תבואות השדה חלק א קלה

וא"כ שייך במטלטלין נמי משא"כ לרבא דאמר מכול"ה גובה ברשותי' דישראל הוי קאי וליכא למימר דמ"מ כיון שהי' משעובדים אצל הנכרי ממילא עכ"פ לא מקרי ברשותו דישראל דזה אינו דכיון דס"ל מכול"ם גובה ושיעבוד אינו בתורת קנין רק בתורת ערבות לא שייך במטלטלין שום שיעבוד ואכתי ברשותי' דישראל קאי וא"כ ל"ק על רש"י דס"ל דאפי' מכול"ה גובה מ"מ לא הוי ברשותי' דרש"י מיירי במקרקע וא"כ אפי' אי אינו גובה למפרע מ"מ ת"ל שיעבודו עליו ואינו ברשותו מקרי משא"כ הכא קאי קושי' הגמ' דבמטלטלין אין חל השיעבוד כלל ופריך שפיר אכתי הוי ברשותי' ומשני הבמ"ע בשהרהינו ואין כוונת הגמ' דבכה"ג לרבא נמי למפ"ג רק כוונת הגמ' לתרץ דלעולם עכוב"ה גובה ומ"מ אין עובר בב"י כיון דשיעבוד הנכרי עכ"פ עליהם ולא תקשה כיון דשיעבוד הי' רק מתורת ערבות ע"כ לרבא דס"ל מכולס"ג ובמטלטלין ל"ש ערבות וא"כ אין השיעבוד חל כלל ולכך משני הבמ"ע כשהרהינו דהנה הא דאין השיעבוד חל על המטלטלין הי' משום שיוכל להבריחן ואינו סומך דעתו כמ"ש הריטב"א שם להדיא וא"כ הכא דמיירי שהרהינו אצל הנכרי שפיר סומך דעתו עליהם וחל השיעבוד וא"כ אע"ג דמכול"ה גובה מ"מ כיון דשיעבוד הנכרי עכ"פ עליהם תו אינו עובר בב"י וא"כ שפיר ס"ל להרא"ש דאוקומת' הגמ' בהרסינו הי' רק לענין שלא יהי' באחריותו וממילא חל השיעבוד עליהם. אבל לא מטעם דבהרהינו למפ"ג:

(לח) ועד"ז יש ליישב עוד באופן אחר דהנה התוס' במס' גיטין בסוגיא דהקדש חמץ ושחרור ל"ט ע"ב כתבו דרק לרבא דס"ל מכול"ה גובה ס"ל הקדש חמץ מפקיע מידי שיעבוד אבל לאביי דלמפ"ג אין מפקיע מידי שיעבוד וא"כ א"ש דהגמ' ידע נמי דכיון שהי' רק משיעבוד לנכרי שוב אין הישראל עובר דעכ"פ אין ברשותו של הלוה. אמנם הא ניחא לאביי דס"ל למפ"ג ואין חמץ מפקיע מידי שיעבוד משא"כ לרבא דס"ל מכול"ה גובה וחמץ מפקיע מידי שיעבוד א"כ ל"ל דע"י הי' משיעבוד לנכרי אין הישראל עובר דהא חמץ מפקיע מידי שיעבוד הנכרי ומשני בשהרהינו וכיון דהרהין אצל הנכרי גם לרבא אין מפקיע מירי שיעבוד כיון שהי' נתון כבר אצל הנכרי כמ"ש רש"י שם להדי' דדווקא בלא הרהינו מפקיע מידי שיעבוד וא"ש לרבא דאפי' אי מכול"ה גובה מ"מ אינו עובר כיון שהי' עכ"פ משיעבוד לנכרי תו לא הוי ברשותו דישראל. אמנם מה דלמסקנת הגמ' בעינן דווקא מעכשיו נבאר לקמן בס"ד מה שיש לעיין בזה אי נימא דהא לחודא שהי' משיעבוד אל הנכרי לא יעבור הישראל בב"י וכבר העירותי בזה. לעיל באות כ"ה והצל"ח ברש"י ד"ה נכרי נראה כמי שהי' מסופק בזה ויתבאר בדברינו בס"ד:

(לט) ונראה דהנה לכאורה י"ל דאע"ג שמורהן החמץ אצל הנכרי ואז חל שיעבוד הנכרי על החמץ מ"מ כיון דלא קני לי' הנכרי למפרע עובר בב"י דלא גרע מדבר הגורם לממון עכ"פ דהא אכתי יוכל הישראל לפדות אותו ומה בכך שמשעובד לנכרי כיון דלא קני לי' הנכרי ואע"ג דברשותי' דישראל נמי לא הוי מ"מ אית לי' בי' צד עמון דיכול לפדות אותו והוי כמו גורם לממון עכ"פ ולכאורה יש מקום לומר דתלי' במ"ש לעיל באות כ"ו דאי הא דקבלת אחריות עובר בב"י הי' משום דבקבלו אחריות יש לו בו צד קנין א"כ מכ"ש הכא דוודאי שייך לישראל החמץ טפי מלנכרי דנכרי אין לו עליו רק שיעבוד והישראל שלו הי' לגמרי אע"ג שמשעובד לנכרי משא"כ אי אמרי' דבקבלת אחריות הא דעובר בב"י הי' רק משום דרוצה בקיומו כיון שהי' באחריותו וא"כ הכא כיון שהי' משיעבוד לנכרי ובבית הנכרי הי' ואם יגנב החמץ לא יצטרך לשלם לנכרי החוב אפי' אי נכרי לא קני לי' מ"מ כך הי' בדיניהם כמ"ש המג"א ס"ק ג' א"כ תו לא הוי רוצה בקיומו ואינו עובר. אמנם י"ל בפשיטות דכיון שהי' באמת כבר משיעבוד לנכרי אע"ג דלא קני לי' מ"מ ברשות ישראל נמי לא הוי ולענין חמץ לא בעינן דווקא שהנכרי קנה אותו רק שלא יהי' שייך לישראל ועי' בשו"ת חתס"ו ליו"ד סי' ש"י וא"כ אע"ג דלא גרע מדהגל"מ כיון דיוכל לבא לרשות ישראל ע"י שיפדנו ויפקע השיעבוד מנכרי מ"מ התורה לא רבתה חמץ כה"ג שאינו עובר רק מטעם גורם לממון רק כשהחמץ הי' בבית ישראל משא"כ כשהחמץ הי' בבית הנכרי אמרינן בפי' לעיל ו' ע"א דמלא ימצא נפקא לן שאינו עובר כשהי' בבית הנכרי וא"כ אע"ג דלא קיי"ל כדעת הגאונים שהבאתי לעיל ובחמץ שלו ממש אפי' בבית נכרי עובר מ"מ הכא משיעבוד להנכרי ועכ"פ ברשותו לא הוי כמ"ש רש"י דאפי' אי מכול"ה גובה דהוי שלו מ"מ ברשותו לא הוי וכאן שהי' מורהן אצל הנכרי אין חילוק בין מטלטלי לקרקע ואדרבא מטלטלי עדיף טפי דלא מחוסר גובינא ולא היה הישראל ראוי לעבור עליו רק מטעם גול"מ וכשהי' בבית הנכרי לא רבתה התורה גבי חמץ לעבור בב"י מטעם גול"מ ועי' מ"ש לעיל באות כ"ד בהגה"ה בשם הרא"ש פ"ק דמס' פסחים דבנכרי שהלוה לכ"ע אינו עובר מה"ת אם החמץ כבר נתון בבית הנכרי. אמנם כן היינו דווקא אי ס"ל דכה"ת גול"מ לאו כממון דמי ורק בחמץ רבתה התורה שפיר נוכל לומר דכשהי' בבית הנכרי אינו עובר משא"כ או ס"ל בכה"ת גורם לממון כממון דמי א"כ אפי' כשהי' בבית הנכרי נמי עובר בב"י זולת היכא דיש לנכרי בו קנין ממש אז אינו עובר ולפי"ז א"ש מה דמעיקרא לא משני כלל דמיירי במעכשיו ורק במסקנ' משני דמיירי במעכשיו דמעיקרא הוי ס"ל דאע"ג דלא קנה הנכרי מ"מ כיון שהי' משעובד לו תו אין הישראל עובר ואע"ג דלא גרע מגורם לממון מ"מ התורה לא רבתה בגורם לממון שיעבור בב"י רק כשהי' בבית ישראל משא"כ בהרהין אצל הנכרי אינו עובר משום גול"מ כיון דבכה"ת לאו כממון דמי רק בחמץ רבתה התורה ואינו עובר כה"ג כשהי' בבית נכרי אמנם בגמ' דקאי אליבא דר"מ ור"מ ס"ל במס' ב"ק ע"א ע"ב כר"ש דדהגל"מ כממון דמי וע"ש בתוס' ד"ה סבר לה דמה"ת ס"ל לר"מ דהגל"מ כמ"ד ומשמע לי' דת"ק הכא לא פליג עליו בהא דדבר הגול"מ וא"כ לא מהני כלל במה שהי' משיעבוד לנכרי ובעינן דווקא שהנכרי יקנה לי' ולכך בעינן מעכשיו דיקנה לי' למפרע לדעת הרא"ש שכתב דע"י מעכשיו קונה לי' למפרע. אמנם באמת אי ס"ל דהגל"מ לאו כממון דמי מהני במה שהי' משיעבוד לנכרי וגם הי' בביתו של נכרי סגי' לי' שלא יעבור הישראל אפי' היכא דלא קנה לי' למפרע ודו"ק היטב. העולה מדברינו דהך מילתא אי ע"י שיעבוד הנכרי לא יעבור בב"י תלי' בהא דאי אמרי' דקבלת אחריות דעובר בב"י הי' מצד קנין א"כ מה שהי' משיעבוד אצל הנכרי לא יוכל להפקיע איסור ב"י דהא להישראל שייך החמץ טפי מלנכרי שאין לו רק שיעבוד. אמנם אי אמרי' דקבלת אחריות הי' רק משום רוצה בקיומו א"כ כיון שמשיעבוד לנכרי והרי הי' באחריות הנכרי ג"כ כיון שהרהין אינו עובר בב"י דהא לא אכפת לי' אם יאבד רק דמ"מ דהגל"מ הוי וא"כ למאן דס"ל בכה"ת דהגל"מ כמ"ד ה"נ עובר משא"כ למאן דס"ל בכה"ת לאו כמ"ד רק גבי חמץ רבתה התור' ואינו עובר רק כשהי' בבית ישראל ולא בבית הנכרי ודו"ק: