תבואות השדה חלק א קכו

בפיר' ובין מיני' למן הלקוחות ובין מטלטלי למקרקע ובין מלוה בשטר למע"פ אמנם אם הי' בתורת קנין א"כ כל דאמרי' דלא מצי הקנין לחול א"כ גם שיעבוד בפי' לא מהני דאין קנין לחצאין וגם אין חילוק בין מיני' ללקוחות דמלקוחות נמי מצי גבי מדינה כיון שיש לבע"ח שיעבוד מתורת קנין וקנינו קדם לקנין הלקוחות וגם אין חילוק בין קרקע למטלטלי דעל המטלטלי נמי חל הקנין אי ס"ל ד"ת מעות קונות וגם אין חילוק בין מלו' בשטר למע"פ דבמע"פ נמי מצי לחול שיעבוד המלוה שהי' בתורת קנין על נכסי הלוה כמ"ש ודו"ק היטב:

(יב) ומעתה אם בין תבין את כל אשר לפניך אלו החילוקים נפתח לנו שערי בינה בס"ד להבין סוגי' הגמ' ושיתורצו כל אלו הקושיות בס"ד מבלי שיצטרך לכפול אותם. הנה עולא אמר ד"ת אחד מלוה בשטר ואחד מע"פ גובה מן הלקוחות מ"ט שיעבוד' דאורייתא כלומר דמה"ת יש להמלוה קנין בנכסי הלוה וא"כ מדינ' שפיר גובה מן הלקוחות דקנין של הבע"ח קדם ופרשב"ם שפיר מדכתיב יוציא אליך את העבוט והנה אי הו"א דשיעבוד הי' רק מתורת ערבות ח"כ ל"ש שיעבוד על המטלטלין דעל מטלטלין לא סמך דעת המלוה וע"כ דשיעבוד הי' מתורת קנין וא"כ לא קשה קושי' התוס' הא הוי מיני' דמ"מ אי הו"א דשיעבוד לא מצי לחול מתורת קנין משום דאין הקנאה לחצאין א"כ מני' נמי ל"ש קנין לחצאין וגם לא מצי לחול השיעבוד מתורת ערבות כלל על המטלטלין דעל מטלטלין לא סמך דעתו וע"כ דשיעבוד הי' מתורת קנין וא"כ גובה מלקוחות נמי דקנין של הבע"ח קדם לקנין הלקוחות ואין סברא לחלק בשיעבוד מיני' לשיעבוד לקוחות כיון שהי' בתורת קנין וקאמר שפיר מ"ט ש"ד כלומר דמה"ת חל השיעבוד בתורת קנין וא"כ ממילא גובה מלקוחות נמי וזה שפי' מוכח דהי' בתורת קנין דאי רק מתורת ערבות לא הי' חל על המטלטלין דלא סמך עליהו דעת המלוה ופריך הגמ' אי הכי מלוה בשטר נמי כלומר דבשלמא אי הוי אמרי' דשל"ד בתורת קנין רק בתורת ערבות שפי' יש לחלק דבמלוה בשטר דווקא אז סומך המלוה על הנכסים משא"כ במע"פ דבלא"ה צריך לנאמנו' הלוה דהא מצי לכפור לו לגמרי לא על סמך נכסיו הלוהו [והשת' הי' ס"ל דאפי' אי רק בתורת ערבות נמי מצי גבי מן הלקוחות מדינה ולא כמ"ש התומי'] משא"כ אי שיעבוד הי' מתורת קנין א"כ מאי חילוק בין מלוה בשטר למע"פ ומ"ט לא תקנו במלוה בשטר נמי לפסיד' דלקוחות דהא במלוה בשטר נמי יזדמן לפעמים שהלקוחות אינו יודעים כלום כמ"ש בס' תורת חיים במתני' ומשני התם אינהו דאפסיד אנפשיהו כלומר דכיון דדרך שמלוה בשטר יש לו קול ועפ"י הרוב אינהו דאפסיד אנפשיהו לא פלוג רבנן ובכל גוונא העמידו על דין התורה לגבות מן הלקוחות ועי' בס' תורת חיים ודו"ק היטב:

(יג) רבה אמר ד"ת אחד מלוה בשטר וא' מע"פ אינו גובה אלא מבנ"ח נשמר בלשונו ולא קאמר אינו גובה לא מן היורשים כמו רב ושמואל בסמוך דאינהו ס"ל דשיעבו' נכסים ליכא כלל מה"ת רק משום מצות פריעה בע"ח יורדי' לנכסי הלוה וא"כ כל שמת הלוה ונתרוקנו לרשות יורשים אינו גובה מה"ט משא"כ רב' סובר של"ד היינו דשיעבוד מתורת קנין אינו מה"ת וא"כ אינו גובה מן הלקוחות אבל כל שהנכסים הם ברשות יורשים שפיר גובה מהם דברשות יורשים נמי הוי בכלל נכסים בני חורין דהא אפי' אם הם ברשות יורשים נמי אינו משיעבוד' לשום אדם ולכך קאמר מ"ט אינ' גובה אלא מבנ"ח ולא מן הלקוחות של"ד כלומר דשיעבו' לא הוי בתורת קנין רק בתורת ערבות וא"כ לא מצי גבי מן הלוקח כיון דמ"מ אין לבע"ח שום קנין בהם כמ"ש לעיל באות י' ונסתיענו מדברי התומים סי' מ"ט ס"ק י"ט דאפי' אי של"ד הנכסים הם משיעבוד' בתורת ערב וכמ"ש דשיעבו' מתורת קנין לא הוי מה"ת ופריך הגמ' מי אמר רבה הכי והאמר רבה גבו קרקע יש לו ואי אמרי' דשיעבו' לא הוי מה"ת רק בתורת ערב אמאי יטול הבכור פי שנים בשלמא אי הוי בתורת קנין ויש לו בהם קנין משעת הלואה שפיר נוטל הבכור פי שנים משא"כ אי לא הוי רק בתורת ערבות אמאי יטול פי שנים ועי' מ"ש לעיל אות ה' בישוב דברי הרמב"ם בס"ד וא"כ ל"ק קושיות התוס' הא מיירי מיני' הא דגבו קרקע ובמיני' וודאי ש"ד דהגמרא פריך שפיר דאי ס"ד דשיעבו' לא הוי מתורת קנין משום דאין קנין מהני לחצאין כסברת הריטב"א א"כ במיני' נמי לא קני ואמאי יטול פ"ש כיון דלא הי' לו בו קנין משעת הלואה לא קרינן בכל אשר ימצא לו ולא קשה דלמא הכא מיירי ששיעבוד בפיר' כקושי' הפנ"י דזה אינו דהא רב' ס"ל דשיעבו' לא מצי לחול מתורת קנין ולכך אינו גובה מן הלקוחות וכיון דהקנין לא מצי לחול מטעם דאין הקנאה לחצאין א"כ אפי' שעבד בפיר' לא מהני כיון דלא מצי לחול כלל וע"כ מדקאמר גבו קרקע יש לו דיש להמלוה קנין על נכסי הלוה משעת הלואה וא"כ מוכח דשיעבו' שפיר חל בתורת קנין וא"כ פריך שפיר אמאי אינו גובה מן הלקוחות ודו"ק היטב:

(יד) והנה עד כה היו דברינו דלמאן דס"ל שיעבו' מתורת קנין שפיר אמרי' דגובה מן הלקוחות דקנין של הבע"ח קדים ומאן דס"ל דשיעבו' אינו רק בתורת ערבות אינו גובה מן הלקוחות כמ"ש לעיל בס"ד. אמנם לכאורה י"ל ג"כ אפכא דאי השיעבו' הי' בתורת קנין מ"מ אמרי' דאינו גובה מן הלקוחות כיון דקנינו של הלוקח הי' קנין גמור וקנינו של הבע"ח הוי קנין קלוש דהא מצינ' לסלוקי בזוזי מן הנכסי' ואפי' הלוה בעצמו מצי לסלק אותו א"כ אע"ג שהי' בתורת קנין מפקיע קנין הלוקח את קנין של הבע"ח ולא מצי לגבות המינו דכל שמכר אח"כ הנכסים ללוקח נפקע קנינו של הבע"ח שהי' רק קנין גרוע והוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני ועי' ש"ע חו"מ סי' רמ"ח ובמס' ב"ב קל"ו ע"ב דג"כ קנינו של שני מבטל קנין הראשונה משא"כ אי שיעבו' הי' בתורת ערב א"כ במה שהלוקח לקח הנכסים והזיק ערבות הוי כמו מזיק שיעבוד' של חבירו ועי' בש"ע חו"מ סי' ק"ז סעיף ד' גבי יורשים שמכרו הנכסים ובסמ"ע שם ס"ק ט"ז אי כה"ג הוי מזיק שיעבוד' של חבירו וא"כ לפי"ז י"ל דאדרב' עולא סובר דשיעבו' הוי מטעם ערבות ולכך גובה מן הלקוחות דבמה שנסתלק ערבות הנכסים ע"י הלוקח הוי מזיק שיעבוד' של חבירו ולכך חייב לשלם הלוקח ורבה ס"ל דשיעבו' הוי מתורת קנין רק דלא הוי רק קנין גרוע והוי ממש כמו שהלוה הוא שייר לעצמו זכות בנכסים שיוכל למכרן בקנין גמור וא"כ ממילא מכיון שנמכרו ללוקח בקנין גמור לחלוטין מפקיע קנינו של הבע"ת שלא הי' רק קנין גרוע וא"צ לשלם לו מטעם מזיק שיעבוד' דהא מעיקרא לא נחית לנכסים רק בקנין גרוע. וא"כ לא קאמר הגמרא איפוך דרב' לעולא כלומר דרבה סבר אחד מלוה בשטר וא' מע"פ גובה מן הלקוחות ועולא סבר אינו גובה דאין זה מסוגי' הש"ס שהמקשן בעצמו ירצה לומר איפוך רק הכי קאמר כיון דכל קושי' הגמ' הי' אזלא אי אמרי' דרב' ס"ל דשיעבו' אינו מתורת קנין וא"כ אמאי יטול הבכור פ"ש ולכך קאמר וכ"ת איפוך דרב' לעולא כלומר לא כמו שאמרנו מעיקרא דרב' דס"ל אינ' גובה מן הלקוחות ס"ל שיעבו' לא הוי