תבואות השדה חלק א קיט

מנ"ל לרב דקדשה בגזל אינו מקודשת אפי' מספק דלמא מספק באמת מקודשת ומתני' קתני ושביעית היתה ולכך הנכריות מקודשת בוודאי אבל בשאר שני שבוע הי' ספק קידושין עכ"פ. בס' המקנה הקשה מנ"ל לרב להוכיח דאשה נעשית שליח לחברתה ואפי' במקום שנעשית לה צרה דלמא כאן מיירי שאחת מן האחיות היתה שליח ואינה נעשית לה צרה כיון דאינה מקודשת משא"כ במקום שנעשי' לה צרה אינה נעשי' שליח. עוד יל"ד אי נימא באמת דממתני' מוכיח דבגזל לא הוי אפי' ספק קידושין א"כ מאי פריך אח"כ מברייתא דקדשה בגזל לרב הא בלא רב נמי קשה ממתני' אברייתא ובס' שעה"מ הקשה מאי קאמר והוא לא אמר והאמר ר"י גזל ולא נתיאשו וכו' תיפוק לי' דע"כ מוכרח ר' יוחנן נמי לומר הכי כיון דממתני' שמעינן לי' ועוד יל"ד מאי קאמר ר"י מי אמר רב כוותי ומהו התמי' וכבר כתבנו לעיל מזה:

(יז) וליישב כל אלו הקושיות בס"ד נ"ל כך דהנה רב דייק הכי דלכאור' במתני' כיון דשלהן הי' וכאן הנשי' עשו אותה שליח להתקדש לזה והוי כשדיך וא"כ אפי' בשאר שני שבוע כה"ג נמי היו מקודשו' וכן כתבו האחרוני' דכאן הוי כשדיך וע"כ דנקט שביעית לאשמעינן דכה"ג בשאר שני שבוע לא היו מקודשות בגזל דאחרי' דל"א דדווקא בגזל דידה אינו מקודשות דהא בגוונא דמתני' דשדיך אפי' גזל דידה הוי קידושין אמנם ע"כ יש לומר דמתני' הוי כשדיך היינו דווקא אי אמרי' שהנשי' עשו אותה שליח משא"כ אי אמרי' שהבעל עשה אותה שליח לא הוי שדיך. והנה הא דנקיט במתני' וקבלה אחת ע"י כולן היינו לאשמעינן דמהני ע"י שליח ולכאורה פשיט' דמהי תיתי לא תהי' שליח וצ"ל כמ"ש הרא"ש דהיא שתקה ולא אמר' אקבל בשביל כלכם והו"א דלא ניחא לה להכניס ארבע צרות לבית'. אמנם אי הו"א דהבעל עשה אותה שליח שתקבל קידושין בשביל כולם לא הוי רבות' מה דאמרי' דניחא לה שתהי' שליח בשביל האחרות ג"כ דל"ש לומר שלא ניחא לה להכניס צרות לביתה דמאי הו"ל למיעבד דאיהי רוצית להנשא ומכיון שרואה שדעת הבעל לקדש כולם וברצונו תלי' מילת' לישא כמה נשים א"כ אין שום רבות' וע"כ צ"ל דהיא היתה שליח של הנשי' וממילא הוי כשדיך ולא אצטריך למנקט משום גזל דידה ושל שביעי' הי' דע"כ דדווקא דמתני' אתי לגזל דאחרי' וז"ש רב ש"מ ממתני' קדשת בגזל א"מ בגזל דאחרים ואפי' בגזל דיד' ולא תקשה מנ"ל דלמא דווקא בגזל דידה אינו מקודשת אבל בגזל דאחרי' מקודשת לכך קאמר וש"מ אשה נעשי' שליח לחברתה וקשה למה אשמעינן המתני' דנעשית שליח וע"כ דאשמעינן דאפי' במקום שנעשי' צרה וא"כ מיירי ע"כ שהיתה שליח של הנשי' וא"כ הוי כשדיך ולא אצטריך כלל למנקט ושל שביעית היה וע"כ לאשמעינן אתי לענין גזל דאחרי' דלא מהני ומתורץ קושי' הפנ"י וממילא לא קשה כמי קושי' המקנה דלמא אחת מהאחיות היתה השליח וא"כ אינו מוכח דאפי' במקום שנעשי' לה צרה דזהו אינו דלרב הא וודאי פשיט' לי' דאי לאו שנעשי' לה צרה לא הי' נקיט כלל וקבלה אחת מהן דפשיט' דיכולה להעשות שליח וע"כ דאפי' במקום שנעשין לה צרה אשמעינן וא"כ ממילא היתה שליח של הנשי' והוי כשדך והא מהני אפי' בגזל דידה וע"כ אשמעינן מתני' דבגזל דאחרי' אינו מקודשת דבגזל דאחרי' אין נ"מ בין שדיך ללא שדיך משא"כ בכה"ג דמתני' דשדיך מקודשת בגזל דידה וע"כ שמעינן גזל דאחרי' ודו"ק. ומ"מ גזל דידה כמי שמעינן דהא מתני' בגזל דידה נמי ופשיט:

