תבואות השדה חלק א קלג

אינו שלו רק לשיעבוד בעלמא משא"כ בברייתא דנכרי שהרהינו פת פורני דמיירי אי עובר בתוך הפסח גופא בב"י דשם נקט עובר ואינו עובר ס"ל לברייתא ע"כ דלא רק משום דבא לכלל גבייה עובר בב"י רק כל היכא דקני לי' בתורת משכון ממילא עובר והלכך שפיר כתב רש"י דאפי' פרע לו עובר דשמא לא יפרענו ונמצא עובר למפרע וא"כ שפיר כתב המג"א דאינו עובר מספק דשמא לא יפדנו דהא אם לא יפדנו א"כ ממילא נפקע כל כח וזכי' שהי' לו בו דאם לא יפדנו באמת יהי' אסור לו ובגוף המשכון לא יהי' לו קנין רק לשיעבוד בעלמא וא"כ הא דקני לי' מתורת משכון אין כאן איסור ב"י היכא דלא בא לכלל גבייה שפדאו לבסוף העולה מדברינו אלו דאי אמרינן דקניין משכון הי' קנין בגוף החפץ ממש א"כ שפיר אמרי' דעובר בב"י מתורת משכון לחודא ולא תלי כלל בגובאינה כמ"ש הרמב"ן במלחמות משא"כ אי אמרי' דמשכון היא רק שיעבוד בעלמא א"כ מתורת משכון לחודא אינו עובר רק היכא שבא לכלל גביה בגוונא דנוכל לומר למפרע גובה לכ"ע והיינו לדעת רש"י במתני' בהרהינו דאז לכ"ע למפרע גובה או לשיטת הרא"ש דס"ל דבמעכשיו אמרי' לכ"ע למפרע גובה כמה שנפרש לקמן בס"ד ולכאורה י"ל עוד בעיקר הדין אי עובר מספק בב"י אי לא דתלי' במ"ש לעיל באות כ"ו אי הא דרבתה התורה בקבלת אחריות לענין ב"י אי הי' מטעם שיש לו בו צד קנין מיד להשומר באותו החמץ כיון שהי' באחריותו והיינו אי אמרי' דמשעת משיכה אשתעביד נכסים כמ"ש לעיל או די"ל טעם אחר דאע"ג דאין לו בו קנין כעת מ"מ רבתה התורה לעבור בב"י מספק דלמא מגנב או מתאביד וא"כ אי אמרי' דבקבלת אחריות אין לו בו שום צד קנין ואפ"ה עובר מספק או כמ"ש לעיל מטעם רוצה בקיומו א"כ ה"כ כה"ג היכא שהי' ספק אי שיהי' שייך רוצה בקיומו כגון בישראל שהלוה לנכרי על חמצו דיודע דאם לא יחזיר לו לא ישלם לו העכו"ם מעותיו והוי רוצה בקיומו עובר מספק בב"י ודו"ק:

בו נבאר ענין למפרע גובה בס"ד. (לא) בגמ' אתמר בע"ח אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כל היכא דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע לא פליגי וכו' כי פליגי היכא דאקדיש מלוה וזבין מלוה ופרש"י דאקדיש מלוה תוך הזמן קרקע המשעובד לו אביי אמר למפרע הוא גובה וכו' אגלאי מילתא למפרע דמעיקר' ברשותי' הוה קאי ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כיון דאילו הוי לי' זוזי הוה מסלק לי' בזוזי ואשתכח דהשתא קא קני ועי' בפנ"י דלכאורה נראה דאי ס"ל שיעבוד דאורייתא שפיר אמרי' דלמפרע הוה ברשותו ואי אמרי' של"ד אמרי' דלא הוה ברשותו למפרע וא"כ קשה לכאורה אפכא משמע במס' גיטין נ' ע"א תוס' שם כתבו דאביי ס"ל של"ד ורבא ס"ל ל"ד ולכך כתב רש"י לשיטתו דס"ל במס' קידושין דבשעבד נכסיו בפירוש לכ"ע ס"ל ש"ד ועי' ברשב"א שם ולכך כתב רש"י כאן בד"ה בע"ח המלוה את חבירו ושעבד לו נכסיו כלומר דכה"ג בשעבד בפירוש לכ"ע ס"ל ש"ד עי' בפנ"י ומ"מ אכתי לא נתגלה לנו באיזה טעם פליגי ועי' בס' ברוך טעם בדיני מעכשיו דבאמת רק מדרבנן ס"ל לאביי למפרע גובה ואביי ס"ל של"ד וא"כ קשה אמאי יוכל לטרוף המלוה נכסי הלוה היכא דהקדיש דמדינה הי' להקדש לחול כיון דשל"ד ולכך ס"ל לאביי דחכמים תקנו שיהי' גובה למפרע ושפיר טורף מן ההקדש משא"כ לרבא ס"ל ש"ד א"כ בלא"ה שפיר טריף המלוה מן ההקדש ולא הוצרכו לתקן שיהי' גובה למפרע מ"מ הא דלמפרע גובה הי' רק מדרבנן ולכאורה י"ל עוד באופן אחר דהנה לכאורה קשה כל שיעבוד איך יוכל לחול הא הוי אסמכתא דהרי הי' רק בתנאי אם לא יפרע לו וצ"ל כיון דהתורה שעבדה לו ל"ש אסמכתא וכה"ג כתב הקצה"ח סי' ל"ט ס"ק ב' על הא דכתב הריטב"א דמשו"ה ס"ל של"ד דאין קנין לחצאין וכתב הקצה"ח כיון דהתורה שעבדה לו ל"ש לומר אין קנין לחצאין ע"ש וה"נ ל"ש לומר דהיא אסמכתא כיון דהוא משעובד מה"ת אמנם אי אמרינן של"ד ורבנן שעבדו נכסי הלוה למלוה שפיר קשה הא הוי אסמכתא וצ"ל כיון שהתחיל הקנין של המלוה מיד לא מקרי אסמכת' דהוי כמי שנותן איזה דבר לחבירו והקנה לו מעכשיו דלא הוי אסמכתא כמ"ש הפוסקים דמעכשיו מסלק אסמכתא ועי' מג"א סי' תמ"א ס"ק ב' וא"כ שפיר ס"ל לאביי דע"כ למפרע גובה וכיון דהמלוה כבר קנה הנכסים משעת הלואה לענין שיוכל למוכרן אם לא יפרע לו הלוה הוי כמו שא"ל מעכשיו ולא מקרי אסמכתא משא"כ לרבא דס"ל ש"ד א"כ בלא"ה לא קשה מאסמכתא שפיר יכול לומר דרק מכאן ולהב' גובה מ"מ גם להך סברת הא דלמפרע גובה הי' רק מדרבנן. והנה יש לעיין לדעת הגהת מרדכי מס' סנהדרין פרק זה בורר דהא דאסמכתא לא קני' הי' רק מדרבנן אבל מה"ת ס"ל אסמכתא קני' יש לעיין אי צריכין כאן לומר למפרע גובה שלא יהי' אסמכתא כיון דמה"ת אסמכתא קני' וכן יש לעיין לדעת הפוסקים דמשו"ה בעינן בנכרי שהלוה לישראל שיאמר לו מעכשיו לסלק אסמכתא ועי' בהה"מ פ"ד מהל' חו"מ הא בלא"ה אינו עובר בב"י כיון דמה"ת אסמכתא קני' ובס' מחה"ש הקשה סי' תמ"א ס"ק ב' בלא"ה על הר"מ דס"ל פי"א מהלכות מכירה דכל שהדבר כבר בידו אין האסמכתא מבטל הקנין א"כ למה צריך מעכשיו בהרהינו דכבר החמץ אצל הנכרי ל"ש אסמכתא ונבאר לקמן בס"ד ודו"ק:

(לב) לכאורה יש לעיין מ"ט נקיט רש"י דאקדיש מלוה תוך הזמן הא כיון דס"ל לרבא דהטעם דלא חל הקדש המלוה כיון דמצי לסלוקי בזוזי א"כ אפי' לבתר זמני' כמי כל זמן שלא נשום הקרקע והגבהו לו ע"י ב"ד הא מצי הלוה לסלקו בזוזי וא"כ אפי' לאחר זמן פרעון נמי לא יחול ההקדש עי' בש"ע חו"מ סי' ק"ב ואע"ג דבמס' ב"מ ט"ז ע"ב אמרי' הא דשומא הדרא עד תריסר ירחי שתא הי' רק משום ועשית הישר והטוב היינו רק לאחר שנשום משא"כ קודם שומא מדינא מצי לסלוקי בזוזי וכן ראיתי בס' המקנה שהביא כן בשם הרמב"ן דלאחר זמן פרעון נמי מצי לסלוקי בזוזי ונ"ל דהנה לכאורה יש לעיין מ"ט ס"ל לרבא דאין הקדש המלוה חל ואמאי לא ס"ל כיון דזה שיפרע לו הלוה הוי מחוסר מעשה ובתנאי דהי' בקום ועשה לקימו או לעבור עליו מצינו גם לענין גיטין וקידושין דכל שהי' מחוסר מעשה הוי כמו שידענו בבירור שלא עבר עליו ומותרת להנשא לכתחלה כל שאינו נתבטל הגט רק אם תעבור בקום ועשה עי' בר"נ פ' מי שאחזו ועי' בס' דברי אמת בקונטרס גיטין ועי' ברמב"ם פ"ח מהל' גירושין וצ"ל דכאן כיון דדרך לפרוע מסתמא כל מי שלוה מעות לא הוי כקום ועשה וכה"ג כתבו התוס' מס' בכורות כ' ע"א ד"ה רבינא לענין רובא דתלי' במעשה דכל שהדרך לעשות כן לא הוי רובא דתלי' במעשה ובזה מדוייק הלשון למה האריך רבא לומר כיון דאילו הוה לי' זוזי הוי מסלק לי' בזוזי ולא נקט בקיצור כיון דמצי לסלוקי בזוזי רק לפימ"ש א"ש דרבא בא לשלול דלא תימא דזהו הוי כמחוסר מעשה שהלוה יפרע וא"כ למה לא יחול הקדש המלוה למפרע כשלא נפרע ע"ז אמר