תבואות השדה חלק א ט

הקדמה שניה אמר הכותב איתא במ"ר בשם ר' לוי אמרי לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה אליה ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם מכאן נראה בעליל שראוי לפרסם עושי מצוה כאשר כבר יעדתי על זה בהקדמה ראשונ' והנה מי שמפריש מהונו לסייע להדפסת חבורי' להגדיל התורה יש לו ג"כ חלק בספר הזה כמאמר הכתוב באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענות' וראיתי לפרש כי באר הי' תורתינו הקדושה שנקראת באר מים חיים והשרים הם העוסקים בתורה והנה אם אמנם שלעסק התורה צריך יגיע' רבה אבל המחזיקים ומסייעים האמנם שלא עמלו בתורה כ"כ אבל הקב"ה רצה שיהי' לכל ישראל חלק בתוה"ק לזאת נתן במתנה לעמו ישראל כי אפילו אותם שלא עמלו בתורה רק מסוגם ומאודם החזיקו הת"ח העוסקים יש להם חלק ושכר טוב בעולם וז"ש "באר", שהי' תוה"ק חפרוה שרים דהיינו הת"ח ומ"מ כרוה נדיבי העם המה הבע"ב המתנדבים במחקק במשענותם כלומר מה שנותנים משען ומשענה לתוה"ק וזהו מתנה גדולה לישראל כי הלא לא היה מהנמנע שהקב"ה יסייע להת"ח בלי שיצטרכו הבע"ב להחזיק אותם רק שחפץ הקב"ה הי' שכל איש מישראל יהי' לו חלק בתוה"ק לזאת ברא העולם במדת טובו שכל אחד יזכה בתורה וז"ש וממדבר מתנה כי זהו מתנה טוב' לישראל ומי שמפריש מהונו להדפסת ספרים על זה בוודאי נוכל לומר במחקק במשענותם כי הוא המסייע לחקוק הדברים בספר כתיב, לזאת אמרתי שיהי' במגלת ספר כתיב לזכר עולם שם הרבני הנגיד והנדיב מוה' שמואל טראמער נ"י מפה אשר הפריש לו מהונו במתנה מרובה שאוכל לגמור ספרי הזה אשר אני נותן לפניכם ואין המצו' נקראת אלא על מי שגמרה ואכתוב עוד דבר אגדה השייך לענין בפסוק פ' בהר כי יובל הי' קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה ברש"י תופסת דמיה כהקדש יכול תצא לחולי' ת"ל תהי' בהויתה תהא, הכוונ' כי הנה הת"ח הי' בבחינ' שבת לאשר איני עוסק במשא ומתן ומ"מ השפע בא ע"י העוסקים בתורה ובפרט מי שזכה לחדש בתוה"ק כי מזה בא השפע פרנסה כדאיתא בזה"ק פ' בלק על הפסוק לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל עי"ש דף "כ"ב" וממילא הי' ג"כ בבחינ' שמיטה ויובל כי גם בעת ההוא אינו עוסקים במשא ומתן עבודת השדה ומ"מ העיד הכתוב וצויתי לכם ברכתי, והנה לכך רצה הקב"ה שהת"ח יהנה מהבעלי בתים כי בל"ז לא היה להם תקנה ח"ו לאשר רוב ימיהם עוסקים רק בענייני עוה"ז רק ע"י שהת"ח צריכי' להם נתעלו גם המה כמאמר הכתוב שמח זבולי' בצאתך כו' וע"ז אמר הכתוב אך הבל בני אדם כלומר בני אדם העוסקים רק בענין ארצי הי' הבל, וגם כזב בני איש איש המה החשובי' כמ"ש והאיש משה הנה אם לא היה להם מי שיחזיק אותם היו מוכרחי' ח"ו לפסוק מתוה"ק וזהו נקר' כזב כי דבר הנפסק ממקורו הי' בבחינ' כזב כמש"ה אשר לא יכזבו מימיו כדאיתא אלמלא עליא לא מתקימא אתכליא ואמה"נ לכך עשה הקב"ה במאזנים כלומר שהת"ח והבע"ב יהיו במאזנים אחד דכף השוה לעלות "המה" כלומר הבע"ב להעלותם מהבל, יחד לכך הוכרחו הת"ח להנות מבע"ב וזה שאמר הכתוב יובל הי' קדש תהי' לכם תופסת דמיה כלומר הדמים שבע"ב נותנים להחזקת התורה הי' ג"כ הקדש, רק שלא תאמר א"כ אם כוונת הת"ח העוסק בתורה יהי' רק כדי שהאנשים יחזיקו אותו א"כ אין כוונתי לש"ש ונעשה תורתו ח"ו חולין ור"ל יכול תצא לחולין כלומר עיקר השרי שהי' התורה הקדושה אם יהי' כוונתו כדי שהבע"ב יתנו לו מעות א"כ תצא לחולי' ח"ו לכך אמר שבאמת אין רשאי להיות כוונתו בעסק התורה שישפיעו לו מטוב עוה"ז רק כוונתו צריך להיות לש"ש וז"ש ת"ל תהי' בהויתה תהא כלומר שעסק התורה צריך להיות בהויתו ללמוד לש"ש ודוק והנה מי שנוטל מעות מבע"ב כדי שיוכל לזכות הרבים להוציא לאור חדושי תורתו אז בוודאי נשאר הת"ח בהויתו כי לא עשה מקודש חול, לזאת השגתי בפתח השער דברים אלו למען ידעו דור אחרון כי אין כוונתי ח"ו להגות מכתרה של תורה בעוה"ז וליתן לאיש כמפעלו רשמתי לזכר עולם שם הנגיד הנ"ל כי לא זכה להעמיד תולדות ויהי' לו למזכרת עולם את הטוב אשר עשה כי היה לי לאחיעזר לסייע להדפסת ספרי ולאשר אין רצוני כעת להאריך במלין דאגדת' בספר הזה, ואם יזכני ד' בחיים אדפיס קצת מדרשותיו בספר בפני עצמו רשמתי רק המעט למעלת מחזיקי לומדי תורה והיה בזה שלום רב על כל ישראל:

ממנו המחבר: