תבונה כח

נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ובבקר מצאו כל הנרות מלאים שמן וכן בכל לילה ולילה ובט"ז שם איתא וז"ל ועל כולם קשה שאין לנו רמז מזה שנעשה כן וא"כ היה לרבותינו להזכיר דבר זה כדי שנדע הנס מה שנעשה בלילה הראשון ולי נראה לתרץ דלמפרע אנו רואין שגם בלילה הראשונה היה נס דמצינו בספר הזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפילו הוא דבר מועט אז הוא יתברך נותן ברכה להרבות המעט משא"כ בדבר ריקן אין שייך בו ברכה לעשות בריאה חדשה ע"כ ניחא כאן דאילו נדלק כל מה שהיה בלילה ראשונה לא היה מקום לנס לחול על שום דבר אלא וודאי דגם בלילה ראשונה נשתייר ממה שהיה ראוי לה וממנה נשתייר ועל אותו השיור באה הברכה שנעשה שם נס להרבות אותו וא"כ ראינו שגם בלילה הראשונה נעשה נס ע"ש ובאמת בהלכה הנ"ל לא קשה קושית הב"י ומסולקים כל דבריהם כיון דנר התמיד מצותו בשמן זית ואם לא נשתייר מלילה הראשונה כלום א"כ היה בשבע הלילות שמן נס ולא שמן זית ולכתחלה לא ידלק כדפסקינן לעיל גבי שתי הלחם אלא ע"כ דנשאר מלילה הראשונה ונמשכה ההדלקה משמן זית המשכה גדולה ובכל הלילות היה שמן זית והנס היה בהמשכה ולכן בלילה הראשונה היה ג"כ הנס. אך באמת צדקו בזה דברי השאילת שלום מהגאון ר"י ברלין דמביא על הנוסחאות דהשאילתות דרב אחאי דבמקום אחד גרסתו ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד כלומר דאפילו ביום ראשון נעשה להם נס שהרי לא היה בו להדליק אפילו יום אחד ובמקום אחר בד"ה ברם צריך וכו' דההוא לוגא כלומר הפך קטן דאישתכח בהיכלא והוה ביה שיעורא יומא חד וכו' ומבואר דודאי הפך ההוא היה מחזיק שיעורא של יומא חד אכן מפני שא"א שלא יבלע הכלי מעט מן השמן כדקיי"ל בב"מ דף מ' ע"א דלמאה לוג השמן מנכה לו ג' למאה מה שבלעו הכלים וא"כ בשנשפך השמן מן הפך אל המנורה נחסר שיעור הבלע וזה שדקדק גאון וכתב ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד וכו' וע"פ הדברים הללו י"ל דגם נוסחת הברייתא דשבת היתה לרב אחאי גאון כדאיתא לפנינו אך לאסבורי מלתא בטעמא דקבעו שמנה ימים ולא די בשבעה ימים כקושית המפרשים לפנינו כתב הגאון להסביר ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד מחמת חסרון הבלע ולכן קבעו ח' ימים משום דאף ביום הראשון נעשה נס ודו"ק

