תבונה כט

של תרומה טמא וקאמר שם הגמ' לבסוף מהו דתימא אוקי גברא אחזקתיה ואוקי תרומה אחזקתיה קמ"ל ולכאורה יקשה אמאי טמא הככר הא הוי ספק ספיקא ספק שמא לא נפלו ג' לוגין מים שאובין בבת אחת כי זאת הוה ספיקא אע"פ שיש שם גירסא אי אפשר שלא יפלו ג' לוגין מים שאובין בבת אחת מפרש שם רש"י שגירסא אינה נכונה זו ע"ש ברש"י ותמצא מבואר כדברינו, וספק השני הוה שמא לא נגעו התרומה במים שאובין ואע"פ שאפשר לתרץ כי הכא לא הוי ס"ס המתהפכת כי בצד זה אם נגעו הוה ודאי טומאה וליכא שום ספיקא עוד אך מ"מ אינו נראה כי פה להס"ס מסיע עוד החזקה דחזקת טהרה והיא חזקה כמו חזקת כשרות והוי כמו חזקת הגוף והיכא דאיכא להספק ספיקא עוד חזקה לא בעינן ספק ספיקא המתהפכת ועיין בשב שמעתתא ותמצא מבואר כדברינו וא"כ עדיין קשה הא הוי בהככר ספק ספיקא וחזקה דטהרה ומאי טעמא מטמאינן ליה. עוד צריכים אנו להבין מ"ט לא מוקמינן באמת על חזקת טהרה התרומה הלא חזקה מעליא היא ומאי הפירוש דהקמ"ל דקאמרה הגמ' מאיזה טעם הוא, ועיין ברמב"ם הלכות אבות הטומאות פרק כ' הלכה א' ב' ז"ל כל מקום שהוא רה"ר לענין שבת כך הוא רשות הרבים לענין טומאה ד' אמות הסמוכות לרה"ר הרי הן כרשות הרבים לטומאה וכן הכרמלית כגון הים והאצטוונות ה"ה כרה"ר לטומאה וא"כ בכלל קשה הלא ספק טומאה ברה"ר ילפינן מסוטה דטהור ואמאי מטמאינן הכא ומאי הפירוש דהקמ"ל, ונ"ל לאמר כי גבי טומאה ישנו בכל דוכתין בהגמ' שני מיני ספיקות ספק נגע ספק לא נגע שהוא טמא אליבא דכו"ע ספק על ספק לא על שישנו במסכת מקואות בפ"ג מחלוקת דרבי אליעזר וחכמים דחכמים מטמאים ורבי אליעזר מטהר ופה בענינינו נמצא עוד מין ספק גבי טומאה אם ישנו פה טומאה אם לא לגבי הככר של תרומה היינו אם הדבר היינו הג' לוגין נטמאו מחמת נגיעת האדם בהם אם לא והנה על הספק על ספק לא על ישנו מחלוקת בביאור הטעם של רבי אליעזר דמטהר מחמת נגיעת האדם בהם אם לא הרשב"ם והר"ת, הר"ת מבאר דלכן רבי אליעזר מטהר מפני כי כל הספיקות דטומאה ילפינן מסוטה, ושם הוי ספק אם נגע אם לא כי על הוי בוודאי כי זאת ידוע דנסתרו שניהם אך הספק אם נגע בה אם לא אבל ספק על ספק לא על ליכא למילף מסוטה ולכן ג"כ במסכת מקואות רבי אליעזר מטהר אבל הרשב"ם מפרש דלכן רבי אליעזר מטהר כי גבי ספק על הוי ס"ס ספק אם על הוא למקום הטומאה ואפילו על ספק נגע ספק לא נגע והנה צריכים אנו להבין התינח גבי ארי שדרס שם אם הוי ספק על ספק לא על מכשירין מטעם ס"ס כי אפילו אם נכנס להעדר הוי ספק אם דרס כנגד הבני מעיים אם לא כי שם הוי ס"ס להיתירא וס"ס להיתירא מכשרינן אבל גבי טומאה ברה"י כי ברה"ר אפילו ספק נגע ג"כ הוי טהור וברה"י אפילו ס"ס ג"כ מטמאינן דהא כל ספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י ספיקו טמא וכן בכתובות דף ט' ע"א גבי ספק תחתיו ספק אינו תחתיו, ואפילו תחתיו ספק באונס ספק ברצון מקשה ג"כ השיטה מקובצת והא הוי ס"ס ברה"י וס"ס ברשות