תבואות השדה חלק א קיב

חבירו ולא נקט בפשיטות שהכנס אצל חבירו בסוכתו וישב אצלו שלא ברצון חבירו וכבר התעורר בזה בס' כפ"ת הגם בפשיטות י"ל דרבותא אשמעי' דאפי' בכה"ג דלא שייך לומר ניחא לי' למיעבד מצוה בממוני' כיון שהוציאו נמי יצא ומכ"ש היכא שישב אצל חבירו דחבירו לא נתבטל על ידו מן המצוה כ"ש שיצא. אמנם לפימ"ש א"ש דדווקא בהקף חבירו כיון שהבעלים נתבטלו על ידו מן המצוה וא"כ אם הגזלן יצא ידי חובת המצוה יצטרך לשלם לו אמרי' דלבעלי' ניחא להו שיקיים המצוה משא"כ בישב אצל חבירו בסוכתו דלא נתבטלו הבעלים מן המצוה ול"ש חיוב תשלומין וגם ל"ש לומר דניחא להו שישתמש בו כדי שיהי' חייב באחריותו דכיון שהבעלים בעצמה שם יודעי' לשמור את שלהם וא"כ באמת אינו יוצא ועי' בט"ז באו"ח סוף סי' תרל"ז:

מ"מ זכינו לדעת כי חילוק יש בין גזלן לשואל של"מ אע"ג שגם הוא נקרא גזלן כמבואר בש"ס ובש"ע חו"מ סי' רצ"ב וסי' שנ"ט ובר"מ פ"ג מהל' גזילה הלכה ט"ו מ"מ לא הוי גזלן רק על שעת הגזילה משא"כ במה שמשתמש אח"כ ניחא להו לבעלים כדי שיתחייב באחריותו ולכך יוצא ידי חובת המצוה בשואל שלא מדעת ומתורץ קושיות כפ"ת ודו"ק היטב:

(ג) ברש"י אבל גזל עצים כתב רש"י והא דממעטינן סוכה גזילה מקרא היינו בגוזל סוכה העשוי' בראש העגלה ובראש הספינה והקשו בתוס' כיון דהא דגזל עצים דאין לו אלא דמי עצים היא רק מתקנתא דרבנן א"כ מוקמי' קרא בגזל עצים וסכך ובאמת היא תמוה נפלאה על רש"י דרש"י בעצמו פירש וז"ל ועוד משום תקנת השבים וכו' ע"כ נ"ל דרש"י פירש בב' גוונא הא דגזל עצים דאין לו אלא דמי עצים או מה"ת דקנינהו בשנוי מעשה או מדרבנן משום תקה"ש והנה בתוס' הקשו דהוי שנוי החוזר. אמנם לרבה דס"ל שנוי החוזר נמי קונה מה"ת כמ"ש התוס' מס' ב"ק אליבי' עי"ש ס"ה ע"ב א"כ בגזל עצים נמי קונה מה"ת וא"כ אליבא דרבה האיך משכחת לה סוכה גזולה לפסול מה"ת לכך נקט בגוזל סוכה העשוי' בעגלה ודו"ק והא דלא נקט כמ"ש התוס' והובא בהג"א פ"ב דמס' סוכה בראובן שבנה סוכה בחצירו של שמעון וכו' ועי' ברמ"א בש"ע או"ח סי' תרל"ז ובמג"א שם ס"ק ז' מזה אין לתפוס כ"כ על רש"י דנקט בגוונא אחרינ' רק דלא תקשה הא בגזל עצים נמי משכחת לה כיון דלא קנה אלא מדרבנן משום תקנה השבים לכך כתבנו דלרב' קני מה"ת בגוזל עצים. משא"כ שינקוט רש"י בגוונא שכתבו התוס' בראובן שבנה סוכה בחצירו של שמעון זה אינו קושי' כ"כ דרש"י נקט דמשכחת נמי בהאי גוונא ודו"ק:

(ד) בעובדא דסבת' דאמר לה ר"נ אין לה אלא דמי עצים בלבד זה רבות בשנים אשר כתבתי דכוונת ר"נ לאפוקי מסברת בעל העיטור שהביא הטור סי' תרל"ז דאם אינו רוצה לשלם הרמים דלא קנה העצים וא"כ ה"נ היה בההוא גוונא שמעיקרא היה רוצה בדמים וראה שאינ' נותנים לה ולכך אמרו בסוכה גדולה הוי יתבי כסברת בעה"ע שאם אינם נותני' הדמים לא קני העצים על זה אמר ר"נ אין לה אלא דמי עצים בלבד כלומר דהדמים אין לו שייכו' עם קנין העצים והדמים היא רק בתורת חוב בעלמא וז"ש אין לה וכו' בלבד כלומר דלא הוי רק כחוב בעלמא. אמנם כעת נ"ל דוודאי ע"כ לא קאמר בעה"ע שאם אינו נותן הדמים דהוי גזילה היינו דוקא אם בשעת גזילה צווח מיד משא"כ אם מעיקרא שתק ולא אמר כלום ואח"כ כשרואה שאינם נותני' לו הדמי' מבקש גוף החפץ בכה"ג גם בעל העטור מודה כיון דשתק מעיקרא הוי כנתרצה למכור לו וא"כ ממילא אפי' אם אינו נותן הדמים לא הוי גזילה. והנה רש"י פירש צווחה להחזיר לה עצים עצמו. והנה רש"י פי' משו"ה דצוחה להחזיר לה העצים עצמם דאל"כ לא היו מסירי' אזניהם מצעקתה ולמה לא אשגח בה ר"נ וע"כ דצעקתה שלא כדין הי' שהי' בקשה העצים עצמם. אמנם מעיקרא בשעת הלקיחה שתקה וא"כ נתרצו מיד ליקח הדמים והיכא שמעיקרא נתרצה על הדמים בוודאי גם לסבר' בעה"ע נמי מודה דהקנין אינו תלוי בנתינת הדמים וז"ש ר"נ פעית' הי' דא כלומר רק עכשיו הי' צווחת ומעיקרא היתה נתרצית ובכה"ג אין לה אלא דמי עצים בלבד כלומר שאין הקנין תלוי בנתינת הדמים כיון דרק עכשיו היא צווח' ולא מעיקרא ובחי' חת"ס כתב ג"כ דההוא סבת' שתקה מעיקרא אמנם לא נחית בזה לדייק כסברת בעל העיטור או לאפוקי מיני' אמנם הא וודאי נראה מסברא דכל ששתק מעיקרא גם לסברת בעה"ע אין הקנין תלוי בנתינת הדמים ודו"ק היטב:

(ה) עוד יש לפרש דהנה לכאורה במאי דאמרינן אין לו אלא דמי עצים והוא אפי' שלא בנה בטיט דהמצוה משוי לי' קבע כמ"ש רש"י ד"ה מפני וכן פסק הר"מ פ"א מהל' גזילה ובש"ע חו"מ סי' ש"ס צריך לפרש דמעיקרא היתה התקנה גבי מריש לטובת הגזלן שלא יצטרך להפסיד כל דמי הבנין משום מריש של חבירו ולכך תקנו שיטול הדמים והנה כמו דחשו חכמים לתקנ' הגזלן שלא יפסיד ממונו ה"נ חשו לתקנת הגזלן שלא יתבטל ממצוה ולכך גבי סוכה עשו תקנה אפי' שלא בנאה בבנין שנמי יטול הדמים אמנם יש לעיין היכא שהנגזל נמי צריך אותן העצים עצמן לסוכתו ואם לא יחזורו לו העצים עצמן יהי' מוכרח להתבטל ממצוה א"כ לא דמי למריש דהתם גבי מריש אין הפסד כ"כ להנגזל במה שיטול הדמים אמנם הכא כמו שהגזלן צריך לקיים מצוה ה"נ הנגזל וא"כ איך היו יכולי' החכמים לעשות תקנה דהמצוה משוי' לי' קבע והא הנגזל נמי צריך להך תקנת' שלא יתבטל מן המצוה ולא דמי למריש. והנה ההיא סבת' באמת הכי ס"ל דכל שהנגזל נמי צריך לאותו דבר למצוה לא שייך לעשות תקנה והא דלא אשגחו בה היינו משום דהא היתה אשה ופטור' ממ"ע שהז"ג ולא שייך לגבה קיום המצו' אמנם באמת קיי"ל דנשי' מברכים על מ"ע שהז"ג עיין בתוס' מס' ר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא ר' יודא וע"כ דיש לאשה נמי מצוה כשמקיימ' המצוה אע"ג שהיא מ"ע שהז"ג והיינו משום דעשיי' לפנים משורת הדין נמי הי' בכלל מצוה כדדרשי' בכמה מקומות בש"ס. ועי' מס' ב"מ פ"ג והנה ממידתו של אברהם אבינו ע"ה נלמד שצריך לעשות לפנים משוה"ד והנה בהך מעשה דאאע"ה שלקח עמו העבדי' להלחם עם המלכי' ולא רצה ליטול השלל כדאיתא בקרא פ' לך וודאי הי' עשי' לפנים משוה"ד וכן כתב בחי' חת"ס דמשו"ה אמרה איתת' דהו"ל לאביה תלת מאה ותמנו סרי עבדי כו' דהיינו ששם עשה לפנים משוה"ד וגם אני נפרש עפ"י דרכנו שהי' אמרה כיון שצריך לעשות לפנים משוה"ד א"כ גם אנו מחוייב' במצות סוכה אעפ"י שהיא מ"ע שהז"ג וא"כ הי' צריך להחזיר לי העצים עצמם. אמנם כיון שלא צווחה מיד בתחלת חג הסוכות דהך מעשה הי' בתוך ימי הסוכות דהא אמרה כלהו רבנן בסוכה גדולה הוי יתבי ש"מ דבתוך ימי החג הי' וא"כ אין לה קפיד' כ"כ במצוה ולכך אמר ר"כ פעית' הי' דא כלומר באמת אינו חפצה כ"כ במצוה דהרי רק עכשיו הי' צועקת ולא מעיקר' וא"כ אין לה אלא דמי עצים. אמנם באמת זה היה רק לתשוב' בעלמא לההיא סבת' אבל לפי האמת אם גם הנגזל צריך לקיים המצוה