תבונה לז

צריכים הוצאה מרשות המוכר לרשות הלוקח בכל החפץ אלא די אפילו במקצת החפץ אבל היכא שמשכתי מקצת החפץ ממקום זה למקום זה והיא הלכה מעצמה עוד הלא בהליכת עצמה עוד קלקלה שעכשיו תעמוד לא על מקומה הקודם היינו רשות מוכר ולא על מקום שהכנסתיו והמשכתיו והיינו רשות לוקח כי החפץ הלך מעצמו לא מחמת משיכתי והוא הלך למקום שאינו לא רשות מוכר ולא רשות לוקח כי הרשות לוקח הוא על מקום עשית משיכתו ולא על המקום שהלכה מעצמה אבל כל דברינו ניחא אם מה שהלך מעצמו החפץ זאת לא עשיתי במשיכתי אלא הדבר מעצמו בכחותיה הלכה ולא יקרא זאת משיכת הלוקח אבל אם נימא שמה שהלכה מעצמה זהו מכח משיכת לוקח במקצת החפץ היינו שהלוקח במקצת משיכתו בהחפץ פעל ועשה ג"כ על המותר שהולך החפץ מעצמו וזהו ג"כ משיכת הלוקח ולא החפץ בעצמו ובודאי לא יהיה זה חסרון בהמשיכה כי הלוקח עשה זה ולא החפץ בעצמו ובזה תלוי מחלוקת רב ושמואל ספינה רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה היינו שמה שהולכת הספינה עוד ועוד ג"כ הולכת מחמת משיכת הלוקח במקצת החפץ והלוקח פעל ועשה כל הליכת הספינה ע"ג מים שתלך ע"י משיכת מקצת הספינה וזהו ג"כ הפירוש בגמ' לרב אליבא דר' אחא ע"כ לא קאמר ר' אחא אלא גבי בהמה דאע"ג דעקרא יד ורגל בדוכתא קיימא ואם היתה נשארת לעמוד בדוכתא היה טוב כי משיכה במקצת החפץ ג"כ מהני אך טבע הבעלי חיים שאם מושכים כל דהוא הם הולכים עוד ומה שהולכת הבהמה יסבור רב שזה אינה תלויה במשיכת הלוקח שעשה הלוקח במקצת הבהמה כי הלא בעת שעשה מקצת משיכה היינו עקירת יד ורגל בדוכתא קיימא וא"כ מה שהולכת עוד היא מעצמה הולכת בכחותיה לכן זאת יהיה חסרון גדול במשיכה ולכן אינו קונה אותה עד שתהלך מלוא קומתה ולא תלך עוד אבל בעקירת יד ורגל מוכרחת היא להלוך עוד ומה שהולכת היא מעצמה הולכת ולא במשיכת הלוקח אבל ספינה כיון דנדה בה פורתא נדה לה כולה היינו מה שהולכת הספינה מעצמה ג"כ הוא מכח משיכת האדם היינו הלוקח ולכן זאת מקרי משיכתו ולכן גבי ספינה כיון שמשך כל שהוא קנה ושמואל סובר להיפוך כמו שמפרש הגמ' לשמואל אליבא דת"ק ע"כ לא קאמר ת"ק אלא גבי בעלי חיים היינו הבהמה דכיון דעקרא יד ורגל אידך למיעקר קיימא ומקרי זה משיכת הלוקח ובמה שעקר יד ורגל אידך למיעקר קיימא וממילא הוא פעל ועשה את כל המשיכה בהבהמה אבל ספינה אינה תלויה ההליכה שהולכת עוד מעצמה במשיכת מקצתה שעשה הלוקח אלא היא הולכת מעצמה וזה חסרון גדול במשיכה שנמצא החפץ עומד בהליכת עצמו לא על המקום שמשך והכניס הלוקח ודמי כמי שעומד החפץ לא ברשות מוכר כיון שיצא משם ולא ברשות הלוקח כיון שהלך החפץ מאליו למקום אחר ולכן גבי ספינה לשמואל לא קנה עד שימשוך בכולה אבל מטלטלין שמשיכתן מכח אדם המושכן ואינם הולכים מאליהם אלא האדם הוא המושכן ולכן כ"ע מודו דהמשיכה כל שהוא קנה כיון דכ"ע סברי דלא בעינן משיכה בכל החפץ אלא משיכת מקצת החפץ ושינוי מקצת החפץ ממקום ישן למקום חדש סגי ולכן משיכה כל שהוא ג"כ סגי בשאר מטלטלין