(יח) ומעתה נבא ליישב ג"כ מנ"ל לרב דאפי' ס"ק לא הוי בגזל דלמא משו"ה נקט ושל שביעי' דלכך הנכריות מקודשות בוודאי. אמנם לפימ"ש א"ש דמתני' ע"כ אילו הי' בשאר שני שבוע אפי' אי הי' הדין בעלמא דמקדש בגזל הוי קידושי ספק מ"מ במתני' דהי' ע"י שליח לא משכחת קידושי ספק כלל עפ"י מ"ש המל"מ פ"ז מהלכות אישות הלכה כ' להסתפק בעשה שליח לקדש וקדש בגוונא דהוי ספ"ק דאפי' ספק קידושין נמי לא הי' דדעתו הי' רק על וודאי קידושין ולא על ספק קידושין ומצי אמ"ל לתקוני שדרתיך ולא לעותי ע"ש ולכאור' י"ל דספיקו של המל"מ תלי' בהא מ"ש הריב"ש סי' רכ"ח דבענין שליחות יש שני פנים או דאמרינן דכמו שאיהו יכול לעשות ה"נ עושה ע"י שליח או דאמרינן דשליח הו"ל כבעלים ממש והארכנו בזה בס"ד בחידושינו לסוגי' דשליחות והנה אי אמרי' דשליח לא הוי כבעלי' ממש א"כ שפי' מצינו למימר דאע"ג דהלך לעשות שליחותו מ"מ כיון דלא נשלם רצונו לגמרי כמו הכא שאי' דעתו על קידושי וודאי ולא על ספק נפסק כח השליחות ונתבטל השליחות משא"כ אי אמרי' דהשליח הו"ל כבעלים ממש א"כ כל שנעשה ענין השליחות הו"ל כמו שהבעלים עשו בעצמ' ואין שנוי בענין יכול להפסיק כח השליחות ודו"ק היטב כי היא סברא נמוק' בס"ד ובזה י"ל דתליא בפלוגת' דשליח נעשה עד דמאן דס"ל אין שליח נעשה עד ס"ל דשליח הוי כבעלים ממש וז"ש כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו כלומר כבעלים ממש הו"ל כגופי' עי' מס' קידושין מ"ג ע"א סוגי' דשנ"ע אמנם רב ס"ל דשנ"ע ס"ל דהתור' לא אמרה רק דמצי משוי שליח אבל מ"מ לא הוי כבעלים ממש ולכך ק"ל שנ"ע וא"כ לרב בוודאי אמרינן כהצד הספק של המל"מ דכל שנעשה איזה שנוי בענין נפסק כח השליחות ולא הוי אפי' ספק קידושין וא"כ במתני' בוודאי ל"ל דבשאר שני שבוע הי' ספק קידושין עכ"פ דכאן הוי ע"י שליח וא"כ לא משכחת ספק קידושין כלל ולכך ס"ל לרב דאפי' ס"ק לא הוי בגזל דבאמת מסתבר' לי' דלא לחוש שמא נתיאשו כמ"ש לעיל באות ז' מטעם חזקת מר"ק של החפץ וקבע לי' אמתני' דמתני' בלא"ה בשאר שני שבוע לא הי' אפי' ס"ק דהא הי' ע"י שליח וממילא לא מיירי רק מוודאי קידושין ואמרי' דה"ה בשאר שני שבוע לא הי' אפי' ספק קידושין מטעם גזל כמי אמנם באמת עיקר מילת' דרב אינו מוכרח כ"כ ממתני' רק כיון דמסתבר לי' דלא להוי אפי' ס"ק כמ"ש ובמתני' ע"כ אפי' ספק קידושין לא הוי וא"כ ליכא למימר הא בשאר שני שבוע הי' קידושי ספק עכ"פ כיון דהיה ע"י שליח ואמרינן כמי דבכל הני גווני דמתני' לא הי' אפי' קידושי ספק. וא"כ א"ש מה שהקשה אח"כ לרב דווקא מברייתא דקדשה בגזל ולא הקשה מברייתא אמתני' דלולא דברי רב באמת היינו אומרים דבשאר שני שבוע הי' ס"ק עכ"פ והוי מצינו לפרושי ברייתא דמקודשת כמי בקידושי ספק ולכך לא הקשה רק לרב ולקמן נבאר עוד בס"ד איך יש לתרץ סתירת מתני' על הברייתא. וממילא אתי נמי שפיר מה דקאמר והוא לא אמר והאמר ר"י ולא קאמר ממתני' דבמתני' הוי מצי ר"י לפרש דבשאר שני שבוע הוי ס"ק עכ"פ ולכך הקשה מדאמר גזל ולא נתיאשו כו' דמשמע דאין ההקדש חל כלל אפי' מספק ולא חיישינן לשמא נתיאשו כמ"ש התוס' והראשונים ודו"ק:

(יט) ועד"ז יש לפרש נמי מה דקאמר ר"י מי אמר רב כוותי. דהנה כבר כתבנו דכל השקלא וטרי' תי' רק לענין אי הוי ס"ק עכ"פ בגזל דוודאי קידושין פשיטא דלא הוי לפני יאוש והנה כבר כתבנו דהא דלא חיישי' לשמא נתיאשו הי' משום דמוקמינן החפץ בחזקת מר"ק והנה לעיל בסוגי' דיאוש הבאתי