תבונה לה

היא שאיננה זזה ממקומה שאינה מנהיגה ברגליו וגם שם בע"ב על הגמ' מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני מפרש רש"י ז"ל אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ברכוב הוא דאיכא למימר דקסבר משיכה בעינן שתעקור יד ורגל כדאמרינן בקידושין דף כ"ב ע"ב משמע מזה דלפי האמת דס"ל דרכוב לחודיה ג"כ קונה יקנה אפילו בלא עקירת יד ורגל ע"ש וא"כ קשה כל הני קושיות על הרמב"ם והאלפס לפי שיטת הנימוקי יוסף ע"ש דיסברו דרכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו ובלא עקירת יד ורגל קנאה וגם רש"י סובר כן בוודאי כמו שהוכחתי וא"כ קשה טובא חדא דהרמב"ם עצמו פוסק בהלכות מכירה פ"ב הלכה ו' והלכה י' שצריכים גבי רוכב ג"כ שינהיג ברגליו ועקירת יד ורגל ועוד הרי הגמ' בעצמה דף ח' ע"ב משני הב"ע במנהיג ברגליו ומוכח דצריכים גבי קנין רכוב ג"כ הנהגה ברגליו ועקירת יד ורגל בעינן וא"כ היאך פסקו הרמב"ם והאלפס ורש"י שרכוב בלא מנהיג ברגליו קנה והנה בחידושי ר"ע איגר שם בדף ח' מקשה עוד קושיא עצומה וז"ל בש"ע כיצד קונין את הבהמה במשיכה וכו' או שרכב עליה והלכה ב' מבואר דדין רכוב מדין משיכה הוא דאזלא מחמתיה וכן משמע בש"ס דמדמי לכלאים וכן משמע לשיטת הרא"ש דרוכב לא קני רק במנהיג ברגליו ומשמע דרק מטעם משיכה אתינן עלה וכן משמע להדיא בש"ס א"כ ממילא ברה"ר לא קנה וכן משמע בש"ע דמתחילה כתב דמשיכה אינה קונה בסימטא ואח"כ כתב כיצד קונין במשיכה או שרכב עליה משמע דלא מהני רכיבה בסימטא ותמהני מדברי הש"ע שם סעיף ה' המוכר בהמה לחבירו וכו' אי בעיר אי ברה"ר וכו' והלא מדברי הש"ס ואי ברה"ר קנה משמע דרכיבא קונה בסימטא ולהרא"ש כל הסוגיא במנהיג ברגליו ואמאי קונה הא מטעם משיכה אתינן עלה וצ"ע וע"ש כל הדברים ולישב כ"ז נקדים הנה הרמב"ם בהלכות מכירה פ"ד ה"ד ז"ל דבר הנקנה במשיכה אם היה ברה"ר ומשכו הלוקח לרשותו או לסימטא כיון שהוציא מקצת החפץ מרה"ר קנה עכ"ל והראב"ד בהשגותיו א"א נ"ל שאין זה הדין בחפץ דהא קיי"ל בספינה כשמואל דאמר עד שימשוך את כולה אבל בבהמה וודאי סגי לה ביד ורגל כת"ק עכ"ל ובאמת השגת הראב"ד השגה עצומה היא כי הנה הרמב"ם בעצמו פסק לעיל בפ"ב ה"ו ז"ל כיצד קונין את הבהמה במשיכה אין צ"ל אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו שקנאה אלא אפילו קרא לה ובאה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה ולגבי ספינה ג"כ פוסק בפ"ג ה"ג מהלכות מכירה ז"ל הספינה הואיל ואי אפשר להגביה ויש במשיכתה טורח גדול וכו' ואם אמר לו המוכר לך משוך וקנה אין קונה הספינה עד שימשכנה כולה ויוציאנה מכל המקום שהיתה בו ע"ש בכל המקומות היטיב ותמצא ממש כדברי הראב"ד עצמו וא"כ השגת הראב"ד השגה גדולה היא ואע"פ שמפרשי הרמב"ם מישבים שם פירוש הרמב"ם אבל לכל דבריהם אין להם מקור בגמ' ולפי דבריהם קשה מנין לו כל זה להרמב"ם שבהש"ס לא נכתבו הדברים, והנה הבאנו פה שתי שיטות שיטת הרמב"ם ושיטת הראב"ד ויש שיטה שלישית של הרא"ש ולפי דברי ההגה"ה שברא"ש גם הרשב"א סובר כשיטת הרא"ש וז"ל איתמר ספינה וכו' י"מ דה"נ במשיכת כל המטלטלין ונקט ספינה לאשמעינן רבותא דשמואל דאע"ג שיש טורח למשוך את כולה אפילו הכי קאמר שמואל דבעי שימשוך את כולה ולי נראה דספינה דווקא נקט דלא אשכחן כי הא פלוגתא אלא בספינה ובעלי חיים משום דספינה אי משיך לה כל דהוא אזלא וכן בעלי חיים ולהכי אין משיכה כל דהוא מהני בה לשמואל בספינה ולרבי אחא בבהמה אבל בשאר מטלטלין שמשיכתן מכח אדם המושכן כ"ע מודו דבמשיכה כל דהוא סגי, ובהגה"ה שם ברא"ש, וכן כתב הרשב"א דבשאר מטלטלין סגי במשיכה כל דהוא ואפילו לשמואל לימא כתנאי כיצד וכי' והנה ג"כ צריכים להבין שיטת הרא"ש והרשב"א והנה סוגית הגמ' הוא בב"ב דף ע"ה ע"ב ז"ל איתמר ספינה רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה ושמואל אמר לא קנה עד שימשוך את כולה ומפרש הרשב"ם עד שימשוך את כולה שיבוא סוף הספינה במקום שהיה ראשה עומד דהיינו שעקרה כולה חוץ למקומה עכ"ל לימא כתנאי כיצד במסירה אחזה וכו' כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה ר' אחי ואמרי לה ר' אחא אומר עד שתהלך מלוא קומתה לימא רב דאמר כת"ק ושמואל דאמר כר' אחא, אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לר' אחא ע"כ לא קאמר ר' אחא אלא בבע"ח דאע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתא קיימא אבל ספינה כיון דנדה לה פורתא נדה לה כולה ושמואל אמר אנא דאמרי אפילו כת"ק ע"כ לא קאמר ת"ק אלא בבע"ח דכיון דמיעקרא יד ורגל אידך למיעקר קיימא אבל ספינה אי משיך לה כולה אין אי לא לא עכ"ל, והנה לכאורה מוכח שרב סובר שמשיכה במקצת החפץ מהני ושמואל סובר דבעינן משיכה בכל החפץ אבל באמת זה אינו כי אם סוברים כן איך נפרש לקמן בגמ' אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לר' אחא ע"כ לא קאמר ר"א אלא בבע"ח דאע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתא קיימא ומה החסרון אם בדוכתא קיימא הלא משיכה במקצת החפץ ג"כ מהני לרב ומשיכה במקצת החפץ היתה בעקירת יד ורגל של הבהמה, וכן לשמואל דאמר אנא דאמרי אפילו כת"ק ע"כ לא קאמר ת"ק אלא בבע"ח דכיון דמיעקרא יד ורגל אידך למיעקר קיימא ומה יועיל הגדר דאידך למיעקר קיימא כיון דמפרשינן דשמואל סובר דבעינן משיכה בכל החפץ ומשיכה בכל החפץ לע"ע לא היתה בעקירת יד ורגל ומה מועיל הגדר דאידך למיעקר קיימא לכן שיטת הרמב"ם בזה כן דהנה יש שני גדרים במשיכה משיכת כל החפץ ומשיכה ממקום למקום, וזה אינו תלוי זה בזה כי יוכל להיות משיכה במקצת החפץ ויהיה משיכה ממקום למקום וכן להיפוך משיכה בכל החפץ ולא יהיה משיכה ממקום למקום כמו שנבאר להלן היטב ורב סובר שצריכים משיכה בכל החפץ אבל משיכה ממקום למקום לא בעינן ושמואל סובר שדי במשיכת מקצת החפץ אבל משיכה ממקום למקום בעינן וזה הפירוש יהיה בדברי הגמ' אליבא דרב אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לר' אחא ע"כ לא קאמר ר"א אלא בבעלי חיים דאע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתא קיימא והיינו שלא היה משיכה בכל החפץ אבל בספינה כיון דנדה לה פורתא נדה לה כולה והיה משיכה בכל החפץ וא"ת לא היתה ממקום למקום לרב מפרשינן שלא בעינן ממקום למקום אלא