לכן כתב הרשב"א דבשאר מטלטלין סגי במשיכה כל שהוא אפילו לשמואל ע"כ זה היא שיטת הרא"ש והרשב"א והנה בטוחו"מ סימן קצ"ח ס"ק ח' ט' י' איתא בזה"ל וכתב א"א ז"ל י"א דה"ה נמי בשאר כל המטלטלין צריך שימשוך את כולה ונ"ל דדוקא ספינה צריך למשוך כולה וכן בע"ח איכא מאן דאמר צריך שתהלך מלא קומתה משום דכי משוך לה כל דהוא אזלא ממילא להכי אין משיכה כל דהוא דידהו חשיבא משיכה אבל משיכת שאר כל המטלטלין שמשיכתן מכח אדם המושכן משיכה כל דהו דידהו חשיב משיכה וידוע דאביו של הטור הוא הרא"ש ובאמת צריכים להבין הלשון גבי ספינה משיכה כל דהוא דידהו וגבי מטלטלין משיכה כל דהוא דידהו ומאי הפירוש של דידהו ומאי כונתו בזה ונ"ל לחדש לפי דברי דלשיטת הרא"ש והרשב"א מה שהולכין מעצמן חסרון גדול זה בהמשיכה וכמו שפירשתי ולכן אפשר שאפילו אם ימשך בכל הספינה והיא תלך מעצמה עוד ועוד ג"כ יהיה חסרון במשיכה כי העיקר גדר של משיכה הוצאה מרשות מוכר לרשות לוקח וא"כ היכא שהלכה מעצמה עוד ג"כ יהיה חסרון בהמשיכה כיון שלא עמדה ברשות הלוקח אלא ברשות עצמה ובזה יהיו מדויקים הדברים כי גבי ספינה משיכה כל דהוא דידהו היינו אפילו היכא שמשך כל הספינה אלא שלא עמדה ברשות הלוקח אלא הלכה מעצמה לרשות אחר שאינו לא רשות זה ולא רשות זה אלא רשות עצמה אבל שאר מטלטלין אינם יכולים לילך מעצמן ולכן משיכה כל דהוא דידהו היינו שמשך מקצת החפץ זה לא מהני אבל אם ימשוך כל החפץ יועיל כיון שאינם הולכים מעצמן ויהיו בזה מדויקים הדברים של הטור שי"א הוא כמו שפירשתי והוא סובר דבשאר מטלטלין סגי במשיכה כל שהוא וכל זה אינו אלא במשיכה שהקנין של משיכה הוא מה שמוציא החפץ ממקום שהיה החפץ ובמה שמוציא מרשות לרשות אבל קנין של רכוב הוא מעין גדר קנין של חזקה כגון נעל, גדר, פרץ שקנינו הוא במה שמראה בעלות על הדבר כ"כ קנין של רכיבה הוא במה שרוכב על הבהמה ויושב עליה ומראה בזה בעלותו על הבהמה היינו שהלוקח מראה שהוא בעלים על החפץ מעכשיו ולהבא ולא המוכר וגבי מקח וממכר צריך ג"כ הבהמה להלוך היינו הרוכב צריך אותה לעקור מהמקום שהיתה מתחילה גבי המוכר היינו שבעלותו אינה ניכרת היכא שהחפץ עומד על המקום הישן שהיתה אצל המוכר כיון שהיא עומדת על המקום הישן שהמוכר עומד עמה ולא זזה ממקומה אינו ניכר במה שרוכב ויושב עליה בעלותו של הלוקח אלא א"כ שתהלך הבהמה ג"כ ממקומה הישן למקום חדש וזה אין נפקא מינה אם היתה זאת בנה"ר או ברה"י או בסימטא ואפילו ברה"ר מועיל ג"כ ההליכה ממקומה הישן למקום חדש כיון שרכיבה אינו בגדר קנין משיכה שצריכים במשיכה הוצאה מרשות מוכר לרשות לוקח אלא קנינו של רכיבה הוא בזה שמראה בעלותו על החפץ ובזה נכלל ג"כ ההליכה של הבהמה ממקום למקום וכמו הגדר של הוצאה ממקום למקום גבי משיכה פירשנו להרמב"ם כיון שזה שצריכים להוציא מכל המקום שהיתה בו אינו אלא פרט בקנין המשיכה ולא עיקר גדר המשיכה מועיל זה אפילו ברה"ר כ"כ גבי רכיבה ג"כ כיון שעיקר קנינו הוא במה שמראה בעלות על החפץ בזה שרוכב ויושב על