תבואות השדה חלק א יא

בעזרת הודו שמים כסה אתחיל לכתוב ח"ת בסוגי' דעשה דוחה ל"ת ומהאל עשה פלא נורא עלילה אשאל לחונני דעת בריש פרק ר' אליעזר דמילה מס' שבת ק"ו ע"א. (א) הלכה רוחת דמילה בזמנה דוחה שבת או מהלכה או מיום השמיני מדכתיב ביום אפי' בשבת לקמן קל"ב ע"א, רק במכשירי מילה פליגי ר' אליעזר ור"ע דר"א ס"ל דגם מכשירי' דוחה שבת ור"ע ס"ל דמכשירי' הואיל שאפשר לעשות מע"ש אינה דוחה שבת. והנה לר"א נמי פשיטא דלכתחלה לא יביא האזמל של מילה בשבת שהרי בפירוש אמר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגילה משמע דלכתחלה יש לו לעשות מע"ש אפי' לר"א וכן בכתבו התוס' בד"ה ומי שרי דהיכא שיכול לעשות בהיתר גמור להביאו דרך חצר מעורבת אפי' לר"א לא שרי דרך רה"ר. אמנם הכא שיכול להביאו דרך גגות ודרך חצרות ולא עירבו דאיכא איסור' דרבנן עכ"פ אז ס"ל לר"א דמוטב להביאו דרך רה"ר כדי למהר המצוה. והנה בתוס' ד"ה שלא ברצון הקשו הא אמרי' כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם יכול לקיים שניהם מוטב וא"כ כיון דאפשר להביאו דרך גגות למאי יביאו אותו דרך רה"ר ואיכא למימר דגבי מילה דגלי רחמנא דדחי שבת לא בעי' יכול לקיים את שניהם דהא גבי מילה דדחי צרעת אמרי' לקמן קל"ג ע"א דהיכא דאפשר ע"י אחר עבדינן ע"י אחר שלא לדחות הל"ת דצרעת. עי' בספר מגיני שלמה מה שמחלק בין מילה דדוחה שבת לענין מילה בצרעת. ולע"ד נראה דודאי אי הוי מצי לקיים בהיתרא לגמרי שפיר אמרינן דבעי' יכול לקיים את שניהם משא"כ הכא כיון דסוף סוף מוכרח לעבור אדרבנן עכ"פ ס"ל לר"א דלא מקרי יכול לקיים את שניהם דאיסור דרבנן נמי הוי כדאוריתא דס"ל דרבנן הוי כדאוריתא ואיכא עשה ול"ת כמ"ש הר"מ פ"א מהלכ' ממרים עי' בס' שושנת העמקים כלל ד' שהאריך בזה וא"כ הוי לי' אפשר לקיים א"ש, דבאמת כל היכא שיכול לעשות בהיתר גמור לר"א נמי אין לדחות שבת אפי' כדי למהר המצוה כמ"ש המהרש"א דמשום למהר את המצוה ל"א דלא בעי' יכול לקיים א"ש רק היכא שמביאו דרך גגות איני מרויח בזה כלום דהא איסור דרבנן הוי כדאוריתא וא"כ לא היה נדחה רק מכח המצוה א"כ אין חילוק בין אי דחינן איסור דאוריתא או איסור דרבנן ולכך מוטב להביאו דרך רה"ר כדי למהר המצוה ועי' בחי' הרשב"א שכתב להדי' דמיירי שעל ידי שהי' מביא דרך רה"ר ימהר המצוה. רק הא ודאי דאי לא הוי איסור דרבנן כדאוריתא ממש לא הוי שרינן דרך רה"ר בשביל מהירות המצוה כמ"ש המהרש"א בד"ה ר"א אומר. (ב) ובהכי נ"ל ליישב בדרך צחות בברית' בגמ' שהביא במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמי' לעשות כלי, ברזל במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלי' בשר עיף בחלב, ולכאורה יל"ד מאי ענין הני ב' דברי' אהדדי. ונראה דהנה מסתמא במקומו של ר"א לא היו אוכלי' בשר עיף בחלב ובמקומו של ר' יוסי הגלילי לא היו כורתין עצים. ונראה דהא בהא תלי' לר"א. דהנה במס' חולין קט"ז ע"א אי' דמשו"ה מתיר ר' יוסי בשר עוף בחלב אפי' מדרבנן דדריש בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם. והנה ר"ע שם במתני' קי"ג ע"א נמי ס"ל דמה"ת בשר עוף בחלב מותר רק מדרבנן אסרו. והנה לכאורה קשה אמאי לא ס"ל לריה"ג נמי מדרבנן לאסור בשר עוף בחלב. ונ"ל דלר"ע דדריש לי' מגדי ג"פ למעט עוף א"כ לא התירה התורה בהדיא בשר עוף בחלב וא"כ שפיר יכלו חכמים לאסור משא"כ לר' יוסי הגלילי דדריש לי' מדכתבה התורה אמו הוי כאילו כתבה התורה בפירוש להתיר מיתורא דאמו א"כ אין יכולים החכמים לאסור מה שהתירה התורה להדיא כסברת הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ובכמה מקומות וחיי ראשי שאחרי שעלה בדעתי כך בסברת ריה"ג ראיתי בחידושי הגאון לב ארי' במס' חולין קט"ז שכתב ג"כ כדברים האלו. אמנם נ"ל דע"כ ל"א סבר' הט"ז הנ"ל