תבואות השדה חלק א יב

אע"ג שיהי' פק"נ והי' כשיטת בעל המאור סוף פ"ק דמס' שבת גבי אין מפליגי' בספינה פחות מג' ימים שכתב דהוי כמתנה לחלל את השבת שהרי בודאי יצטרך לחלל את השבת עי"ש וה"ד אי אמרי' בשבת רק הודחה אצל פק"נ ועי' בס' שנות חיים סי' ס' אמנם אי אמרי' דשבת הותרה אצל פקנ"פ לא אכפת לן במה שיצטרך לחלל שבת אח"כ והנה לגבי מילה ודאי הותרה שבת לגמרי בפרט לר"א דס"ל מכשירי' נמי דוחה שבת וא"כ מוטב לחלל שבת במלאכת המילה ממה שנצטרך אח"כ לחלל שבת לענין פקנ"פ. ועי' ברמ"א בש"ע או"ח סי' רמ"ח סעיף ב' במ"ש שם דאם יצטרך ישראל לעשות מלאכה בשבת אסור להפליג ג' ימים קודם ועי' שם בס' תוספ' שבת ס"ק ה' ומדברי הר"מ רי' פ"ב מהלכות שבת נמי משמע דס"ל דלגבי פקנ"פ הי' רק הודחה ולא הותרה עי"ש וא"כ מוטב שנחלל שבת בהוצאת האזמל למצות מילה שהותרה בשבת ובתירוץ השני אפשר דס"ל להתוס' דפקנ"פ נמי הותרה וא"כ הי' מותר להביא התינוק אצל הסכין של מילה ולכך הוכרחו לתרץ דלמהר המצוה מביאין האזמל אצל התינוק ודו"ק. (ה) והנה לקמן קל"ו ע"א אמרי' דאי אמרי' דתינוק הוי ספק נפל א"כ היכי מהלינן בשבת ותירצו דממנ"פ מהלינן דאי לאו בר מילה הי' כלומר שהי' נפל מחתך בבשר בעלמא הי' ועי' שם בר"שי ד"ה לא נצרכה דלפי"ז הא דלר"א מכשירי מילה דוחה שבת היינו דווקא בקים לי' שכלו לו חדשיו אמנם אי אמרינן דר"א מיירי מסתמא בכל תינוק ופליג ארשב"ג דחייש לספק נפל אמרינן דמותר למול התינוק בשבת משום דאזלינן בתר רוב וולדות שהם בני קימים כמבואר לקמן בסוגיא דספק נפל. והנה לכאורה יש לעיין מ"ט אמרה תורה דמילה תדחה שבת כיון דאיכא עכ"פ מיעוטא דחשש נפל א"כ איך ידחה שבת שהי' ודאי איסור וצריך לומר כיון דע"כ מצוו' מילה רמי' עליו בודאי מכח רוב א"כ אפי' אם יתברר אח"כ שהי' נפל כגון שפיהק ומת כיון דבשעת' הי' עליו עכ"פ מ"ע מה"ת למול לא אמרינן דאח"כ אם יהי' נפל חלל שבת למפרע כיון דבשעת המילה הי' עליו חיוב מה"ת מכח רוב, ובזה יש ליישב מה שהקשה השאג"א בסי' כ"ט לשיטת הר"מ פ"ח מהלכ' כלי המקדש הלכה י"ב דכלאים בבגדי כהונה לא שרי רק בשעת עבודה וא"כ ע"כ נ"ל דעשה דעבודה דחי לל"ת דכלאי' א"כ האיך משכחת לה חטאת העוף הבא על הספק דשם איך ידחה העשה דעבודה לל"ת דכלאים דהי' אפשר שאין כאן מצווה עבוד' כלל כיון שעל הספק הי' באה עי"ש ולפמ"ש א"ש דמכיון דהוצרך להקריב אפי' אם רק מחמת ספיקא הי' מחוייב וע' מס' כריתות ד' ל"ב דילפינן מקרא דצריך להביא חטאת העוף על הספק ממילא אין כאן איסור כלאים או אפי' רק מדרבנן רמי עליו