תבונה לד

לגבות ולא לתפוס ולכן אינו יכול לתפוס אבל היכא דעושה אותו שליח לתפוס שם מהני כי נכנס בגדר בעלים גם על תפיסה ודו"ק. וכן באתי לבאר כאן הא דאיתא בב"מ דף ו' ע"א אלא הא דאמר רב ששת שלש שבועות משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו שבועה שלא שלח בה יד שבועה שלא פשע בה נימא גבי שבועה שאינו ברשותו מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא והנה קשה אמאי לא מייתי ראיה הגמ' משבועה שלא שלח בו יד דהתם ג"כ וודאי חשיד אממונא דשליחות יד בדבר של חבירו מקרי גזלן והנה עיין ברבינו ירוחם שהביא בשם הי"מ דבהרהר לשוב הגזילה הוי צדיק, והנה קשה להבין מה בכך שחשב שהדבר אינו שלו הלא חסר דבר של חבירו לחבירו ובמה מילא זאת הלא החסרון כמות שהוא עומד וכל אדם יעשה כן אחר שיגזול יחשוב ברעיון שהדבר אינו שלו ויהיה עוד צדיק גמור אתמהה והנה בברכות דף י"ט ע"א והני מילי בדברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר למריה ע"ש היטב ועוד קשה מהגמ' דב"מ דף ה' ע"א גבי ההוא רעיא ופריך הגמ' ותיפוק ליה דהוה ליה גזלן ומפרש רש"י שם וכי א"ר חייא היכא שלא שלח בו יד משמע דבשלח בו יד מיפסל והלא יכול לחשוב שהדבר אינו שלו ויכוין להחזירו ולא יהיה גזלן, לכן נראה לי ברור ששיטה זו קאי היכא דלא גזל אלא במחשבה וכגון דשלח בו יד במחשבה כגון שומר שחשב להסתלק משמירה ולהכניס את הדבר לרשות עצמו ולכן מהני מה שאח"כ מקבל עליו שמירה בחזרה ומכניס את הדבר לרשות הבעלים כיון דלא שלח בה יד אלא במחשבה ולכן מהני החזרה במחשבה אבל היכא דלקח הדבר ונשתמש בה או שחיסר רביעית יין בזה וודאי לא מהני חזרה במחשבה אלא צריך שישיב את הדבר בפועל ממש כיון דלקח הדבר בפועל ממש ולכן ניחא הרש"י דב"מ כי התם קאי היכא דחיסר את הדבר בפועל ולא מהני במחשבה להשיב את הדבר כי שם קאי דאסהידו עליה דאכל תרי מינייהו ולכן ג"כ צריך להשיב את הדבר בפועל ולא מהני במחשבה להשיב את הדבר כי שם קאי דאסהידו עליה דאכל תרי מינייהו ולכן ג"כ צריך להשיב את הדבר בפועל ולכן ניחא דמה שמשמע מפירש"י דאם שלח בו יד זאת בפועל ולכן מקרי גזלן ולא מהני חזרה במחשבה ולכן ג"כ ניחא מה שלא פריך הגמ' משבועה שלא שלחתי בו יד כי זאת קאי גבי שומר וגבי שומר הוה השליחות יד מה שמוציא מרשות בעלים לרשות עצמו ואינו רוצה להיות עוד שומר על דבר זה ולכן ליכא למיפרך מהשבועה דלא שלחתי בו יד נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא כי מי יודע דהוא חשיד אממונא דאפשר שמחשב להכניס א"ע בשמירה בתורה וזאת מהני לשיטת הי"מ שמביא הרבינו ירוחם כי היכא דלא לקח אלא במחשבה מהני חזרה במחשבה ופה יכול להיות שלא שלח יד אלא במחשבה בעלמא ולכן מהני חזרתו במחשבה ודו"ק. וכ"כ נראה פה לבאר השיטות דסוברים שאם נגח שור של בעלים גבי שומר וגמרו הדין לסקול אותו כר' יעקב דאומר לו הרי שלך לפניך אעפ"כ סוברים דאם אח"כ אירע אונס גבי שומר ומת או אבד השור חייב לשלם אע"פ שהוא שומר חנם ובפשיטות נוכל לומר שההסבר כך הוא שזאת ששומר חנם יכול לומר הרי שלך לפניך זאת לא מקרי תשלומין בפועל אלא דהתורה גילתה לנו דהוא יכול לפטור את עצמו בכך ואינו מחויב לשלם אלא כל זמן שהשור בעין יכול לומר הרי שלך לפניך כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק אבל תשלומים זאת לא מקרי וא"כ כשנאבד אח"כ השור נהי דשומר חנם אינו מחויב על גניבה ואבידה אבל החיוב אינו עליו מטעם אבידה זאת אלא כל זמן שהשור היה בעין היה יכול לפטור את עצמו אבל עכשיו כשהשור אינו בעין אינו במה לפטור א"ע אבל מ"מ קשה כיון דיד שומר כיד בעלים הוה מקודם לכן והוי השבה מעלייתא וא"כ אמאי חייב עכשיו לשלם כיון דהיה מקודם השבה מעליותא ופטר את עצמו ואמאי חייב עכשיו לשלם כיון דשומר חנם פטור בכך ותירצתי שהכא לא הוה שומר כיון דנגמר דינו ממילא הוה זאת איסורי הנאה ואיסורי הנאה לא שוה מידי ממילא אין מה לשמור ולא הוה שומר ע"ז ולא הוה מקודם השבה ולכן חייב עכשיו מחמת דלא שמר השור כראוי וחייב הוא להשיב את השור ולא היה השבה ולכן חייב הוא לשלם ודו"ק

רמב"ם פרק י"ז הלכות גזילה ואבידה ה"ז ו"ה היה אחד רוכב ואחד אוחז המוסרה הרוכב קנה הבהמה והמוסרה שעל לחיי הבהמה בלבד וזה שאוחז המוסרה קנה ממנה מה שאוחז בידו ושאר המוסרה לא קנה אחד מהן עכ"ל, וע"ש במגיד משנה ז"ל מפורש שם בדף ט' וכו' ובגמ' אמר רב יהודא דרוכב לא קנה אלא א"כ מנהיג ברגליו ויש פוסקין כן ואין זה דעת הרב אלפסי ז"ל אלא רכוב בלא מנהיג קנה וזה דעת רבינו ז"ל עכ"ל והבין כן בדברי רבינו מדנקט רוכב סתם בלשונו משמע אפילו אינו מנהיג ברגליו כמו שכתב שם הכ"מ בפירושו לדברי המגיד משנה, והנה הרמב"ם בעצמו פוסק בהלכות מכירה פ"ב הלכה ו' ז"ל כיצד קונין את הבהמה במשיכה אצ"ל אם משכה והלכה או רכב עליה והלכה בו משמע דצריכים ג"כ שינהיג ברגליו הרוכב את הבהמה וקושיא זו מקשה הכ"מ, ובס"ק י' בפ"ב מהלכות מכירה ע"ש וסוף דבריו ה"ז קונה את הבהמה ברכיבה והוא שתהלך בו וקושיא מזו ההלכה מקשה הל"מ שם ומחדש הכ"מ נגד דעת המגיד משנה דהרמב"ם סובר דבעינן עקירת יד ורגל וזהו שינהיג הרוכב ג"כ ברגליו ומה שלא כתב כן סמך על מה שכתב הרמב"ם בהלכות מכירה פ"ב ע"ש כל הדברים ודחוק והפני יהושע בב"מ דף י"ח ע"ב וז"ל בגמ' הב"ע במנהיג ברגליו וכו' ע"ש והרי"ף ז"ל השמיט הא דשמואל ולא הביא אלא המשנה כפשוטה ונראה מדבריו דליתא להך אוקימתא דמוקמינן הכא דאיירי במנהיג ברגליו, ואף הרמב"ם ז"ל הלך בעקבי הרי"ף רבו וכו' דרכוב לחודיה קני אפילו בלא מנהיג ברגליו, ואף שבפירושו להמשניות כתב להדיא דרכוב דמתניתין איירי במנהיג ברגליו אפ"ה נראה שבחבורו בפסקיו חזר בו ועוד שהרי בפ"ט ה"ט מהלכות כלאים פסק הרמב"ם ג"כ להדיא שהיושב בקרון סופג את הארבעים א"כ מבואר כיון דמיחשב מעשה לגביה כלאים דיושב לחודיה קני וכ"ש רכוב דתפיס במוסרה וכו' ע"ש עכ"ל ובאמת הוכחתי שגם רש"י ס"ל כהרמב"ם והאלפס כי הנה בב"מ דף ח' ע"א שם על הגמ' ודלמא הקמ"ל דרכוב נמי קונה מפרש רש"י ז"ל ואע"פ דלא משיכה