תבואות השדה חלק א קכז

מתורת קנין רק איפוך דרב' כלומר דאדרב' דעולא ס"ל שיעבודא דאורייתא הי' בתורת ערבות ולכך גובה מן הלקוחות מטעם מזיק שיעבוד' של חבירו ורב' דס"ל דהי' רק בתורת קנין גרוע אמרי' דקנינו של הלוקח בקנין גמור מפקיע קנין גרוע של הבע"ח והוי כאילו התנו מעיקרא שישאר עדיין אותו זכות ביד הלוה להפקיע ממנו ע"י קנין גמור ופריך והאמר עולא ד"ת בע"ח דיני' בזבורי' והנה אי הו"א דלעולא עיקר השיעבו' הי' מטעם ערבות אמאי אינו גובה רק מן הזבורי' וכי לא סמך דעתו רק על הזבורי' דבשלמא אי ס"ל לעולא דשיעבוד הי' מתורת קנין שפיר אמרי' דאינו גובה מן הזבורית דכיון דהוי כאילו הלוה הקנה לו לשיעבו' חלק מנכסיו ואמרי' דכיון דלא פירש איזהו הקנה לו הגרוע כמו דאמרי' במוכר אחד משדותיו ועי' מס' מנחות ק"ח ע"ב גבי בית בביתי אני מוכר לך ועי' בש"ע חו"מ סי' רי"ד וא"כ מוכח דעולא ס"ל דשיעבו' הי' מתורת קנין וא"כ ע"כ רב' ס"ל של"ד דלא הוי בתורת קנין וא"כ קשה אמאי גבי קרקע יש לו ויטול פי שנים. וא"כ לא קשה נמי דלמא עולא רק מיני' קאמר דזה אינו דהא עכשיו לא ס"ד כלל שיסבור עולא לגמרי של"ד רק דס"ד דלמא עולא מוד' דלא הוי בתורת קנין וזה אינו מדקאמר בע"ח דיני' בזבורי' מוכח דשיעבו' הי' מתורת קנין וא"כ לרב' הי' מטעם ערבות וא"כ איך קאמר גבי קרקע יש לו ואמאי יטול פ"ש כיון דאין לו בו קנין וא"כ לא קשה נמי דלמא סובר רבה באמת של"ד רק משו"ה גבו קרקע יש לו דלמפרע הוא גובה דהא אי שיעבו' לא הוי בתורת קנין כלל וודאי לא מצינו למימר למפרע הוא גובה וכל עיקר קושי' הגמ' הי' רק להוכיח דרבה ס"ל דשיעבו' הי' בתורת קנין מדנוטל פי שנים ולכך הוצרך לתרץ לטעמא דבני מערב' קאמר ולי' לא ס"ל דלרבה באמת דשיעבו' לא הוי בתורת קנין אינו נוטל פי שנים:

(טו) ועפי"ז יש להבין מה שפירש הרשב"ם משיעבוד' מכורי' דהנה אי היינו מפרשי' הפיר' דמשיעבוד' היינו לבע"ח היינו נוכל לפרש דהבע"ח ג"כ יש לו בהם קנין מעיקרא לכך פרשב"ם דזה אינו דשיעבו' לא הוי בתורת קנין ולא שייך לקרותו אצל בע"ח משיעבוד' דאעפ"י שהם ערבי' לו אבל בכלל משיעבודי' אינו ושפיר חל הקנין ללוקח ולכך נקט משיעבודי' מכורי' כלומר דהוי מכיר' גמורה דבע"ח אין לו קנין בנכסים מעיקרא העולה מדברינו דג' דרכים יש בענין שיעבוד' דאורייתא דלעולא שעיבוד מה"ת שהי' בכלל קנין כאילו הי' קנוי נכסי הלוה להמלוה. ולרבה אין חל הקנין רק מ"מ מתורת ערבות שפיר משיעבודי' מה"ת ולכך לא נקט כמו רב ושמואל דאינו גובה מן היורשים דבאמת מן היורשים גובה כיון שהנכסים ערבי' לו לא נכנסים לרשות היורשים רק מלקוחות אינו גובה כיון שאין לו לבע"ח קנין בנכסים ולרב ושמואל דס"ל אינו גובה לא מן היורשים נמי ס"ל דשיעבוד נכסים לא הוי מה"ת כלל ואע"ג דרב ושמואל לא נקטו רק מע"פ היינו לפי התקנה דמלוה בשטר גובה משום נעילת דלת ולכך לא מצי נקטו מלוה בשטר אבל מה"ת באמת ליכא שום שיעבוד נכסים לרב ושמואל ולכך אינו גובה אפי' מן היורשים נמי ויבואר עוד בס"ד פלוגתא דרב ושמואל ור' יוחנן ור"ל ודו"ק היטב כי הי' נכון מאוד בביאור שקלא וטרי' בסוגי' דגמרא ומתורצים כל הקושיות ודקדוקים שהבאתי לעיל באות ט' בס"ד. והעולה מדברינו הי' דאי אמרי' ש"ד אבל לא בתורת קנין רק מתורת ערבות לא מהני מה"ת רק לגבי יורשים ולא לגבי לקוחות כיון דלא קדם קנינו של בע"ח ללקוחות כמ"ש ויבואר עוד בס"ד:

(טז) בגמ' אמר ר"פ הלכת' מע"פ גובה מן היורשים ואין גובה מן הלקוחות גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת בפני לוי' ואין גובה מן הלקוחות דל"ל קלא וכ' הרי"ף סוף פ' גט פשוט דר"פ נמי ס"ל כעולא ש"ד והא דאצטריך לטעמא דנעילת דלת הכי קאמר כדי שלא תנעול דלת בפני לוי' אוקמי' אדאורייתא והקשו הראשונים במס' קידושין י"ג ע"ב כיון דר"פ ס"ל ש"ד למה הוצרך לטעמא דנעילת דלת לאוקמי' אדאורייתא וראיתי בשעה"מ פי"א מהל' מלוה ולוה הלכה ד' שתירץ עפ"י מ"ש התוס' אליבא דרב ושמואל ד"ה אינו גובה לא מן היורשים דאע"ג דלענין יורשים אין חילוק בין אית לי' קלא או לא א"כ מ"ט מע"פ אינו גובה מן היורשים מפני התקנה כמו מלוה בשטר ותירצו דכיון דאינו חושש לגבות מן הלקוחות לא תקנו חכמי' לגבות מן היורשים ג"כ וא"כ ממילא א"ש דר"פ אע"ג דס"ל ש"ד מ"מ הו"א דמע"פ אינו גובה מן היורשים דכיון דיודע דלא יגבה מן הלקוחות עפ"י תקנ"ח משום פסיד' דלקוחות א"כ אינו חושש ליורשי' ג"כ לכך קאמר שפיר דמשום נ"ד אוקמי' אד"ת ע"ש ונראה להסביר דבשלמא אליב' דרב כיון דבאמת אין לו שום שיעבוד עליו לא עשו חכמים תקנה לגבות מן היורשים כיון דאיהו בעצמו לא חייש לנעילת דלת דהא לא יגבה מן הלקוחות משא"כ אי ס"ל ש"ד לא אמרינן דהוא מוחל השיעבוד רק אנו אומרים שהאמינו שלא ימכור נכסיו ללקוחות וישאר חייב לו משא"כ לענין יורשים באמת רק על סמך נכסיו הלוה לו ושפיר גובה מן היורשים. ויש לפרש עוד דר"פ אע"ג דס"ל ש"ד מ"מ לאו בתור' קנין רק הנכסים משיעבודים בתורת ערבי' וא"כ במע"פ הו"א דלא שייך לומר שהנכסים ערבים לו דרק על אמונתו הלוהו כיון שמלוה לו בלא שטר לכך אשמעי' ר"פ דגם במע"פ מלוה לו על סמך קרקעותיו רק שמחזיק אותו לאיש נאמן שלא יפקיע הנכסים ממנו משא"כ לענין יורשים דלא שייך רק נשאר הדבר על ד"ת ואמרי' דיהי' נעיל' דלת אם לא יגבה מן היורשים ואע"ג דאמרי' מס' גיטין נ' ע"א דלא מסיק אדעתי' דמת לוה ונפלו נכסיו קמי' יתמי וא"כ ל"ש נ"ד לענין היורשי' היינו דווקא התם דמ"מ יקנה מן הזבורית לא ימנע להלות משא"כ שלא יגבה כלל ירא המלוה להלות לו ויהי' נעילת דלת ולכך תקנו לגבות מן היורשי' ודו"ק ועי' מס' ב"ב מ"ב ע"א תוס' ד"ה מלוה ע"פ ודו"ק:

(יז) עוד יש ליישב דעת הרי"ף דהנה לעיל באות ה' הבאתי דברי התוס' מס' בכורות כ"ב ע"א דמה"ת גם מטלטלי משתעבדי. והנה אי אמרי' שיעבוד' הי' רק מתורת ערבות לא שייך לענין מטלטלין דעל המטלטלין אינו סומך דעתו. אמנם אי אמרי' דשיעבוד הי' בתורת קנין שייך גם במטלטלין כמ"ש לעיל והנה משיטות הרי"ף דס"ל דאפי' מלוה בשטר מאוחר' קודם למע"פ מוקדמת וכתב הטור בחו"מ סי' ק"ד משום דס"ל דמלוה בשטר הוי כאילו מכר לו נכסיו ועי' בש"ע חו"מ סי' ק"ד סעיף י"ג שפסק כרב האי גאון דמע"פ מוקדמ' קודם למלוה בשטר מאוחר מ"מ דעת הרי"ף ע"כ דשיעבוד הי' מתורת קנין וא"כ שייך גם במטלטלין אמנם ע"כ שייך לומר דמתורת קנין גם מטלטלין משיעבודים הי' דווקא אי אמרי' מעות קונות וא"כ ה"נ קנה המטלטלין במעות להלוה משא"כ אי בעינן משיכה מה"ת לא שייך שיעבוד על המטלטלין דמטעם ערבות אינו סומך דעתו וקנין ליכא כיון דבעינן משיכה והנה ר"פ קאמר גובה מן היורשים ונקט סתמא משמע אפי' מטלטלין וקשה כיון דבמטלטלין ל"ל