תבואות השדה חלק א קכ

דמאן דס"ל דיאוש קונה הי' משום דמשעת הגניבה התחיל הקנין רק שהי' צריך לקיים מ"ע דהשבה ובשעת יאוש נפטר ממ"ע דהשבה ונתעורר הקנין למפרע עי' בס' טוב גיטין במס' גיטין ל"ח ע"א שכ' ג"כ כה"ג לענין שנוי. וא"כ א"ש דר' יוחנן לשיטתו דס"ל במס' ב"ק ס"ח ע"ב דיאוש אינו קונה א"כ אין שעת הגניבה עושה שום פעולה שיתחיל הקנין ושפיר איכא חזקת מר"ק ולכך לא חיישינן כלל לשמא נתיאשו אפי' מספיקא משא"כ לרב דס"ל יאוש קונה א"כ אמרי' דהתחל' הקנין הי' משעת הגניבה רק דיאוש פוטר אותו ממ"ע דהשבה א"כ לא הוי לאוקמי' בחזקת מר"ק כיון שכבר התחיל איזה מעשה קנין משעת גניבה ולכך אמר מי אמר רב כוותי כלומר דאליבא דרב דלא ס"ל כוותי ביאוש וס"ל יאוש קונה הו"ל לחוש מספיקא עכ"פ לשמא נתיאשו הבעלים כיון דמשעת הגניבה התחיל הקנין להפקיע מרשות הבעלים ודו"ק. אמנם באמת לעיל באות ט' כבר כתבנו דאפי' אי לא אלימא חזקת מ"ק כ"כ ע"ע לא חיישינן לשמא נתיאשו משום דמוקמי' בחזקת פנוי' ואפי' ס"ק לא הוי:

(כ) ועד"ז יש ליישב נמי מ"ט לא הקשה ממתני' אברייתא דהנה לכאורה יש להקשות מאי פריך מברייתא דלמא ברייתא מיירי לאחר יאוש ולכך מקודשת. אמנם י"ל דלאחר יאוש לא הוי אשמעינן ברייתא מידי דכיון דקני לי' מהי תיתי נימא דאינו מקודשת וע"כ דאשמעי' אפי' לפני יאוש נמי אמנם אי ס"ל דיאוש אינו קונה שפיר י"ל דמיירי לאחר יאוש ואשמעינן דאע"ג דיאוש אינו קונה מ"מ הוי מקודשת דהוי שנוי רשות כסברת הה"מ והר"נ וריטב"א וא"כ א"ש דבלא רב לא הוי קשה מידי דמתני' מיירי בלפני יאוש ואמרי' אינ' מקודשת וברייתא לאחר יאוש אמרי' מקודשת אמנם היינו דווקא למאן דס"ל יאוש אינו קונה שפיר אצטריך לאשמעי' דמקודשת לאחר יאוש משא"כ לרב דס"ל יאוש קונה ליכא לאוקמי ברייתא לאחר יאוש דא"כ פשיטא דמקודשת וע"כ אפי' לפני יאוש וא"כ קשה ממתני' אברייתא אליבא דרב דווקא ומיושבי' כל הקושיות בס"ד:

(כא) עוד יש לומר מה דמתמה ר"י ומי אמר רב כוותי באופן אחר דהנה לעיל באות י"א הבאתי דברי הירושלמי דמקדשין בגזילה כשאין יכול הנגזל להוציא ממנו אפי' לפני יאוש (עי' שם כ"ב ע"א עפ"י גירסת הפני משה שם) וי"ל דזהו תלי' בהא דאי אמרי' דבעינן ממון של הנותן דווקא א"כ לא מהני מה שאין הנגזל יכול להוציא ממנו כיון דמ"מ לא הוי שלו אמנם אי לא בעינן שיהי' ממון של הנותן דווקא רק שיהי' שוה לאשה א"כ כל שאין הנגזל יכול להוציא ממנו וממילא ישאר ביד האשה שפי' הוי מקודשת ועי' במל"מ פ"ה מה"א ועיין בס' אב"מ סי' כ"ח ס"ק ד' והנה י"ל דזהו תלי' בהא דהנה תרי ילפותות איכא לקידושי כסף א' קיחה קיחה משדי עפרון ב' במס' קידושין ג' ע"ב יליף ר"י אמר רב מויצא' חנם אין כסף אבל יש כסף לאדון אחר וא"כ י"ל דמאן דיליף משדי עפרון בעינן דווקא כי התם שיהי' ממון של הנותן דווקא כמו אבל אברהם אבינו ע"ה שהממון הי' שלו ממש משא"כ אי ילפינן מויצא' חנם א"כ י"ל כל שישאר הממון ביד האשה אע"ג שמדינ' לא הוי ממון של הנותן מ"מ מקודשת דהא מטי' לה הנאה שו"פ עכ"פ:

