תבונה לח

הבהמה וההליכה ממקום למקום אינו אלא פרט בקנין רכיבה ולכן מועיל זאת אפילו ברה"ר ג"כ ואגב אעיר שהלשון בר"ע איגר הוא תמוה ואפשר טעות סופר נפל בזה כי מלשונו שנכתב שם משמע שמשיכה אינו קונה בסימטא וממילא ג"כ רכיבה אינו קונה בסימטא וכל קושיתו הולך על מה שאיתא בשו"ע סימן קצ"ז ס"ק ה' שרכיבה קונה בסימטא ובאמת זה לא ניתן להכתב כי להיפוך הוא שמשיכה קונה בסימטא כדאיתא שם בשו"ע גופא ס"ק ג' וז"ל אבל משיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם ע"ש א"כ משמע להדיא שמשיכה קונה בסימטא אבל לא ברה"ר ולא בחצר שאינה של שניהם וכדאיתא שם ע"ש וממילא ג"כ רכיבה קונה בסימטא וכמו שהוכיח מוכח להיפוך אלא שקושיתו מיהא קושיא עצומה היא כיון שזה מטעם משיכה ומשיכה ברה"ר בוודאי אינו קונה כ"כ רכיבה ג"כ לא יקנה ברה"ר ובש"ע שם סימן קצ"ז ס"ק ה' איתא המוכר בהמה לחבירו וכו' אי בעיר ברה"ר והוא מדברי הגמ' אי בעיר ברה"ר קנה משמע דרכיבא קונה ברה"ר אבל לפום מה שבארתי אין כאן קושיא בין כך ובין כך כמו שבארתי שקנין רכיבה הוא לא מטעם משיכה אלא קנין אחר הוא מטעם בעלות מה שמראה בעלותו במה שרוכב ויושב עליה וההליכה אינו אלא פרט בהרכיבה מטעם שצריכה להלוך ממקום למקום להראות בעלותו בבירור גמור וכמו לגבי משיכה ביארנו להרמב"ם מועיל אפילו ברה"ר הפרט דממקום למקום אלא שעיקר גדר המשיכה היינו הוצאה מרשות מוכר לרשות הלוקח לא יועיל אלא בסימטא או בחצר של שניהם אבל לא ברה"ר כי ברה"ר לא מקרי רשות הלוקח אבל קנין רכיבה שקנינו הוא מטעם בעלות מעין קנין חזקה וההליכה ג"כ מאותו טעם להראות בעלותו ואטו למשל קנין חזקה אינו מועיל אלא ברשות היחיד וכי זאת תלוי ברשויות וכ"כ קנין רכיבה אינו תלוי ג"כ ברשויות ומועיל אפילו ברה"ר ג"כ ובכל מקום שמראה בעלותו שם הוא קונה את הדבר ומסולקת בזה קושית ר"ע איגר ואי תקשי לך הלא ברמב"ם ובש"ע משמע שרכיבה הוא מטעם משיכה כי איתא שם כיצד במשיכה וכו' ומסקנת הרמב"ם וכן בשו"ע ח"מ או שרכב עליה והלכה בו זה לא תקשי לך כי בודאי רכיבה דומה למשיכה הרבה וכמו שבמשיכה צריכים לעקור ולמשוך ממקום שהיה החפץ בו בתחילה על מקום חדש כ"כ ברכיבה ג"כ צריכים למשוך ממקום למקום וצריכה להלוך כמו שאיתא שם רכב עליה והלכה בו, אבל להכניס תחת רשותו שזה בגדר כל מה שתחת יד אדם הרי הוא שלו וזה אין מועיל אלא בסימטא או בחצר של שניהם אבל גבי רכיבה הגדר מטעם שמראה בעלות על הדבר וצריך לרכוב עליה וג"כ להלוך ממקום המוכר למקום חדש וההליכה ממקום למקום גם גבי משיכה מועלת אפילו ברה"ר כמו שבארנו לעיל בשיטתו של הרמב"ם וכן גם השו"ע ח"מ ס"ל כשיטת הרמב"ם כי בחו"מ ג"כ פוסק אם היה החפץ ברה"ר והכניס מקצת החפץ לסימטא קנה כשיטת הרמב"ם ולכן גבי רכיבה מועלת היציאה ממקום למקום אפילו ברה"ר הכלל כל מקום שמראה בעלותו על הדבר קונה את הדבר וד"ל וכ"ז אינו אלא דווקא גבי מקח וממכר שם צריכים גבי רכיבה הליכה ממקום למקום כיון שמתחילה עמדה על מקום ישן אצל המוכר צריך עכשיו הלוקח לעקור אותה ממקומה הישן למקום חדש והיינו שצריך הלוקח לעקור אותה ממקום המוכר שעמדה תחילה כי במקום המוכר אינו ניכרת בעלותו של הלוקח אפילו אם רוכב ויושב עליה כיון שלא זזה מן המקום אבל גבי מציאה ששם אינם צריכים להוציא מרשות מוכר כי מוכר מאן דכר שמיה, שם אינם צריכים להוציא מן מקום למקום ג"כ כיון שעיקר ההליכה ממקום למקום אינו אלא להוציא מן המקום שהיתה הדבר אצל המוכר אבל גבי מציאה אינם צריכים לזה אלא להראות בעלותו של המוצא על הדבר ודי במה שרוכב ויושב עליה לבד ואינם צריכים הליכה ממקום למקום אלא גבי מקח וממכר אבל גבי מציאה בזה שרוכב ויושב עליה ומראה בעלותו על החפץ ג"כ קונה את הדבר שמצא היינו כיון שניכר בעלותו נקנה הדבר לו ואע"ג דאמרינן בגמ' הב"ע במנהיג ברגליו זה אינו אלא לשמואל דאפיך שם המתניתין דכלאים ותני וחכמים פוטרין את היושב בקרון וכן הת"ש שם לא קאי אליבא דאמת כי באמת פוסק הרמב"ם כי רבנן סבירא להו דחייב יושב על העגלה מלקות ופוסק ג"כ כחכמים שהיושב בקרון סופג את הארבעים וא"כ ממילא רכוב קני מכ"ש דיושב וגבי מקח וממכר צריכים ג"כ שיהא מנהיג ברגליו אבל גבי מציאה אינם צריכים אלא רכיבה על הבהמה ואינם צריכים עקירה ממקום למקום וכמו שפירשנו הכל ולכן ניחא קושית הכ"מ והל"מ וצדקו דברי המגיד משנה כי קושית הכ"מ והל"מ הוא מהלכות מכירה פ"ב הלכה ו' והלכה ושם קאי לגבי מקח וממכר ולכן בעינן שינהיג ג"כ ברגליו היינו עקירת יד ורגל כדי להוציא את הבהמה מן המקום שהיתה אצל המוכר אבל בפרק י"ז מהלכות גזילה ואבידה הלכה ז' קאי לגבי מציאה ולגבי מציאה אינם צריכים הליכה ממקום למקום שאינם צריכים להוציא מן המקום שהיתה תחילה אצל המוכר ודי במה שרוכב ויושב על הבהמה ומראה בעלותו ע"ז בזה וגם רש"י והרי"ף רבו של הרמב"ם קאי ג"כ בשיטה זו שגבי מציאה ברכיבה לבד יקנו את החפץ ואינם צריכים עקירה ממקום למקום וראיה לדברי ממה דאיתא בקידושין דף נ"ה ע"א וזה הוא משנה בשקלים פ"ז מ"ד וז"ל אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה וכלי שרת בלבד כיצד היה רוכב ע"ג בהמה בא חבירו ורכב בא ג"כ חבירו ורכב כולם מעלו היה שותה בכוס של זהב בא חבירו ושתה בא ג"כ חבירו ושתה כולם מעלו וע"ש בתוס' שמפרשים שנתכוונו לגוזלו ולהוציא מרשות לרשות ע"ש והנה באמת במה קנו את הדבר הלא מוזכר פה רכיבה בלא מנהיג ברגליו אלא לאו ש"מ כשיטת הרמב"ם דרכיבה בלא הליכה ג"כ קונה מטעם שמראה בעלותו על החפץ ברכיבתו וד"ל וזה יהיה ג"כ ראיה לחקירתינו שחקרנו אם גבי הקדש הוי בעלים כולי עלמא והכל הוו בעלים על הקדש או ליכא שום בעלים על הקדש ורחמנא הוו בעלים על הקדש כמו שביארנו בביאורנו להרמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ח' הלכה ד' ומדברינו מבואר שדין הקדש כדין מציאה מטעם שליכא בעלים על הקדש כמו גבי מציאה ולכן ברכיבה בלבד קונה אותה אפילו בלא שום הליכה ודו"ק

רמב"ם הלכות גזילה ואבידה פ' ח"י הלכה ג' ז"ל מצא שטר בחמת או בכלי עץ