תבואות השדה חלק א קכא

הרישא נמי קשה דחזינן דאפי' לפני יאוש מקודשת עכ"פ ובגזל דידה ורב בגזל דידה נמי קאמר וז"ש רש"י בגזל דידה מדקבלתי' אחלתי' ולקמן פריך והא רב נמי בגזל דידה קאמר כלומר דוודאי אי הוי מצינו לפרושי בגזל דידה ולאחר יאוש לא הוי לרב דרב מיירי לפני יאוש אמנם כיון דמוכח דבגזל דידה הטעם משום דאחלתי' דבחטף סלע אין יאוש מועיל כלום כיון דחייב לה מעות עכ"פ ועיין בחידושי המקנה מס' קידושין י"ג ע"א ד"ה ואמר ר"ל ולכך פריך לקמן והא רב נמי בגזל דידה קאמר ודו"ק היטב ומיושבי' כל הדקדוקים בס"ד:

(כג) בההיא עובד' דקדיש בפרומי' דשנרא דאמרי' דרק מחמת כסופ' הי' דקאמר ולא מהני כלך אצל יפות בתוס' ד"ה אם נמצאו יפות כתבו דהכא מיירי בשוי' שליח כמו גבי תרומ' ולכאורה כיון דאיכא גלוי דעת עכ"פ הול"ל דספק קידושין מיהו הוי ומדברי הש"ע סי' כ"ח סעיף י"ז משמע דאפי' ספק קידושין לא הוי אמנם בדין המובא בש"ע משמע דמיירי שהי' לגמרי שלא מדעת הבעלים דלא שוי' שליח ובחלקת מחוקק שם סעיף קטן ל' הביא בשם הב"ח דהיכא דאיכא קצת גלוי דעת דניחא לי' הוי ס"ק עכ"פ ונראה לדעת הב"ח שהובא בחו"מ סי' שס"ח בש"כ שם דבישראל הוי יאוש בעלים מדרבנן עכ"פ ועיין מ"ש לעיל בסוגיא דיאוש באות כ"ח דהיכ' שחטף בפני עדים לא הוי יאוש אפי' בישראל ואח"כ ראיתי בנו"ב מד"ת לא"ע סי' ע"ז שכ' ג"כ הכי. אמנם לדעת הב"ח עכ"פ קידושי דרבנן הוי בעובדא דלעיל וא"כ ה"נ בהך עובדא דפרומי' אפשר דיש לחוש לקידושין עכ"פ דלמא ניחא לי' למפרע ועי' בס' אבן פנה ס"ק ח' דלא מהני מה דניחא לי' למפרע דהוי יאוש שלא מדעת ועיין בס' אבני מלואים ס"ק מ"ז. אמנם לפי האמת בהך עובד' דמשי' כרע' במשיכלא דמי' דאפי' ס"ק לא הוי ועיין מ"ש לעיל באות י"ד וא"כ ה"נ בהני עובד' דבתר הכי אפי' ס"ק לא הוי:

(כד) יש להקשות איך מוכח ממתני' דמקדש בפירות שביעית מקודשת דלמא לעולם אינו מקודשת משום דלאכלה אמר רחמנא ולא לדבר אחר והכא במתני' ה"ט דנכריות מקודשו' דהא איתא להדי' במתני' מס' שביעית פ"ח משנה ד' דשכר לקיטת פירות שביעית מותר דלא הוי בכלל דמי שביעית והכא במתני' אית' ולקט אחד כלכלה של תאני' וא"כ מגיע לו שכר לקיטה דאפי' שלא שכרו אותו מגיע לו שכר דלא גרע מיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דלא הפסיד שכרו עי' בש"ע חו"מ סי' שע"ה ולכך מקודשת ול"ל דשכר לא הי' מגיע שו"פ לכל אחת דמנ"ל לרב הכי במתני' דלמא מיירי שהי' שו"פ ובפרט אי הו"א אומן קונה בשבח כלי א"כ קנה כהני פירות כפי השכר המגיע לו וזה לא הוי דמי שביעית ועיין בסעיף ט"ו בש"ע סי' כ"ח ולמלוה ג"כ לא דמי הך שכר דהא כאן ישנו בעין שנותן להם הפירו' והיא קושי' עצומה לכאורה. אמנם י"ל כיון דמיתורא דשלהם היתה מוכח דקדשה בגזל אינו מקודשת כמ"ש הריטב"א וא"כ אי הי' מיירי בשכר לקיטה אפי' בשאר שני שבוע היו מקודשו' וע"כ מדמתני' נקט מקדש בגזל א"מ משמע דלא קדשה בשכר לקיטה וממילא מוכח דמקדש בפ"ש מקודשת ובזה יש לפרש הלשון ש"מ המקדש בפ"ש מקודשת וש"מ קדשה בגזל א"מ ממאי מדקתני שלהן היתה ושל שביעית וכו' וקאי באמת מ"ש וממאי גם על הדין דמקדש בפירות שביעית וקשה כמ"ש דלמא קדש אותם בשכר הלקיטה ולכך קאמר וממאי מדקתני של שביעית דאשמעינן דמקדש בגזל א"מ ואי הוי מיירי מתני' בשכר לקיטה א"כ גם בשאר שני שבוע מקודשת וע"כ דמקדש בפ"ש מקודשת וממילא שפיר מוכח קדשה בגזל א"מ דכיון דמקדש בפירות עצמם הו"ל בשאר שני שבוע גזל ומקדש בגזל אינ' מקודשת ודו"ק:

אמנם לאחר העיון קצת אכתי יש להקשות דלמא לעולם מיירי מתני' לקדש אותם בשכר לקיטה והא דנקט שביעית דמשמע בשאר שני שבוע לא ואי בשכר לקיטה אפי' בשאר שני שבוע נמי זה אינו דלמא משו"ה נקט שביעית לאשמעינן הך דינא דשכר לקיטה לא הוי דמי שביעית ואע"ג דזה כבר אשמעינן להדיא במתני' דמס' שבועות פ"ח מ"ד הא כתבו התוס' במס' ברכות ב' ע"א ד"ה הא קמל"ן דכל שאין התנא צריך להאריך נקט לאשמעינן איזה דין אע"ג שכבר מפורש במקום אחר במתני' וא"נ הדרא קושייתנו לדוכת'. ונראה ליישב דעד כאן לא אמרינן דהתנא אשמעינן אפי' דבר שמפורש במקום אחר רק היכא דכל ידי היתור לשון נשמע בבירור הך דינה כמו התם במס' ברכות דנקט משעה שהכהנים נכנסי' לאכול בתרומתן לאשמעינן דהעריב שמשו אוכל בתרומה ושם ליכא למטעי דלמא מיירי לאחר שהביא כפרתו בשחרית דהא בק"ש דערבית עסקינן משא"כ הכא דמהך דנקט שביעי' נוכל לפרש בשני פנים או דבשאר שני שבוע אינה מקודשת משום דמקדש בגזל א"מ או דאשמעינן דשכר לקיטה לא הוי דמי שביעית ומגזל לא מיירי כלל ולכך שפיר אמרינן דמסתמ' משו"ה נקט התנא שביעית דמקדש בגזל א"מ דל"ל דאשמעינן דשכר לקיטה לא הוי דמי שביעית כיון דסוף סוף לא יהי' מוכח להדי' דנוכל נמי לפרש דמתני' נקט שביעית לאפוקי גזל וא"כ כל שאינו מוכח להדי' ממתני' אמרי' דמסתמא בא התנא להשמיענו דקדשה בגזל א"א שאינו מפורש עוד במקום אחר ממה דאשמעינן דשכר לקיטה לא הוי דמי שביעית דזהו מפורש כבר במקום אחר וא"כ כיון דהתנא ממעט שאר שני שבוע ע"כ ל"ל דמקדש בשכר לקיטה דא"כ בשאר שני שבוע נמי וע"כ דמיירי שקדש אות' להדי' בפירות גופיהו וממילא מוכח המקדש בפירות שביעי' מקודשת כמ"ש לעיל ודו"ק היטב:

שער א שיעבודא דאורייתא בעזרת ד' אשר בחר בנו ומסר לן אורייתא אתחיל לכתוב ח"ת בסוגיא דשיעבוד' דאורייתא במס' ב"ב קע"ה ומס' קידושין י"ג ע"ב ומס' בכורות מ"ח ועוד מפוזרים בכמה מקומות בש"ס ובפוסקים בס"ד:

(א) ענין שיעבודא דאורייתא יש כמה חילוקים האחד צריך לברר אי למאן דס"ל של"ד הי' דווקא לענין שאינו גוב' מן הלקוחות מה"ת אפי' מלוה בשטר אבל מיני' דידי' לכ"ע נשתעבדו נכסיו מה"ת או דאמרינן דמה"ת ליכא שיעבו' נכסי' כלל ורק מצות פריעת בע"ח בעלמא דמוטל עליו והא דגובי' מנכסיו מני' דידי' הי' רק מדרבנן בעלמא כמו בשאר מ"ע דכופין אותו ה"נ כופין אותו ע"י גביה מנכסיו:

והנה כפי הנראה מדברי הרמב"ם דכתב דנפקא לן ש"ד מקרא דויוציא אליך את העבוט משמע דמאן דס"ל של"ד ליכא שום שיעבו' נכסי' מה"ת אפי' מני' דידי' אמנם בתוס' שם חלקו עליו וס"ל דמני' דידי' פשיטא דגבי אפי' מגלימא דעל כתפי' ובחידושי הרמב"ן למס' קידושין י"ג ע"ב כתב וז"ל ועוד רב פפא הי' דאמר פריעת בע"ח מצוה וכו' אלמא שיעבו' נכסי' אינו מה"ת וכו' אלא שאין יורדי' לנכסיו מה"ת ומה שכתיב בתורת תשלומין דנזקי' ושומרין לומר שהי' חייב לשלם ואפשר שב"ד יורדי' לנכסיו מה"ת וזו הי' כפיה שלו במצוה זו ע"ש הנה המעיין בלשון הרמב"ן יראה דס"ל להדי' דמה"ת אין כאן שיעבו' נכסים כלל אפי' מני' דידי' למאן דס"ל של"ד