רמב"ם הלכות מעילה פ"ה הי"ד ז"ל מתנות כהונה שבלו מועלין בהן כשאר קדשים והחדשים הואיל וניתנו ליהנות בהן אין מועלין בהן ע"ש בכ"מ, ובמשנה למלך כותב שם ז"ל אני תמיה בדין זה טובא דהא קיי"ל דכל דבר שנעשה בו מצותו שוב אין מועלין בו וכדאיתא פ' כל שעה דף כ"ו ובכמה דוכתי וכי תימא שאני בגדי כהונה כיון דרחמנא אמר בבגדי כהן גדול והניחם שם ואמרינן בפ"ק דיומא דף י"ב דטעונים גניזה וכיון דאשמעינן קרא בבגדי כ"ג דאף שנעשה בהם מצותם שיש בהם מעילה מינה ילפינן נמי לבגדי כהן הדיוט שאף שנעשה בהם מצותם שיש בהם מעילה הא ליתא דא"כ יהיו טעונים בגדי כהן הדיוט גניזה כמו בגדי כ"ג שטעונים גניזה וכו' ע"ש שמאריך מאד בזה ונשאר בהדבר צריך אצלי תלמוד ואח"כ חוקר שם חקירה אחת בכלי שרת שניקבו או שנשברו ששוב אינם ראוים לעבודה אם יהיה בהם דין מעילה דהא קיי"ל בכל דבר שנעשה בו מצותו שוב אין בו מעילה או דלמא כיון דכלי שרת יכול להתיך אותם ולעשות אותם כלי מחדש אפשר דראוי למצותם הם ויהיה בהם דין מעילה ולא נגמרה מצותה ובאמת אצלי דבריו צריכין תלמוד וצדק בזה הרמב"ם והגמ' מאד כי מה שייך זה לנעשה מצותן דנעשה מצותו לא שייך אלא גבי ריח לאחר שעלה תמרותו או גבי תרומת הדשן או גבי בגדי כהונה למ"ד שטעונין גניזה מקרא דוהניחם שם שהארבעה בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהן לפני ולפנים ביום הכיפורים דאסורים שוב להשתמש בהן או עגלה ערופה דהתם אי לאו דגלי קרא בהן דמועלין לא היו מועלין בהן כמו גבי ריח לאחר שתעלה תמרותו שכיון שנעשה המצוה בהדבר הזה ואין צורך גבוה עוד בה יצאה מכלל קדשי ד' ואין מועלין בזה אבל בגדי כהונה שבלו או כלי שרת שנתקלקלו מה ענין ושייכות זה להגדר נעשית מצותו בכך, וכי בזה שבלו או שנשברו נעשה כל המצוה בכך ואינם צריכים עוד לעשות המצוה בזה כמו דמביא מבגדי כהונה דיום הכיפורים דשם גזירת הכתוב והניחם שם שטעונים גניזה ואין משתמשים עוד בהם דנעשה המצוה בדבר הזה במה שלבש אותם הכ"ג בשנה זה, אבל בגדי כהונה שבלו או כלי שרת שנשברו לא נעשה ונגמרה המצוה בהם כלל וכלל ואם היו במציאות שלמים בוודאי היו משתמשים בהם וגם עכשיו אילו יחשב אדם אחד המצאה להתיך אותם או באופן אחר לתקן אותם לשימושן בוודאי היו משתמשים בהם ולכה"פ עושין מהן מהמכנסי כהנים פתילות ומדליקין בהן במקדש בשמחת בית השואבה ומהכותנות שבלו היו עושין מהן פתילות למנורה תמיד כמו דאיתא ברמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ח הלכה ו' והתוס' בפ"ב דשבת דף כ"א הקשו היאך שרי להדליק והא לאו צורך קרבן נינהו ותירץ ר"י הואיל ולכבוד הקרבן היו עושין דכתיב ושאבתם מים בששון צורך קרבן חשיב ליה ע"ש ובפרט להדלקת המנורה הכלל העולה מדברינו דכל מציאות שיכולים להמשיך בהן מצות המקדש בוודאי ממשיכים ומה שאינם יכולים להמשיך בהם עוד לעשות מצוה בוודאי זאת לא מקרי נעשה מצותן אלא דלא נעשה עוד מצותן לגמרי אלא דאין אנו יכולים להמשיך בהן המצוה ואילו המציאו המצאה חדשה לעשות מבגדים בלואים בגדים חדשים בוודאי שמשו בהם עוד ועוד וזאת לא מקרי נעשה מצותן ולכן מועלין בהן וכן בכלי שרת שניקבו או שנשתברו בוודאי מועלין בהם כמבואר פה בהרמב"ם ומקורו מן הגמ' ודו"ק

רמב"ם הלכות מקואות פ"ו ה"י ז"ל חבית מלאה מים שנפלה לים אפילו לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה אי אפשר לג' לוגין שלא יהיו במקום אחד וככר של תרומה שנפל לשם נטמא במים השאובין שהרי המים עומדים שם וכו' ע"ש במס' מכות דף ד' ע"א איתא שם חבית של מים או של יין שנפלה לים הגדול אם טבל שם אדם לא עלתה לו טבילה חיישינן שמא נפלו ג' לוגין מים או יין שאובים בבת אחת ואם אח"כ נפל שמה ככר