תבואות השדה חלק א קו

לרבה מקרבנו ולא המול דאלמא דיאוש ל"ק דלמא לעולם יאוש קנה והא דפסול משום מהב"ע. והנה לתרץ קושי' התוס' נבאר לקמן בס"ד:

(ב) והנה המעיין בדברי התוס' והראשונים יראה דר"ת ור"י פליגי בתרתי לדעת ר"ת אי ס"ל יאוש ל"ק לא חל ההקדש אע"ג דבהקדש איכא שנוי השם או שנוי רשות בקרבנות שאין חייב באחריות' ולדעת ר"ת אע"ג דקנה לי' מקודם נמי הוי מהב"ע ולדעת ר"י אע"ג דיאוש ל"ק מ"מ יוכל להקדיש אחר יאוש משום שנוי השם וכן ס"ל לר"י דאי קנה מקודם עשיית המצוה תו לא חשיב מהב"ע. ונראה להסביר פלוגתת' מקודם מ"ט ס"ל לר"ת כיון דיאוש ל"ק לא חל ההקדש אע"ג דהוי שנוי השם דהענין היא כך דהנה הא פשיטא דקודם יאוש לא חל ההקדש ולא מקרי שנוי השם כמ"ש התוס' ס"ז ע"א ד"ה הא לאו דאם ליכא יאוש אין כאן שנוי השם ועי' היטב במלחמות פרק הגוזל ומאכיל בסוגי' דנטלו מוכסין וצ"ל דלאחר יאוש ה"ט דחל שנוי השם ולכך יוכל להקדישו דלאחר יאוש אע"ג דאינו קונה מ"מ לא הוי רשות הבעלים ראשונים על החפץ דיאוש אע"ג דל"ק מ"מ סילוק רשות בעלים הוי ולכך יוכל להתפס עליו ההקדש ע"י שנוי השם אמנם ר"ת ס"ל דאי אמרי' יאוש ל"ק אכתי לא נפיק מרשות בעלים כלל כדמשמע מלשון הגמ' ס"ז ע"ב ל"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש וא"כ כמו דלפני יאוש לא מהני ההקדש דלא מקרי שנוי השם כלל ה"נ לאחר יאוש אי ס"ל דל"ק לא מקרי שנוי השם וכבר הארכנו לעיל בפרקים הקודמי' בס"ד אי יאוש מקרי סילוק רשות עכ"פ או דלגמרי היא ברשות בעלים כמו לפני יאוש ויצא לנו דלר"ת אפי' לאחר יאוש נמי הוי ברשות בעלים ולכך אין חל ההקדש אע"ג דהוי שה"ש דכיון דהי' ברשות בעלי' לא נתפס השה"ש כלל והוי לגמרי כמו לפני יאוש דכ"ע מודי דלא מהני ההקדש ה"נ לאחר יאוש לר"ת ועי' בחי' מהר"ם למס' סוכה שעמד ג"כ בזה מ"ט ס"ל לר"ת דלא חל ההקדש כיון דאיכא שה"ש ולפימ"ש נתגלה לנו סברתו דכיון דלאחר יאוש נמי הי' ברשות בעלים לא מקרי שה"ש כמו לפני יאוש ודו"ק:

(ג) והנה קשה לי טובא לשיטת ר"ת דאי ס"ל יאוש ל"ק גם ההקדש אינו חל אע"ג דהוי שה"ש א"כ במס' ב"ק ס"ח ע"ב דפריך ר' יוחנן על ר"ל דס"ל דלאחר יאוש כי טבח ומכר אינו חייב בתשלומי ד' וה' משום דשלו הוא טובח ופריך מברייתא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר אינו משלם תשלומי ד' וה' ואימת אי לימא לפני יאוש מי קדוש וע"כ לאחר יאוש וטעמא דהקדש דכי קטבח דהקדש קטבח וכו' ואס"ד יאוש קונה אמאי משלם ע"ש בסוגי' והנה א"כ קשה טפי על ר' יוחנן מ"ט לא הקשה לנפשי' איך חל ההקדש דהא ר' יוחנן ס"ל להדי' יאוש אינו קונה ולר"י ליכא לתרוצי כמו לעולא ועיין מס' ב"ק קט"ו ע"א שם ג"כ ס"ל לר' יוחנן יאוש אינו קונה וא"כ לדעת ר"ת דס"ל יאוש אינו קונה גם ההקדש לא חל א"כ קנה לי' מהך ברייתא גופי' דמקשה על ר"ל מאי אירי' הקדיש אפי' לא הקדיש כמי תקשי לנפשי' איך חל ההקדש והיא קושי' גדולה ונראה דהנה לכאור' י"ל מטעם אחר דההקדש חל דמכיון שהבעלי' יודעי' שהגנב הקדיש הבהמה נימא דמסתמ' ניח' להו לבעלים להקנות הבהמה לגנב כמה שהקשו האחרונים ג"כ בסוגי' דאוונכרי מטעם דניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' וכאן באמת לא יהי' שום פסידא להבעלים במה שיקנו אותו לגנב דהא אפי' אם הגנב יקנה הבהמה הדמים יהי' חייב לשלם וגוף הבהמה ב"כ וב"כ יפסידו הבעלים דהא אי נימא דההקדש לא חל יהי' חולין שנשחטו בעזרה ואסור בהכא ובפרט לר' יוחנן ס"ל דאסור מה"ת חולין שנב"ע עיין מס' ב"ק ע"ב ע"א תוס' ד"ה לימא וא"כ כיון דליכא שום פסידא לבעלים במה שיקנו הבהמה לגנב אמאי לא נימא דמסתמ' מקני לו הבהמה דמכיון שהקדיש מסתמ' ישחוט בעזר' ואם לא קנה יהי' חולין שנב"ע ולא יוכלו הבעלים להנות מגוף הבהמה ומקני לו הבהמה כדי שלא יהי' חולין בעזרה ויקיים המצוה והוא ישלם לבעלי'. אמנם אחר העיון ליתא דהא הבעלים מסתמא אינם רוצים להקנות לו כדי שיצטרך לשלם תשלומי ד' וה' דאם יקנו לו הבהמה לא יתחייב בתשלומי ד' וה' לכך אמרי' דמסתמ' אינם מקנים לו כדי שיתחייב בתשלומי ד' וה' ואם יקנו לא יתחייב (ובמקום פסיד' ל"א ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוניה) אמנם לפי מאי דמסקינן במס' ב"ק ע"ב ע"א דמאן דס"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לא משכחת תשלומי ד' וה' בשחט חולין בעזרה רק היכא ששחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים דאלא"ה ששחט בה פורת' אחסר' לי' משום חשנב"ע ואידך כי קטבח לאו דמרי' קטבח ע"ש וא"כ הדק"ל אמאי לא נימא דהבעלי' מקנים לו הבהמה כדי שיחול ההקדש ויקיים המצוה דהא אפי' אם לא יקנו לו יאסור עליו משום חשנב"ע דהגנב מכיון שהקדיש הבהמה מסתמא ישחטנה בפנים ואם לא יקנו לו יהי' חשנב"ע ול"ל דאינם מקני' לו כדי שיתחייב בד' וה' דהא ב"כ וב"כ לא יתחייב משום דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אמנם היינו דווקא לר' יוחנן דס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף שפיר אמרינן דההקדש חל אע"ג דיאוש אינו קונה מ"מ הבעלי' מקני' לו דליכ' פסידא לבעלי' במה שההקדש חל דמכיון ששחט הבהמה אם לא יחול ההקדש יהי' חשנב"ע וא"כ מתורץ קושייתינו על ר"ת דהנה במס' גיטין אזיל הגמ' אליבא דרבא דאיהו פריך שם לעולא דסבר יאוש ל"ק והקשה ר"ת שפיר ו"ט לא פריך איך חל ההקדש כלל דלרבא ל"ל דהקדש חל דניחא להו לבעלים שיחול ההקדש דאם לא יהי' הקדש יהי' חשנב"ע דהא רבא ס"ל אינו לשחיט' אלא בסוף וא"כ אפי' אם יהי' חולין שנב"ע יהי' חייב בד' וה' וא"כ מסתמ' לא ניחא להו לבעלים להקנות לו דהא אם אמרי' דיקנה לו יפטור מד' וה' ולכך אמרינן דאינו מקנה לו וממילא חייב בד' וה' ולכך הקשה ר"ת שפיר איך חל ההקדש. אמנם כן ה"ד לרבא דס"ל במס' זבחים ל' ע"א אינו לשחיטה אלא בסוף וא"כ אמרינן דאע"ג שהקדיש לא ניחא להו לבעלים כהקדישו ואינם מקנה לו שיחול ההקדש כדי שיתחיי' בד' וה' אמנם לר' יוחנן דס"ל ישנה לשחיטה מוע"ס וא"כ בלא"ה יפטור ד' וה' ממילא אמרינן דהקדש חל שפיר דמכיון שהגנב הקדיש יודעי' הבעלי' דמסתמ' ישחטנה בעזר' ואם לא יחול ההקדש יהי' חשנב"ע וב"כ וב"כ לא יהנו מגוף הבהמה וגם לא יתחייב בד' וה' כמסקנת הסוגיא שם אם לא ששחט בחוץ וגמר בפני' וזה לא שכיח וא"כ אמרינן דהבעלים מקני' לו הבהמה כדי שיחול ההקדש ולכך נקנו הקדש אבל לר"ל דיאוש קונה מאי ארי' הקדיש אפי' לא הקדיש נמי. אמנם לר"י שפיר חל ההקדש אע"ג דיאוש אינו קונה דמסתמ' ניחא להו לבעלי' כמ"ש ודו"ק ויבואר עוד בס"ד ובעיקר הסברא דההקדש חל מכח דניחא להו לבעלים כיון דב"כ וב"כ לא יוכלו להכות מגוף הבהמה משום חשנב"ע אע"ג דלכאורה אפש"ל דכיון דלא הוי ברשות הבעלים להקדיש ה"כ לא מהני היכא שהגזלן הקדישו אע"ג דלהבעלים ניחא הנה בב"ש באה"ע סי' כ"ח סעיף ה' כתב להדי' דהא דאמר ר"י גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינו יכולים להקדישו היינו כל אחד לבדו אבל ברצוי שניהם כלומר הגזלן והנגזל חל ההקדש