תבואות השדה חלק א קלד

כיון דאילו הוה לי' זוזי הוה מסלק לי' בזוזי כלומר כיון דדרך בני אדם מסתמא לעשות כן שישלמו מה שחייבים לא הוי בכלל מחוסר מעשה ועי' בס' דברי חיים ח"א לאו"ח סי' י"ז שדקדק נמי כה"ג בדברי רבא ע"ש וא"כ א"ש דברי רש"י דדווקא תוך הזמן אמרי' דאין כח להקדש של המלוה לחול או אפי' ביום הזמן נמי כמ"ש רש"י כיון דאילו הוה לי' זוזי ללוה ביום הזמן דאז אמרי' דמסתמא הי' עומד לכך שיפרע לו הלוה משא"כ לאחר הזמן ולא פרע אע"ג דמצי עדיין לסלוקי בזוזי קודם שכתבו לו הב"ד שטר חלטאת' מ"ע כל שלא פרע עד הזמן תו ל"ש לומר דמסתמא יפרע לו דמסתמא כל מי שפורע ורוב אנשים הפורעי' פורעים עד הזמן בכה"ג יש כח למלוה שיחול ההקדש שלו למפרע אם הגבו לו הב"ד אח"כ את הקרקע ודו"ק:

(לג) עוד יש לומר דפלוגתא אי למפרע גובה או מכאן ולהבא תלי' בפלוגת' דבריר' דמאן דס"ל ברירה ס"ל למפרע גובה וכן ראיתי בס' מלא הרועי' באות קונמו' אי מפקיעין מידי שיעבוד סי' ג' ועי' בס' שבילי דוד לאו"ח סי' תמ"א ועפי"ז י"ל הא דס"ל לרש"י במתני' דכל שהרהינו לכ"ע למפרע הוא גובה כיון דהא דאמרינן אין ברירה הי' רק מספיקא וא"כ כל שהיה המלוה מוחזק בו קודם זמן הגביה שפיר מהני החזקה מה שהי' מוחזק לומר דקנוי לו למפרע ולכך בהרהינו לכ"ע ס"ל למפרע הוא גובה ובאמת יש לעיין לפי"ז מאי פריך לרבא אי ס"ל מכול"ה גובה אמאי מותר ברשות' דישראל הוה קאי הא י"ל כיון דבאמת לא עבר מה"ת בב"י דכיון דהטעם דמכאן ולהב' הוא גובה רק משום דאין ברירה והא דאין ברירה הי' רק מספיקא וא"כ עכ"פ מה"ת לא עבר בב"י דדלמא הי' קנוי להנכרי למפרע ולכך לא קנסו חכמים ואסרו אחה"פ ולפימ"ש לעיל סוף פ"ג בדברינו דאי קבלת אחריות אין בו שום צד קנין ואפ"ה עובר מספיקא דלמא מגנב או מתאביד א"ש דאפי' לא הוי רק ספיקא נמי עובר עה"ת כמו בקבלת אחריות דעובר מה"ת בב"י אע"ג דלא הוי רק ספיקא ודו"ק:

בו נבאר באיזה ענין אמרי' לכ"ע למפרע גובה (לד) ברש"י במתני' ד"ה נכרי שכ' ולקמ' מוקי לה בהרהינו אצלו וכו' אגלאי מילתא למפרע דמשעה שהרהינו אצלו הוה דידי' משמע דמכיון שהרהינו לכ"ע למפרע גובה ובאמת הכי משמע מפשטא דלישנא דגמ' דפריך אלא לרבא ברשותו הוי קאי ומשני הבמ"ע בשהרהינו אצלו משמע דבהרהינו לכ"ע למפ"ג ואע"ג דמסקי' דבעינן נמי מעכשיו היינו שלא יהי' אסמכתא כמ"ש הה"מ פ"ד מחו"מ ע"ש וכן בש"ע סי' תמ"א פסק דבעינן הרהינו ומעכשיו שאז נקנה לו החמץ למפרע משמע דע"י שהרהינו נקנה לו החמץ למפרע רק דבעינן מעכשיו דאלא"ה הו"ל אסמכתא ועי' במג"א ס"ק ב' וכבר הבאתי לעיל באות ל"א מ"ש המחה"ש לשיטת הר"מ פי"א ממכירה דכל שהי' בידו אין האסמכתא מבטל הקנין א"כ למה בעינן מעכשיו היכא שהרהין אצל העכו"ם ונ"ל דעיקר טעמו של הר"מ דבידו לא הוי אסמכתא הי' דהא דאסמכתא אינו קונה הי' רק מספיקא דלמא גמר ומקני וממילא כל שהי' כבר מוחזק בו אין מוצאין ממנו מספיקא ואין האסמכתא מבטל הקנין והנה בנכרי הביא השט"מ סוף פ"ק דמס' כתובות דבעכו"ם לא מהני חזקת ממון ולכך אע"ג שהי' ביד העכו"ם החמץ אסמכתא מבטל הקנין ולכך בעינן מעכשיו:

(לה) אמנם הרא"ש יש לו ירך אחר דכל היכא דאמ"ל מעכשיו קנה לי' למפרע והא דבעינן הרהינו היינו דאם לא הרהין אצל הנכרי לא מהני מה דקנה לי' כיון שהי' עדיין ביד ישראל הרי הי' באחריותו ולא גרע מחמצו של עכו"ם דעובר עליו וא"כ בעינן הרהינו שלא יהי' באחריות הישראל ובעינן מעכשיו דיקנה לי' למפרע וא"כ היכא דהתנה הישראל בפירוש שאינו מקבל אחריות מהני מעכשיו אפי' בלא הרהינו וכן כתב להדי' הפר"ת בסי' תמ"א לדעת הרא"ש דהיכא דהתנה בפי' שאינו מקבל אחריות לא בעינן הרהינו וכן משמע מדברי המג"א ס"ק א' והא דחמץ מפקיע מידי שיעבוד היינו דווקא היכא שהי' באחריות הישראל אבל היכא שהתנה להדיא שלא יהי' באחריות כיון דאמ"ל מעכשיו אע"ג שלא הרהין אצלו אין החמץ מפקיע כך כתב הפר"ח. ויש לי תמיה רבתא לדעת הרא"ש דמעכשיו לחודא מהני שלא יעבור עליו משום דע"י מעכשיו למפרע גובה וא"כ בלא מעכשיו לא סגיא לי' והרהינו בעינן רק להנצל מקבלת אחריות א"כ כי פריך לרבא דאמר מכול"ה גובה ברשותי' קאי אמאי שביק עיקר הטעם דבעינן מעכשיו כי היכא דנימא למפ"ג ונקיט הרהינו שלא יהי' באחריותו הא גם לאביי בעינן שלא יהי' באחריותו כמ"ש הרא"ש להדי' ואמאי שביק הגמ' למעכשיו דלא סגיא לי' בלא"ה לרבא ונקיט הרהינו דאינו מוכרח כ"כ דהי' רק משום שלא יהי' באחריותו וא"כ היכא דהתנה להדי' שאינו באחריותו גם לרבא לא בעינן הרהינו ולאביי ג"כ בעינן שלא יהי' באחריותו וא"כ עיקר הפלוגת' בין אביי ורבא הי' רק במעכשיו דלאביי אע"ג דלא א"ל מעכשיו למפר"ג ולרבא רק היכא דאמ"ל להדי' קני לך מעכשיו למפ"ג ושביק הגמ' עיקר האקומת' דמעכשיו ונקיט הרהינו דאינו מוכרח כ"כ דסגיא בלא הרהינו בהתנה בפי' שאינו מקבל אחריות והי' קושיא עצומ' לכאורה לדעת הרא"ש:

(לו) ונ"ל ליישב סוגי' הגמ' לדעת הרא"ש דהנה לכאורה יש להקשות מאי פריך הגמ' לרבא דאמר מכול"ה גובה ברשותי' דישראל הוי קאי ואמאי לא נימא כיון דבאמת רבא נמי ס"ל ש"ד ואע"ג דבנכרי ליכא למ"ד ש"ד מ"מ היכא ששעבד לו בפיר' אפי' בנכרי נמי אמרי' ש"ד כמ"ש הפנ"י והכא במתני' דנקט נכרי שהלוה לישראל על חמצו משמע ששעבד לו בפיר' החמץ וכיון דש"ד נימא דאע"ג דלא קנה הנכרי למפרע מ"מ אינו עובר בב"י כיון דברשות הלוה נמי לא הוי למכרו ולהקדישו כדאמרינן באקדיש לוה וזבין לוה כ"ע לא פליגי וא"כ שפיר אין הישראל עובר בב"י אע"ג דלא קני לי' למפרע מ"מ שיעבוד הנכרי עליו על החמץ ולא הוי של הישראל לגמרי נמי ולא מקרי לך וכן רוצה הצל"ח לומר דכיון דהי' רק משיעבוד לנכרי שוב אין הישראל עובר בב"י וא"כ לא קשי' לרבא נמי. ובאמת רש"י כתב להדי' ד"ה כ"ע לא פליגי דאפי' למ"ד מכאן ולהב' הוא גובה אע"ג שהי' שלו אינו ברשותו מקרי וכאן בסוגית הגמ' ס"ל דאי מכול"ה גובה ברשותי' דישראל הוי קאי ולכאורה יהיו דברי רש"י נגד סוגי' הגמ':

(לז) ונ"ל דהגמ' הי' ס"ל דפלוגת' אביי ורבא אי למפ"ג או מכול"ה תלי' בהא דאביי ס"ל דכל שיעבוד שהי' תחת יד המלוה הוי בתורת קנין ולכך למפ"ג אמנם רבא ס"ל דכל שיעבוד הי' רק בתורת ערבות אבל קנין לא מקרי ולכך מסול"ה גובה והניח לעיל בסוגיא דש"ד הארכנו בזה דאי ס"ל דשיעבוד הי' מתורת קנין שייך במטלטלין כמי משא"כ אי הי' רק בתורת ערבות ל"ש כלל במטלטלין דמטלטלין אין סומך דעתו עליהם כמ"ש הריטב"א למס' קידושין י"ג ע"א וא"כ פריך הגמ' שפיר בשלמא לאביי דאמר למפ"ג ניחא דשייך במטלטלין נמי דאי למפ"ג ע"כ דס"ל דשיעבוד הי' מתורת קנין