מג) וכן כתב הר"מ ז"ל והוא שיהי' הזמן שקבע לו קודם פסח וכו' ולא נהירא דהא אמרי' לעיל אליבא דאביי אא"ב למפ"ג משו"ה מותר בהנאה דברשותא דנכרי קאי אלמא אע"ג דבבית ישראל קאי אלא שאין האחריות על ישראל אמרי' כיון דלמפרע הוא גובה חזינן כאילו כבר קודם הפסח היה ברשות הנכרי וכ"ש לרבא דאמ"ל בהדי' קני לך מעכשיו אשתכח דלמפרע הי' קנוי קנין גמור לנכרי עכ"ל והנה מה שיש לתמוה על הרא"ש במה דס"ל דעיקר למפ"ג הי' ע"י מעכשיו כבר כתבנו לעיל באות ל"ה. אמנם קושי' הרא"ש הי' קושי' עצומה על רבינו הרמב"ם דכמו דניחא לאביי אי למפ"ג אע"ג דכל ימי הפסח הי' מתלא תלוי וקאי אי יבא לכלל גביה או לא מ"מ כיון שלא פדאו ובא אח"כ לידי גביה אמרי' דשרי וא"כ מ"ט אמרינן דלרבא בעינן שיהי' הגעת זמן קודם הפסח דווקא דהא מכיון דהרהינו וגם אמ"ל מעכשיו וודאי גם לרבא למפ"ג וכתב הפר"ח סי' תמ"א וז"ל ויש ליישב זה דלרבא כיון דס"ל דבע"ח גובה מכאן ולהבא מטעמא דאילו הו"ל זוזי הוה מסלק לי' בזוזי אשתכח דהשתא קני ה"נ אע"ג דאמ"ל מעכשיו כיון דאילו הו"ל זוזי הו"מ לפדותו מקרי שלו ולהכי בעינן דלהוי הגעת זמן קודם פסח ומעכשיו בעינן דלא להוי אסמכתא ע"ש. ונמצא לדעת הפר"ח דרק לאביי דלא אלים לי' סברא דמצי לסלוקי בזוזי לכך אינו עובר בב"י כיון דלמפ"ג ואשתכח דהי' ברשות נכרי אע"ג דהישראל היה יכול לסלקו בזוזי משא"כ לרבא דאלים לי' סברא דמצי לסלוקי בזוזי א"כ אע"ג דאמ"ל מעכשיו וגם לרבא נקנה החמץ לנכרי למפרע מ"מ כיון שהי'