תבונה ל

בתוס' דף י"ג ע"ב בתוס' ד"ה שנאמר והועד כתוב שם ז"ל נראה דלאו מוהועד קדריש דהאי והועד לא איירי בעדות שעושין לסקלו כ"א ליעדו אלא מסיפא דקרא קדריש דכתיב השור יסקל וכן משמע לישנא דגמ' וכו' ע"ש ובאמת צריכים להבין פירושו של רש"י דמפרש דאין העדאה אלא בב"ד, ועל הרמב"ם שם כותב הל"מ משמע מדברי רבינו דלא בעי שיהא לו בעל אחד מתחילה ועד סוף אלא שיהיה לו בעלים בלבד וא"כ נגח ומכר או הוריש חייב משום דהרי יש לו בעלים וכ"כ הטור בסימן ת"ו אבל רש"י ז"ל כתב וכו' דמשמע שיהיה לו בעל אחד משעת העדאה ועד שעת העמדה בדין ע"כ ואיני יודע למה דחק רש"י בכך דהדרשא משמע כדברי רבינו דכיון דהזכיר בהעדאה בעלים כדאמר והועד בבעליו ובמיתה ג"כ שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת משמע דצריך שיהיו לו בעלים מתחילה ועד סוף אבל שיהיה לו בעל אחד מנין לו זה בכתוב אטו אם נגח ומכר קודם העמדת ב"ד שיש לו בעל אחר יהיה פטור זה לא נרמז בכתוב אלא שיהיה לו בעלים לחוד עכ"ל הל"מ ובטוח"מ סימן ת"ו סעיף ב' ג' איתא שם וז"ל ולא עוד אלא אפילו היו לו שם בעלים בשעת נגיחה והפקירו קודם שעמד בדין פטור מיהו דווקא אם זכה בו אחר אבל אם הוא חזר וזכה בו חייב וכן אם נגח ואח"כ מכר או הוריש חייב עכ"ל וע"ש בב"י ובב"ח וע"ש בחידושי הגהות ז"ל ומ"ש וכן אם נגח ואח"כ מכר או הוריש חייב כן נראה מדברי הרמב"ם פ"ה מהלכות נ"מ הלכה ד' שכתב שם שור הפקר שנגח וכו' משמע דלאו דווקא שיהא אותו בעל מתחילה ועד סוף רק שיהיו לו שם בעלים בעלמא משא"כ בהקדיש והפקיר שאין לו בעלים כלל בשעת העמדה בדין מעתה במכר והוריש שיש לו בעלים אח"כ פשוט דחייב וכן מצאתי בספר ל"מ שכתב שדעת הרמב"ם והטור דשם בעלים בעלמא בעינן ותמה על רש"י שכתב דבעינן בעל אחד משעת העדאה ועד שעת העמדה בדין אמנם יש לתמוה לפי"ז למה כתב הטור בהפקיר וזכה בו אחר דפטור הא יש לו בעלים בתחילה וסוף ומ"ש הא ממכר והוריש שבא לרשות אחר וא"ל דעיקר הקפידא וכו' ולא יעמוד שעה אחת בלא בעלים משו"ה במכר והוריש חייב דמיד שיצא מרשותו יצא לרשות אחר ולא עמד רגע אחד בלא בעלים משא"כ בהפקיר וזכה בו אחר דקודם שזכה בו עמד זמן מה בלא בעלים דא"כ למה כתב דבזכה בו הוא עצמו חייב הא ג"כ קודם שזכה בו עמד בלא בעלים בשלמא על הרמב"ם לק"מ וכו' וא"ש דבריו דס"ל דבעינן שיהיו לו בעלים בשעת היזיקו ובשעת העמדה בדין משו"ה שור של הפקר בשעת נגיחה או הפקירו קודם העמדה בדין פטור וכו' ובאמת בסיפא אם זכה בו אחר קודם העמדה בדין חייב כיון שיש לו בעלים בתחילה וסוף אבל להטור שכתב בהדיא גבי הפקירו אם זכה בו אחר פטור וע"כ קודם העמדה בדין דאל"כ אף זכה בו עצמו יהא פטור קשה כנ"ל אם לא דנימא וכו' לא אהפקירו דסמיך ליה קאי וכו' עוד אפשר לומר ולהשוות כל הדיעות יחד ולכונם לדעת רש"י שכתב דבעינן שיהו מיוחדים לאדם אחד לעולם משעת היזקו ובשעת העמדה בדין וקראי הכי דייקי וכו' דתחילה כתיב והועד בבעליו וסיים וגם בעליו יומת משמע דהך בעל דלמעלה קאמר והנה מצינו ב"ק, דף ח' ע"ב מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכו' מעתה במכירה עודנו שם הבעל הראשון חופף עליו לא כן בזוכה מן ההפקר לא מסתבר שתהיה לו כל הזכות והאחריות של המפקיר לפי"ז א"ש דבמכירה וירושה או בהפקיר וזכה עצמו הוא הוי בעל אחד משעת היזקו ובהעמדה בדין אבל באחר שזוכה לא הו"ל היזקו והעמדה בדין שווין כאחד ע"ש היטב והתו"ת בפירושו על הכתוב והועד בבעליו ולא ישמרנו כו' מביא שם ג"כ פירש"י והרמב"ם וכותב דעתו דגם הרמב"ם ס"ל כרש"י אך הוא מגיה שם ברמב"ם תיבת אחד וצ"ל עד שיהיו לו בעלים אחד משום דאי נימא דהרמב"ם ס"ל דבעינן רק שיהיו לו בעלים אבל ל"ד בבעלים אחד מקשה א"כ אמאי כלל ג"כ בהקדישו והלא בהקדש יש לו בעלים והם הגזבר או גבאי צדקה וע"ש ונ"ל לישב קושיתו דהנה חקרתי מהו זה הקדש אם על הקדש הוי כולי עלמא בעלים בשותפות יחד או דהקדש אינו שייך לשום איש וליכא שום בעלים על ההקדש רק בי גזא דרחמנא איתיה והבאתי לקמן בביאורינו לרמב"ם הלכות גזילה ואבידה פ"א הי"ז ראיה מקידושין דף נ"ה ע"א שהקדש הוי כמציאה והפקר ודין אחד להם ממילא מובן הדבר שהקדש אינו שייך לשום איש ואע"פ שהבאתי לקמן בביאורינו להרמב"ם הלכות גניבה פ"ב הלכה י"ד ששיטת הרשב"א שבהעולם ליכא מידי דלא יהיה ע"ז בעלים ועל מציאה והפקר הוה כיון דליכא בעלים מיוחדים כו"ע הבעלים אעפ"כ יש שיטות להיפוך ג"כ ונוכל לומר דאם הקדש הוי דכולי עלמא וכל העולם בעלים ע"ז ולכן אין מועלין בפחות משוה פרוטה גבי הקדש כיון דהוי דכולי עלמא וא"כ כאו"א יש לו פחות משוה פרוטה בהקדש ולכן אין מועלין, אבל באמת אפילו אי נימא דהקדש אינו שייך לכו"ע ג"כ ניחא כי הטעם הוא דפחות משוה פרוטה אינו ממון וחמשה פרוטות נאמר כדאיתא בב"מ דף נ"ה ע"א ובמעילה דף י"ח ואעפ"כ בהישבון הוא מחויב דכתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה גבי קודש להישבון כדאיתא בב"מ שם ואע"פ דפחות משוה פרוטה אינו ממון מ"מ הוי שלו והראיה דאסורין לגזול ולגנוב אצל חבירו פחות משוה פרוטה רק בהישבון אינו מחויבים מטעם דניתן למחילה וגבי הקדש הוי גזירת הכתוב שאפילו פחות משוה פרוטה ג"כ מחויבים להשיב ועיין בסוכה דף כ"ז ע"ב ברש"י ד"ה כל האזרח ישבו בסוכות כתיב דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זאח"ז ואי אפשר שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא ע"י שאלה אע"כ דיוצאין ידי חובתו בסוכתו של חבירו ע"ש משמע במצוה דהיכא דבעינן הגדר לכם או לך על פחות משוה פרוטה לא חל הגדר דלכם אך מפירוש תוס' שם מבואר דהטעם הוא משום דאין יוצאין בסוכה של שותפות משום דכתיב לך גבי סוכה אם לא דיוצאין בסוכה שאולה ולכן כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת ובחקירתינו יכולים לתרץ קושיא עצומה על שני דינים דסתרי אהדדי ומובא זה בב"י טוח"מ סימן ז' ע"ש וז"ל ומה שכתב דאין מועיל סילוק הדיין אלא א"כ יש להם ספר אחר כן כתב הרא"ש בתשובה כלל ג' סימן י"ג בפרק חזקת הבתים מיירי שאין ס"ת בעיר אלא זה בלבד אבל אם יש ס"ת אחר בעיר אפשר להם להסתלק