תבואות השדה חלק א קכט

בב"י אמנם זהו טעות דהא אי נימא דלא עבר בב"י וא"כ מותר לאחה"פ ממילא שוה המשכון מעות ושפיר יש לו זכות בו אי נימא דאפי' אם אין הנכרי פודהו לא יעבור בב"י וממילא הוכרחנו לומר דעובר אמנם כן היינו דווקא אי נימא דאפי' לא פדה הנכרי נמי יהי' מותר משא"כ לפי האמת דאמרי' כי לא פדאו הנכרי באמת אסור א"כ לא קשה כי פדאו הנכרי נמי יעבור מספק דלמא לא יפדנו והיא שלו דזהו אינו דהא כיון שלא שוה מידי כשאין הנכרי פודהו א"כ ממילא נסתלק מיד כל כח וזכות שהי' לו המלוה על זה המשכון דהא אם לא יפדנו לא יהי' שוה מידי ולא יבא לידי גובינא דהא יהי' אסור באמת אם לא יפדנו הנכרי וא"כ ממילא אינו עובר למפרע כשפדאו הנכרי דמיד כשמגיע פסח פקע כחו וזכותו של המלוה מזה המשכון כיון דאם אינו פודהו אסור לי' וא"ש דאינו עובר ודו"ק היטב ולקמן באות ל' הרחבנו הדבר יותר בס"ד:

נבאר בס"ד קצת שיטות הפוסקים וחילוקי דינים השייכים בסוגיא זו:

(כא) דעת הרמב"ן על התורה פ' בא והגאונים בהמכלתא דחמץ של ישראל שהי' ברשות הנכרי בפסח אינו עובר בב"י אמנם דעת הרמב"ם פ"ד מהלכות חו"מ וכן דעת הרא"ש דכיון דעיקר החמץ הי' של ישראל עובר אף שהי' ברשות הנכרי וז"ל הרא"ש פ"ק דמס' פסחים ונ"ל דאע"פ שהנפקד קבל עליו אחריות מ"מ עיקר הממון של בעלים הי' וכיון שהשאילו הנפקד ביתו לשמיר' ממונו קרינא בי' ביתו וההוא דמכלת' מיירי בנכרי שהלוה לישראל על חמצו עכ"ל הרא"ש ועי' בש"ע או"ח סי' ת"מ הרי עכ"פ דגבי נכרי שהלוה לישראל אע"ג דהוי באופן דלא קנה הנכרי כגון בלא א"ל מעכשיו מ"מ כיון שהרהין החמץ אצל הנכרי וברשותו הי' שוב אינו עובר מה"ת בב"י ועי' בר"נ מס' פסחים ה' ע"ב דמסקנתו כשיטת הגאונים דכל שהחמץ הי' ברשות הנכרי בימי הפסח אינו עובר מה"ת בב"י רק מדרבנן ומדברי רש"י יש להוכיח דס"ל נמי כדעת הר"נ דכל שהיה החמץ ברשות הנכרי אינו עובר מה"ת דז"ל רש"י במתני' ד"ה נכרי ולקמן בגמ' מוקי לה כשהרהינו אצלו בביתו ושוהה אצל הנכרי כל ימות הפסח דכיון דמטא זמני' ולא פרעו וכו' אגלאי מילתא למפרע דמשעה שהרהינו אצלו הוה דידי' עכ"ל ולכאורה יל"ד מה בעי רש"י במה דקאמר ושוהה אצל הנכרי כל ימות הפסח. אמנם להנ"ל א"ש דהנה הר"נ הקשה בסוגי' דמה בכך שהרהין אצל הנכרי וגם א"ל מעכשיו מ"מ אמאי לא עבר בב"י בפסח מטעם הואיל ואי בעי פריק לי' כמו בחלה דאמרי' דעובר בב"י הואיל ואי בעי מתשל עלי' ותירץ הר"נ דכיון דמחוסר ממונ' ל"א הואיל. אמנם הך סברת הר"נ דבמחוסר ממונא ל"א הואיל לאו לכ"ע ס"ל שהרי הר"מ פסק באמת דבעינן דווקא שיגיע זמנו קודם הפסח וכתב הה"מ פ"ד מהלכות חו"מ הלכה ה' דטעמ' דס"ל דבעי' הגעת זמן קודם הפסח דאלא"ה עבר ישראל בב"י אע"ג דכשהגיע הזמן ולא פדאו אגלאי מילת' למפרע דשל עכו"ם הוא מ"מ עובר הואיל בידו לפדותו ולכך בעי' הגעת הזמ"פ קודם פסח ע"ש וא"כ י"ל דבזה גם רש"י ס"ל דאמרי' הואיל ובידו לפדותו אע"ג דמחוסר ממון רק די"ל דמ"מ אין הישראל עובר בב"י דהך דמה שהי' עדיין ברשות ישראל ע"י הואיל לא עדיף מספק חמץ דמ"מ איכא ספיקא שמא לא יפדנו [ואע"ג דלא אמרי' דמסתמ' לא יפדנו דכיון שאם יפדה אותו יעבור למפרע בב"י. ועי' בט"ז סי' תמ"א סוף ס"ק ב' די"ל דמשו"ה במה שוודאי לא יפדנו כיון דיהי' אסור לו משום זה אכתי אינו יוצא מרשותו דהא כל חמץ אפי' שלו נמי אינו ברשותו ואפ"ה עשאו התורה כאילו הי' ברשותו לעבור עליו לכך כל זמן שאין לנו איזה דבר אחר המכריח לומר שמסתמא לא יפדנו מלבד איסור החמץ לא אמרי' דנפיק מרשותי' ודו"ק] מ"מ י"ל דלא עדיף מספיקא עכ"פ דהא בידו לפדותו או שלא לפדותו וא"כ א"ש קושית הר"נ דבשלמא גבי חלה שהי' מונחת ברשותו שפי' אמרי' דעובר בב"י מספיק' הואיל ואי בעי מתשל עלה ואיכא ספק ב"י עכ"פ משא"כ הכא גבי נכרי שהלוה על חמצו דהחמץ מונח ברשות הנכרי א"כ בלא"ה ליכא ב"י מה"ת רק מדרבנן שפי' אמרי' דבמה שאינו שלו רק ע"י הואיל ואי בעי פדאו כיון דלא הוי רק ספיקא אם יפדנו לא נחשב כשלו מטעם הואיל דהא אפי' אם יפדנו באמת נמי לא עבר מה"ת רק מדרבנן דהא החמץ הי' ברשות הנכרי וזה כוונת רש"י במ"ש ושוהה אצל הנכרי ודו"ק. אמנם הר"מ לשיטתו דפסק דאפי' ברשות הנכרי נמי עובר בב"י בפ"ד מהל' חו"מ הלכה ב' וא"כ שפיר קשה אמאי מותר דנכרי שהלוה לישראל הא אכתי הי' שלו מטעם הואיל ואי בעי פדאו ועי' מג"א סי' תמ"א ס"ק ג' ולכך פסק דמיירי שהגיע הזמ"פ קודם פסח וא"כ לא היה בידו לפדותו ודו"ק ולקמן נבאר עוד בס"ד כוונה אחרת בדברי הר"מ:

(כב) ולענין אי עובר מספק בב"י כתב המהרש"ל על רש"י בד"ה ישראל שהלוה לנכרי וכו' אינו עובר לאחה"פ אם נהנה ממנו עי' ל"א ע"א ברש"י דיבור הנ"ל וכתב המהרש"ל וז"ל נ"ב דאי לענין ב"י וב"י לא הול"ל אחה"פ אלא בוודאי לענין הנאה איירי וס"ל להאי תנא פשיטא דאינו עובר בב"י דשמא יפדה הנכרי ואפי' כשלא פדה אחה"פ מ"מ ספק היה בתוך הפסח וס"ל דאין אומרים שיהי' עובר למפרע בב"י אבל לקמן בברייתא דנכרי שהרהין פת פורני וכו' לא הזכיר שם אחה"פ בוודאי איירי לענין שיעבור בב"י וס"ל דשפיר עבר למפרע א"כ האי תנא רבות' קמל"ן דאפי' לענין הנאה אינו עובר וכ"ש שאינו עובר לענין ב"י אבל מ"מ תימא לפי מה דמסיק דפליגי אי ישראל קונה משכון מן הנכרי וא"כ לפי"ז אינו תולה במה שפודה הנכרי אי לא דאי קונה המשכון עובר ישראל אפי' פדאו הנכרי וא"כ לפי"ז לא הו"ל למנקט אחה"פ שהרי אין חילוק בין תוך הפסח לאחה"פ עכ"ל מהרש"ל ועי' מהרש"א הנה מפורש יוצא מדברי מהרש"ל דברייתא דישראל שהלוה לנכרי על חמצו מדלא נקט רק בלאחה"פ דמספק אינו עובר בב"י ולכך אפי' לא פדה הנכרי נמי אינו עובר וברייתא דנכרי שהרהין פת טורני ס"ל דמספק נמי עובר בב"י וכן כ' רש"י שם להדי' בזה הגעתיך ואע"פ שלא הגיע הזמן שמא כשיגיע לא יפרע ונמצא עובר למפרע בב"י הרי להדי' דס"ל להך ברייתא דמספק נמי עובר בב"י וכבר הבאתי לעיל באות כ' מ"ש הראש יוסף דמרש"י במתני' ד"ה ישראל שכ' וז"ל כיון דמטא זמנא ולא פרעי' מההוא שעת' דאוזפי' קם לי' ברשותי' משמע הא פדאו הנכרי לבסוף לא עבר מ"מ כפי הנראה איכא בזה פלוגתא דתנאי הך ברייתא עם הברייתא דפת פורני וראיתי בס' פר"ח סי' תמ"ח ס"ק ג' שהחליט לענין מתנה ע"מ להחזיר דעובר מספק בב"י והביא ראיה מברייתא דנכרי שהרהין פת פורני דמשמע דעובר מספק בב"י דשמא לא יפדנו הנכרי וכתב שם וז"ל פירוש לפרושו כיון שאם אינו פורע עובר עליו אף אם לא הגיע הזמן עובר ע"ש ולא זכיתי להבין איך החליט הדין בפשיטות