היחיד הוי טמא, ול"נ דלא קשה לא קושית השיטה מקובצת ולא קושיתי כי היכא דאנו חוקרין אם הדבר נגע בהטומאה אם לא הוה זאת ספק טומאה כי אנו מסופקים אם הדבר נטמא מחמת נגיעתה אם לא נטמא כי לא נגעה. אבל היכא שאנו חוקרין אם ישנו פה איסור טומאה אם לא כגון גבי ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ואפילו תחתיו ספק באונס ספק ברצון אנו חוקרין שם אי תחתיו וברצון ישנו פה איסור טומאה ונטמאה האשה ואם אינו תחתיו ואפילו תחתיו אך באונס ליכא פה איסור טומאה ולא נטמאה האשה הוי פה ספק באיסור טומאה והוה פה הדין כמו בכל שאר ספיקות באיסור וס"ס באיסורא מותר, ולכן מקשה הגמ' בכתובות דף ט' ע"א שפיר והא הוי ס"ס ובודאי כמו כן גבי ספק נכנס ספק לא נכנס אנו חוקרין אם נכנס בגדר להאסר מהטומאה אם לא נכנס כלל בגדר להאסר מהטומאה הוה זאת ספק באיסור, ופה ישנו עוד ספק אפילו נכנס שמא לא נגע בהטומאה וספק השני תלוי ג"כ בספק הראשון של איסורא כ"א לא נכנס בודאי לא נגע היא וא"כ הוה ס"ס להיתירא וס"ס להיתירא מכשרינן, ובזה מבואר היטב הגמ' דמכות דף ד' ע"א ס"ד אמינא נוקי תרומה אחזקתה, היינו דנתחיל לחקור אדות הככר של תרומה ולהככר של תרומה ישנו ס"ס להתירא ספק אם ישנו פה במציאות טומאה היינו אם נגע האדם בג' לוגין מים שאובין אם לא וזה הוי כמו ספק על ספק לא על כי פה הספק בעיקר איסור של טומאה אם ישנו פה טומאה אם לא ואפילו נגע האדם מ"מ הוי ספק אם נגע הככר של תרומה בהמים שאובין והספק השני תלוי בספק הראשון כ"א לא נגע האדם בג' לוגין שאובין לא יטמא הככר של תרומה אפילו יגע הככר בהמים השאובים ולכן הוה פה ס"ס להיתירא ונוקי תרומה ג"כ אחזקת טהרה ונטהר את הככר של תרומה קמ"ל שאנו חוקרין בתחילה על היין אם נטמא אם לאו וספק זה אפילו אם נימא דהוי כמו ספק על ספק לא על והוי ספק דאיסורא מ"מ ספק איסורא דאורייתא לחומרא ובודאי נפסוק לחומרא דהיין טמא וא"כ שוב דחוקרין אנו אם נגע הככר אם לא הוי ספק נגע ספק לא נגע וספיקו הוה טמא כיון שספק השני תלוי בספק הראשון מקרי זאת ספק איסורא לחומרא בכ"מ ולא שייך לאוקמי אחזקה ומטמאינן את הככר ע"כ ודו"ק

רמב"ם הלכות נזקי ממון פ"ח הלכה ד' ז"ל וכן שור הפקר שהזיק פטור שנאמר שור רעהו עד שיהא הנכסים מיוחדים לבעלים אחד כיצד שור הפקר שנגח וקודם שיתפוס אותו הניזק בא אחר וזכה בו ה"ז פטור ולא עוד אלא שור המיוחד לבעלים שהזיק ואחד שהזיק הקדישו או הפקירו ה"ז פטור עד שיהא לו בעלים בשעת הזיקו ובשעת העמדה בדין ע"ש, והנה במס' ב"ק דף י"ג ע"ב וכן בדף מ"ד ע"ב איתא שם תניא נמי הכי יתר על כן א"ר יהודא אפילו נגח ואח"כ הפקיר נגח ואח"כ הקדיש פטור שנאמר והועד בבעליו והמית וכו' עד שיהא מיתה והעמדה בדין שווין כאחד, וכתוב שם בדף מ"ד בצדו וז"ל מלשון רש"י שפירש דאין העדאה אלא בב"ד משמע דמוהועד יליף אבל מלשון התוס' לעיל דף י"ג ע"ב דפירש דלאו מוהועד יליף צריכים להגיה והמית וגו' ושם