חיוב הקרבה ממילא איכא כאן מצוו' עבוד' ודחי ללאו דכלאים ושפיר יהי' מתורץ נמי אמאי לא יביאו התינוק אצל כלי דבשלמא לגבי מילה שהי' מחלל שבת אע"ג שאין כאן רוב ושבת הי' בוודאי מ"מ כיון שהמצוה מוטלת עליו עכ"פ למול מתורת רוב אין כאן שום נדנוד איסור אפי' אם ימצא אח"כ שהי' נפל כיון דבשעתא חל עליו חיוב מצות מילה שרמי' עליו התורה משא"כ שהי' יעשה מעשה בפועל שיצטרך לחלל שבת בהוצאת התינוק אח"כ אע"ג דיהי' שרי משום פקנ"פ מ"מ אילו הוי ידעינן שהי' בודאי נפל אין כאן מצוות פקוח נפש לחלל עליו שבת וא"כ אע"ג דמותר לחלל שבת עליו דהא אזלינן בתר רובא מ"מ אין לו לעשות מעשה בידים שיצטרך לחלל איסור שבת שהי' ודאי עד מצוות כקנ"פ לגבי האי תינוק דא"כ רק רובא ולא ודאי משא"כ לענין מילה מותר שהרי התורה הטילה עליו מצות מילה אין חילוק בין אם הי' מחוייב בודאי או מכח רוב משא"כ לעשות מעשה שיצטרך להביא לידי פק"נ זה אסור במקום שאין כאן מצות פק"נ רק מכח רובא ודו"ק. ו והנה לר"א דס"ל דכל מכשירי' דוחה שבת בלולב ובסוכה ושופר ומצה ע"כ לאו מתורת עשה דוחה ל"ת קאתינ' עלי' דהרי ברי' מס' יבמות בעי הגמרא לומר דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ושבת חמיר מכרת ועוד דהוי עשה ול"ת כדאי' בכמה מקומות בש"ס וצ"ל דס"ל לר"א דכל שנוכל לבא לידי ביטול מצוה אין כאן שום איסור ולכך מכשירי' נמי דוחה שבת אע"ג דלא הוי בעידנא וע"כ צ"ל דס"ל לר"א דכל איסורים שבתורה לא נאמרו במקום דיכול לבא לידי ביטול מצוה. ולכך אפי' בציצית ומזוזה נמי פריך הגמר' מ"ט אינו דוחה שבת דכיון דהך מצוה שייך עכ"פ בשבת נמי א"כ הו"ל לדחות שבת דמסתמא לא נאמר איסור מלאכת שבת אצל מצוה. רק הואיל ובידו להפקירן לכך אינו דוחה שבת כלומר משום דמצי למפטר נפשי' לגמרי ממצוה זו לא הוי בגדר שידחה אצלו איסור מלאכה ודמי' קצת למאי דאמרינן מס' כתיבות ל"ט ע"א גבי עשה דמוציא שם רע ולו תהי' לאשה דלא דחי ללאו משום דאי אמרינן לא בעינא מי איתא לעשה כלל ועי' בתוס' ישנים שם. וא"כ אינו דומה כלל האי דהכא לסוגי' דיבמות דפרי' שם מהי תיתי דמ"ע דיבום ידחה הלאו דאחות אשה דבכרת אע"ג דהכא מצינו דכל הני מצוו דוחה שבת אע"פ שהי' מיתת ב"ד שחמור מכרת דהתם אי נימא דאיהו לא רמי' ליבום קמי' מחמת איסורא דרביע עלי' א"כ ליכא כאן מצוו' יבום כלל א"כ שפיר אמרינן דאיסור שיש בו כרת אלים למדחי מ"ע דיבום משא"כ הכא כמו לולב ושופר אפי' אי נימא דאינו רשאי לקוץ הלולב מן המחובר בשבת משום איסור שבת מ"מ הא ליכא לומר דמשו"ה נפקע ממנו החיוב