דמה שהתורה התירה בפירוש אין כח לחכמי' לאסור היינו דווקא אי אמרי' דמה שהחכמים מתקנים אינו אלים כדאוריתא ולא כשיטת הרמב"ם משא"כ אי אמרי' דמה שהחכמים מתקנים יש להם כח כדאוריחא ממש ל"א כסברת הט"ז הנ"ל דאף על גב שהתורה התירה בפירוש מ"מ כיון שהתורה לא אמרה בפירוש שאין לאסור א"כ כל שהחכמים רואים איזה טעם לגזור ולאסור שפיר יכולים ויש לה כח אפי' במה שהתירה התורה בפירוש כיון דכח חכמים ותקנתם אלים כדאוריתא ממש ועי' בר"מ פי"ח מהלכ' גירושין הלכ' כ"א גבי יפת תואר שכתבה התור' ל' יום ומדרבנן צריך להמתין צ' יום משמע באמת דר"מ לא ס"ל סברת הט"ז הנ"ל. ועי' בשו"ת להגאון ר' יודא אסאד חלק שני סי' קס"א וא"כ מאן דלא ס"ל כסברת הט"ז הנ"ל א"כ יש להם כח לחכמים אפי' מה שמפורש בתורה נמי לאסור ואסור בשר עוף בחלב עכ"פ מדרבנן וא"כ לפמ"ש דר"א ס"ל דדרבנן הוי כדאוריתא ממילא אסור בשר עוף בחלב דלא שייך סברתינו הנ"ל דלא הי' כח לחכמים לאסור. (ג) ומזה הטעם נמי ס"ל לר"א להוכיח דע"כ מכשירי מילה נמי דוחה שבת. דהנה הראשונים הקשו אמאי לא גזרו במילה נמי שמא יעבירנו כמו בשופר ולולב ועי' בתוס' מס' מגלה דף ל"ב ד"ה שמא יעבירנו. והנה הט"ז באו"ח סי' תקפ"ח ס"ק ה' תירץ לקושי' הנ"ל עפ"י סברתו דמה שהתירה התורה בפירוש אין כח לחכמים לאסור והנה ה"נ התורה התירה בפירוש ביום ואפי' בשבת לכך לא גזרו חכמים עי"ש. והנה א"כ אי לא ס"ל כסבר' הט"ז הנ"ל הדרא קושי' לדוכתא אמאי לא גזרו במיל' נמי שמא יעבירנו. והנה מכח הקושי' הנ"ל הוכיח ר"א מסתמא מדלא גזרו דורות הראשונים לאסור מילה בשבת ע"כ דמכשירי' נמי הותרו בשבת וא"כ שפיר לא שייך שמא יעבירנו במילה דהא מותר באמת גם הוצאת האזמל. וע"כ דכך ניתנה הלכה דאפי' מכשירי' נמי דחי שבת דאל"כ היו גזרו בדורות הראשונים לאסור מילה בשבת משום שמא יעבירנו כמו שגזרו בשופר וז"ש בגמ' במקומו של ר"א היו כורתין עצים וכו' וס"ל דמכשירי' דחי שבת והיינו דאלא"ה היו גזרו משום שמא יעבירנו ול"ל דלעולם אין מכשירי' דוחה שבת והא דלא גזרו במיל' שמא יעבירנו כתירוץ הט"ז הנ"ל דדבר המפורש בתורה אין כח לחכמים לאסור לכך אמר דהא לא ס"ל סבר' הנ"ל דבמקומו של ריה"ג היו אוכלי' בשר עוף בחלב אבל במקומו של ר"א לא היו אוכלים והיינו דאע"ג דהתורה מיעט' בשר עוף מ"מ אסרו חכמים דלא ס"ל כסבר' הט"ז הנ"ל דאין כח לחכמים לאסור ובמקומו של ריה"ג היו אוכלים בשר עוף בחלב והיינו דס"ל דאין כח לחכמים לאסור וממילא לא היו כורתין עצים דאין להוכיח דע"כ מכשירי' דוחה שבת דאלא"ה אמאי לא גזרו שמא יעבירנו דהא שפי' י"ל כמו שתירץ הט"ז באו"ח בסימן הנ"ל דמה שהתירה התורה בפירוש אין כח לחכמים לאסור אבל מכשירי' באמת אינו דוחה שבת וא"כ שפי' יש להם שייכות הני שני דברים מכשירי מילה לר"א עם בשר עוף בחלב אליבא דריה"ג (ואין לדחות דהא הרבה מהפוסקים ס"ל סבר' הט"ז ואפ"ה בשר עוף בחלב אסור מדרבנן דא"נ קימינ' בסבר' ריה"ג דאיהו ס"ל דזהו נמי הוי כמי שהתירה התורה להדי') ודוק היטב כי הוא נכון בס"ד. (ד) והנה קיי"ל בשבת הותרה אצל מילה עי' בחידושי הר"ן והנה בתוס' ד"ה ר' אליעזר והראשונים הקשו יביאו התינוק אצל כלי ותירצו בתוס' דסוף סוף אח"כ יצטרכו לחלל שבת דצריך להחזירו לאמו ואח"כ ל"ש חי נושא את עצמו כיון שהי' חולה מחמת חולשת המילה הוי ככפות ובחידושי הרשב"א הקשה על זה דמאי הוי הא אח"נ יהי' שרי לחלל שבת משום פקוח נפש. ונראה דודאי אי אמרי' דפקוח נפש הותרה בשבת ולא רק משום דחיה א"כ לא אכפת לן כלל עכשיו במה שיצטרך אח"נ לחלל שבת בחזרתו אצל אמו וכן משמע מלשון הרשב"א שכתב וז"ל ולאחר המילה כיון דלא אפשר נביאהו אצל אמו כיון "שהותרה" אצלו מלאכה זו אמנם התוס' ס"ל להך תירוצא דפקוח נפש רק הודחה בשבת ולא הותרה וא"כ אין להביא לידי שיצטרך אח"נ לחלל שבת