תבואות השדה חלק א קלא

זוטא הביא שם בשם הב"ח דמ"מ גם הלוה עובר בב"י דכיון דלא קנה המלוה לגמרי רק מתורת משכון גם הלוה עובר ע"ש וא"כ מצינו על חמץ אחד דשניהם עוברים הלוה שעיקר החמץ הי' שלו והמלוה שקנה אותו בתורת משכון ולכאורה זהו שלא כדברי הצל"ח בסוגיא במתני' דרוצה לומר כל שקנין הנכרי בתורת שיעבוד לחוד דאף שאינו לגמרי של הנכרי מ"מ גם של הישראל לא מחשב כיון דאין הלוה יכול להקדישו וא"כ אי לאו דחמץ מפקיע מידי שיעבוד לא הי' הישראל עובר וא"כ לפי"ז היכא שהחמץ הי' משיעבוד אצל ישראל חבירו דל"ש לומר שמפקיע מידי שיעבוד. דדווקא היכא שהי' בשיעבוד תחת הנכרי שייך לומר שאיסור חמץ מפקיע כיון דחמץ של נכרי אינו נאסר משא"כ אם אפי' כשהחמץ נשאר משיעבוד ג"כ נאסר ל"ש לומר שהחמץ יפקיע מידי שיעבוד וכן כתב שם הצל"ח להדי' במתני' בסוגיא וא"כ היכא שהחמץ הי' משעבוד לישראל המלוה כיון דבכה"ג ל"ש חמץ מפקיע מידי שיעבוד למה יעבור עליו הלוה ואין לומר דכיון דנאסר החמץ פקע שיעבודו דזה אינו דא"כ נימא דהמלוה לא יעבור עליו וע"צ דכיון דמ"מ קנה לי' מעיקרא בתורת משכון הו"ל כחמץ שלו ממש דאע"ג דנאסר ואינו ברשותו עשאו הכתוב כאילו הי' ברשותו ומ"מ אמרי' דגם הלוה עובר כיון שעיקר החמץ הי' שלו א"כ ה"נ גבי נכרי אע"ג שהיה משיעבוד לנכרי אם אין לו בו קנין עובר עליו ישראל הלוה וא"כ זכינו לדעת היכא שהרהין חמץ אצל נכרי דבכה"ג אין החמץ מפקיע מידי שיעבוד בהרהינו כמ"ש רש"י מס' גיטין מ' ע"ב ד"ה חמץ דרק בלא הרהינו מפקיע מידי שיעבוד ע"ש היטב וע"ש בחי' פנ"י וא"כ לדעת הצל"ח כל שהי' משעובד תחת יד הנכרי המלוה תו אין הישראל עובר בב"י ולפימ"ש בשם הלבוש אע"ג שהי' משיעבוד להמלוה מ"מ גם הלוה עובר וא"כ ה"ה היכא שהי' משיעבוד אצל הנכרי מ"מ גם הישראל עובר. אמנם נ"ל דגם הצל"ח לא מפרש הכי דע"י מה שהחמץ משעבוד אצל אחרים תו לא יעבור בעל החמץ בב"י רק לס"ד שפרש כן משנתינו משא"כ לפי האמת כפי הנראה מסוגיא דגמ' הכל תלוי בקנין ולא בשיעבוד גרידא דכל שאין החמץ נקנה ממש להנכרי אע"ג שהי' משיעבוד אצלו מ"מ עובר בב"י. שוב ראיתי שהצל"ח גופא מפרש אח"כ הכא בדברי רש"י דמשום שיעבוד לחוד מה שהי' משיעבוד אצל הנכרי אפי' בגוונא שאין החמץ מפקיע מידי שיעבוד כגון בהרהינו אצל הנכרי מ"מ ע"י השיעבוד לחוד לא מהני שלא יעבור הישראל בב"י ולקמן באות ל"ט יבואר יותר בס"ד:

(כה) עוד רגע אדבר בענין ישראל שהפקיד חמץ אצל ישראל חבירו וקבל הנפקד אחריות אם הנפקד עובר או המפקיד או שניהם עוברים ראיתי בס' דברי אמת בקונטרס חשוד דף ס"ח ע"ב שם שקבע בה מסמורות והיא דאי אמרי' דבר הגורם לממון כממון דמי א"כ הוי ממונו של הנפקד כיון שקבל עליו אחריות ואין המפקיד עובר אמנם אי ס"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי אע"ג דגבי חמץ רבתה התורה לחייב משום קבלת אחריות שיהי' נחשב כשלו לעבור עליו בב"י היינו רק שגם הנפקד חייב אבל מ"מ המפקיד ג"כ עובר כיון שמ"מ עיקר הממון הי' שלו והיא ג"כ עפ"י דרכו של הט"ז סי' ת"מ ס"ק ד'. והנה מכל מ"ש בדברינו ובשיטות הפוסקים יפרד והיה לארבעה ראשים אשר על כל אלה סובב והולך כל הסוגיא. א' אי החמץ ברשות אחרים עובר נמי בב"י כדעת הפוסקים שחולקים על הגאונים. ב' אי אפי' לדעת הגאונים דס"ל דפטור כל שהי' ברשות אחרים אי בעינן קבלת אחריות דווקא כמ"ש הב"י או כהשאג"א סי' פ"ג דכל שהי' ברשות אחרים אין עובר בב"י אפי' בלא קבלת אחריות. ג' אי חמץ כה"ג שעבר בב"י מכח קבלת אחריות ואינו שלו באמת אם הי' אסור לאחה"פ כדעת ר' יוסי בירושלמי או כדעת ר' יונה שמותר. ד' אי ע"י שמה שחמץ משעובד אצל אחרים ג"כ נפיק מרשותו שאינו עובר בב"י. ונתתי החמישית ג"כ אי עובר בב"י מספק ג"כ כמו בישראל שהלוה לנכרי דהוי ספיקא אם יפדנו או לא כמה שהבאתי לעיל באות כ"ב בס"ד:

בו נבאר קצת סברות בהני דינים שהבאתי לעיל בס"ד. (כו) במס' פסחים ה' ע"ב מרבינן מקרא דלא ימצא דאפי' אין החמץ שלו רק בקבלת אחריות בעלמא נמי עובר בב"י ולא ממעטינן מקרא דלך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים רק בשאין אחריותו עליו. והנה לכאורה הו"מ לומר דשלו המופקד אצל אחרים באחריות אין המפקיד עובר אע"ג שעיקר הממון שלו דכמו דאמרי' דבקבלת אחריות הוי בכלל לך דשלך אי אתה רואה ה"נ בקבלו אחרים אחריות הוי נמי בכלל אתה רואה של אחרים דלענין חמץ הוי גזה"כ דאינו עובר רק מי שאחריותו עליו. וזה היא סברת הגאונים דכל שהי' ברשות אחרים אינו עובר וכדעת הב"י סי' ת"מ דמיירי שהי' באחריות אחרים ג"כ:

והנה יש לחקור מ"ט רבתה התורה לענין חמץ דבקבלת אחריות הוי כשלו ולכאורה י"ל ב' טעמים בזה. א' דכל שומר כיון דמשעת משיכה אשתעביד נכסי ועי' בס' שטמ"ק למס' כתובות ל"ד ע"ב ד"ה ופליגא דר"פ וא"כ כיון דאשתעביד נכסי ע"י קבלת אחריותו יש לו בו קנין במקצת ולכך ה"נ גבי חמץ כיון שנשתעבד לשמור אותו באחריותו קנה לי' במקצת ולכך עובר אע"ג שאין לו בו קנין גמור רבתה התורה דכל שיש לו בו קנין במקצת נמי עובר בב"י. אמנם הך טעמא לא שייך רק אי אמרי' דמשעת משיכה חייב באונסין משא"כ אי אמרי' דלא נשתעבד רק משעת אונסין א"כ כ"ז שלא נגנב החמץ אין לו בו שום צד קנין ול"ל דמהך טעמא יהי' עובר בב"י דיש לו בו צד קנין. והנה בנמ"י מס' ב"מ בסוגיא דשאולה ושכיר' כתב בדעת הר"מ דס"ל משעת משיכה אשתעבד נכסי ועי' בלח"מ פ"ג מהל' שאלה ופקדון וע' בר"מ פ"ג מהלכות גניבה הלכה ד' ובפ"א מהל' שאלה ופקדון הלכה ה' ושם אין מוכרח בדברי הר"מ לומר דס"ל דמשעת משיכה אשתעבד נכסי וע"ש בהה"מ ועי' בש"ע חו"מ סי' שמ"א סעיף ג' ובסמ"ע שם ס"ק י"ג מ"מ יהי' איך שיהי' הך סברא שכתבנו דמשו"ה רבתה התורה לעבור בב"י בקבלת אחריות משום שיש לו צד קנין היא דווקא אי אמרי' דמשעת משיכה אשתעבד נכסי וחיי ראשי שאחר שהעליתי כן מסברא דנפשאי דכל שומר יש בו צד קנין ומשו"ה עובר בב"י בקבלת אחריות ושזהו תלי' אי אמרי' דמשעת משיכה אשתעביד נכסי ראיתי כן בס' ברוך טעם בענין דהגל"מ שכתב כן וברוך שכוונתי לדעת חכמים:

(כז) אמנם אי אמרי' דרק משעת אונסין אשתעבד נכסי ל"ש הך סברא דהא משום קבלת אחריות גרידא אין לו עוד בו שום קנין כל זמן שלא נגנב צ"ל טעם אחר דכיון דקבל עליו אחריות הרי הוא רוצה בקיומו ולכך עובר בב"י ואע"ג שהפר"ח בסי' ת"נ כתב דגבי חמץ אין אסור רוצה בקיומו וע"ש בס' מקור חיים מ"מ הרי החק יעקב כתב שם דבחמץ רוצה בקיומו אסור וא"כ כיון שקבל עליו אחריות הרי הוא רוצה בקיומו ועפי"ז יש להסביר שיטת הרמב"ם שהביא הש"ע