דמצו' לולב או שופר או סוכה דהא המצוה רמי' עליו עכ"פ דאפילו אי הו"א דאינו דוחה שבת מ"מ לא נפטר עדיין ממצוה זו אם יתרמי לו לקיים המצוה בגוונא דלא יצטרך לחלל שבת. א"כ שפיר ס"ל דכיון דהמצוה לא נפקע עכ"פ מין כאן איסור לחלל שבת דכל שהחיוב מצוה רמי' עליו עכ"פ נדחה מפני המצוה כל איסורים שבתורה משא"כ לענין יבום כל היכא דנימא דאיסור אחות אשה קאי נגד מצות יבום א"כ נפקע המצוה לגמרי מיד ושפיר ס"ל לגמרי דאיסור אחות אשה שהי' חמור דבכרת דוחה מצות יבום משא"כ הכא דאיסור שבת לא מצי לדחות המצוה לגמרי דהרי החיוב מצוה שמוטל עליו לא נפקע ממנו בשום פני' בכה"ג אמרינן שפיר דכח המצוה אלים ודוחה האיסור שבת אע"פ שהי' חמור כיון דהמצוה לא מצי להדחות לגמרי בשום אופן והיינו טעמא דלולב ומצה וסוכה ושופר דמכשיריה דוחות שבת כיון דהחיוב מצוה לא נפקע ממנו בשום אופן אינו דומה להיכא דאמרינן דאין העשה דוחה ל"ת ופשה דהתם נדחית המצוה לגמרי דהיינו באחות אשה נדחי' לגמרי מצות יבום ע"י הלאו החמור. וכן אפילו מ"ע דשריפת קדשים נדחי' לגמרי נגד העשה והל"ת דיו"ט שלא לשרוף היום משא"כ הכא דמצות סוכה ולולב ואינך אינו נדחה בשום פעם לגמרי א"כ לא נדחה אפילו נגד שבת החמור'. אמנם בציצית ומזוזה דנוכל לדחות המצוה לגמרי לכך אינו דוחה שבת. ועפי"ז יש ליישב קושית התוס' ד"ה ושוי' שהקשו מאי פריך בכל הני דידחה שבת אדרבא נגמר מכיבוד אב ומבניין ביהמ"ק דלא דחי שבת. והנה מכיבוד אב בלא"ה לא קשה דשם טעמא אחרינא איכא כלכם חייבים בכבודי אמנם מבנין ביהמ"ק בודאי קשה ולפמ"ש א"ש דבשלמא בנין ביהמ"ק דאינו מצוה החלטית כמו סוכה ושופר ואינך דהא אם כבר נבנה אין כאן מצוה לבנות הביהמ"ק שפיר אמרינן דלא דחי שבת משא"כ הני שהם מצוה שמחויבים בהחלט ושום דבר לא מצי לדחות המצוה לגמרי מסתבר טפי דידו הם איסור שבת ממה דנימא דהם יהיו נדחים משום איסור שבת כיון דבשום אופן לא מצי להיות נדחי' לגמרי ודוק היטב כי הי' חילוק נכון מסברא לחלק בין מכשירי מצוה לענין שבת ובין עשה דוחה ל"ת בעלמא דכל שהעשה יוכל להדחות לגמרי אזי אזלינן בתר החמיר ולכך כל שהל"ת חמירא נדחית העשה משא"כ הכא שהמצוה ג"כ אינ' נדחי' לגמרי דהחיוב מצוה נשאר עליו עכ"פ לא אזלינן בתר מאי דחמור והלכך אע"ג דשבת חמיר' נדחית מפני מ"ע דסוכה ואינך ודוק היטב ויבואר עוד בס"ד. ובמה דאמרינן הואיל ובידו להפקירה הקשו בשם הגאון ר' דוד דייטש זי"ע לפי מה דאיתא מס' פסחים מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל וכתבו התוס' דאפי' מפסח פטור א"כ