והנה רב אמר ש"מ אין מקדשין בגזילה ומשמע בכל גזילה אפי' היכא שאין יכול להוציא ממנו בדינין כיון דהוי לפני יאוש ולא קנאו אינ' מקודשת ולכך שפיר תנה ר"י בשלמא אנא מצי סבר שפיר דכל גזילה אינו מקודשת אפי' בשאין יכול להוציא בדינין דס"ל דבעינן שיהי' ממון של הנותן דווקא ולא סגי' במה שתשאר כסף הקידושין ביד האשה משא"כ לרב לשיטתו דיליף מויצאה חנם א"כ אין מוכרח דבעינן שיהי' ממון של הנותן דווקא דהא שפיר הוי יש כסף לאדון אחר אפי' שלא יהי' של הנותן ממש רק שאין יוכל להוציא ממנו שישאר הכסף הקידושין בידה ולכך תמה שפיר מי אמר רב כוותי כלומר למה אמר סתם אין מקדשין בגזילה דמשמע אפי' כשאין יכול להוציא ממנו כיון שאינו שלו נמי אינ' מקודשת ומ"ט כיון דאיהו לא יליף מקיחה קיחה א"כ למה בעינן ממונו דווקא ודו"ק היטב כי היא נכון מאוד בס"ד:

(כב) בגמ' מיתיבי קדשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת התם בגזל דידה והא מדקתני סיפא או שחטף סלע מידה מכלל דרישא בגזל דעלמא עסקינן פרושי קמפרש קדשה בגזל ובגניבה וכו' כיצד כגון שחטף סלע משלה והא מתני' בגזל דידה וקאמר רב דאינ' מקודשת ל"ק הא דשדיך הא דלא שדיך. רש"י ד"ה בגזל דידה כיון דקבלתם אחילתי' ולקמן פריך הא רב נמי בגזל דידה קאמר. ויל"ד כמה דקדוקים האחד מיד דמשני התם בגזל דידה הו"ל לאקשויי הך קושי' דרב נמי בגזל דידה קאמר דהא לכאורה קושי' אלימת' ממאי דמקשי והא מדקתני סיפא כו'. ב' למה נקיט רש"י ד"ה גזל דידה כיון דקבלתי' אחלי' הא כבר כתב לעיל ד"ה ואפי' בגזל דידה דבגזל דידה איכא סבר' לומר דאחילת'. ג' למה נקיט רש"י ולקמן פריך והא רב נמי בגזל דידה קאמר ומה השמיענו רש"י בזה ונראה דהנה לכאור' יל"ד למה נקיט בברייתא גזל וגניבה דמה בגזל דמסתמ' לא הוי יאוש בעלים לרבנן דר"ש דקיי"ל כוותייהו מקודשת מכ"ש בגניבה דסתמ' הוי יאוש אמנם י"ל דבאמת משו"ה נקט גזל וגניבה דגזל דומי' דגניבה דהוי יאוש וברייתא מיירי לאחר יאוש אמנם א"כ לק"מ מבריית' כיון דמיירי לאחר יאוש וכבר כתבנו לעיל מזה באות כ' וצ"ל כמ"ש לעיל דהי' דוחק לי' לאוקמי' ב' אחר יאוש דא"כ פשיטא אמנם כי מוקמי' ברייתא בגזל דידה שפי' י"ל דמיירי לאחר יאוש ואשמעינן דהו"א דמצי למימר אין שקלי כיון דאפי' אי יאוש קונה מ"מ חייב לה מעות ותהי' יכולה לומר שקלי החפץ בהחוב שאתה חייב לי ואשמעינן דמקודשת ולעולם בלאחר יאוש וא"כ לא הוי מצי להקשות מיד והא רב נמי בגזל דידה קאמר דרב מיירי לפני יאוש דווקא אינו מקודשת וברייתא מיירי לאחר יאוש ובגזל דידה איכא רבותא אפי' לאחר יאוש דלא מצי למימר אין שקלי ודידי שקלי כיון שהי' חייב לה מעות ולכך פריך רק והא מדקתני סיפא וכו' מכלל דריש' בגזל דעלמא עסקי' כלומר וא"כ ל"ל לאחר יאוש בגזל דעלמא אין שום רבות' לאחר יאוש ובפרט לרב דס"ל יאוש קונה כמ"ש לעיל וא"כ ע"כ בלפני יאוש וקשי' לרב ומשני פרושי קמפרש כגון שחטף סלע משלה והנה בחטף סלע משלה וודאי קשה דאפי' לאחר יאוש נמי הרי זכתה במעות וא"כ פריך שפי' לרב דמעיקר' הו"מ למימר דברייתא מיירי לאחר יאוש אמנם בחטף סלע משלה לכאור' אין היאוש מעלה ומוריד דהא חייב לה מעות ומכיון שניתן לה הסלע הרי זכתה בו בחוב' וא"כ קשה לרב דע"כ דאי אמרי' דאפי' בסלע נמי מקודשת ל"ל משום יאוש וע"כ דאמרינן כיון דקבלת' אחלתי' וא"כ שפיר קשה כיון דסיפא מפרש לריש' וא"כ ע"כ אין הטעם משום יאוש וממיל' קשי' לרב וא"כ א"ש דבלא הך סיפא הו"מ לאוקמי' בגזל דידה ולאחר יאוש דבגזל דידה הוי רבות' אפי' לאחר יאוש דלא מצי למימר דידי שקלי והך דאי שחטף סלע מידה הוי מפרשינן שאמרה אין דבכה"ג וודאי אחלתי' אבל כי אמרינן דסיפא מפרש לרישא ובסיפא בחטף סלע מידה וודאי אין שום נ"מ בין לאחר יאוש ללפני יאוש וא"כ אפי' כי מוקמי' בגזל דידה