תבונה כז

אבידה ש"ש הוה לאו דווקא קאמר אלא הוא כותב אליבא דהלכה דשומר אבידה ש"ש הוה אבל בוודאי אפילו אי נימא דש"ח הוה ג"כ לא מהני היאוש מטעם יאוש ברשותו אבל באמת הקושיא נוכל לתרץ באופן אחר והוא דהא דאין שמירה ליתמי היינו דאין היתומים יכולים למנות שומר דאין בידם כח על זה אבל הכא דהם אינם ממנים אלא דהתורה ממנה אותו לשמור את הדבר כגון גבי אבידה דשומר אבידה ש"ש הוה היינו דהתורה חייבתו את המוצא לשמור הדבר והוה ש"ש מטעם פרוטה דרב יוסף בוודאי הוה שומר אפילו על מציאת יתמי ג"כ כי מציאת יתמי ג"כ אבידה היא והוה בוודאי שומר המוצא עליה ומיושב בזה דעת הרמב"ן ממה שהקשו עליו אבל באמת נוכל לישב באופן אחר והוא הפשוט דהקושיא דיתמי לאו בני מחילה נינהו מא"ל הוה הפירוש כדפירש שם רש"י במקומו ז"ל יתמי קטנים שאין הפקירן הפקר עכ"ל ע"ש בפירוש התוס' וההבנה ברש"י הוא דאפילו הם מתיאשים בפירוש ג"כ אין יאושן יאוש ואין הפקירן הפקר ומה דמיאשי לכי גדלי אינו מועיל עכשיו כיון דקיי"ל כאביי דלא הוה יאוש כדפירש שם התוס' ומעכשיו אינו מועיל סילוקן מהדבר ולכן פריך הגמ' דאסורים לאכול הני תמרי דזיקא מיתמי ומשני הגמ' באגי בארעא דיתמי לא מחזיקנן ודו"ק אבל דברינו דלעיל אמיתים דחידוש הוא שחידשה התורה בחיובי אחריות על החפץ דהיכא דמקבל עליו לשמור מחויב הוא לשלם ולא הוה אסמכתא אבל עצם חיוב השמירה הוה ידעינן מצד הסברא ג"כ דמ"ש משאר פועל והוה יאוש ברשות אפילו גבי שומר חנם או היכא דמיעטן הכתוב מדיני וחיובי תשלומין של שמירה כגון גבי בבעלים ויתמי הקדש ושטרות ושאר דברים ונוכל לבאר בזה חקירתינו גבי שמירה בבעלים דפטור אי מיפטר משמירת גוף השור דווקא שאם נאבד השור באיזה אופן שיהיה הוא פטור אבל על שמירת נזקין היינו אם השור הזיק אחרים הוא חייב לשלם או הוא פטור אפילו משמירת נזקין ג"כ דהיינו אם השור הזיק את אחרים הוא ג"כ פטור ונוכל להביא ראיה ע"ז מב"ק דף י"ג ע"ב י"ד ע"א דמשני שם הגמ' הב"ע שקיבל עליו שמירת גופו ולא קיבל עליו שמירת נזקיו דהיינו דפירש לו בהדיא שלא יהא חייב בשמירת נזקיו ע"ש ואי נימא דבבעלים פטור אפילו משמירת נזקיו ג"כ א"כ ל"ל לאוקמא בדלא קיבל עליו שמירת נזקיו דהיינו דפירש לו בהדיא שלא יהא חייב באחריות של שמירת נזקיו לוקמא דהיה בבעלים דפטור משמירת נזקיו ומ"מ בשמירת גופו חייב כיון דפירש בהדיא שיתחייב דמ"ש ממתנה ש"ח להיות כשואל אלא ע"כ מוכרח דבבעלים חייב בשמירת נזקיו דהיינו אם השור הזיק את אחרים וההסבר בזה כפי שביארנו כיון דעל עצם השמירה הוה שומר ומחויב לשמור את הדבר אפילו בבעלים ג"כ משום דעצם קבלת השמירה הוה ידעינן מצד הסברא ג"כ אפילו לא ריבתה תורה דלא גרע משאר פועל אלא דלא הוה כפועל בזה דלא מקרי עבודה ואינו יכול לחזור בחצי הזמן דלא כפועל דיכול לחזור אבל חיוב וקבלת השמירה מחויב הוא אפילו בלא הקרא וע"ז לא קאי הקרא דאם בעליו עמו למעט ולכן מחויב הוא לשמור את השור שלא יזיק לאחרים כמו הבעלים דמחויבים לשמור את השור שלא יזיק כן הוא קיבל עליו ליכנס בזה תחת הבעלים ממש וכיון שהזיק מחויב הוא לשלם בעד ההיזק כמו הבעלים בעצמן אע"פ דהיה זאת שמירה בבעלים וכן משמע מלשון הגמ' ב"ק דף מ"ה ע"א דקאמר שם הגמ' ארבעה שומרין נכנסו תחת הבעלים משמע דכונת הגמ' כמו שהבעלים מחויבים בנזקן השור כיון שמוטל עליהם לשמור ה"נ גבי שומר כיון שמוטל עליו השמירה מחויב בשמירת נזקיו א"כ כיון דחיוב הנזקין הוה מצד הסברא משו"ה חייב אפילו בבעלים כמו עצם השמירה דמקרי שומר אפילו בבעלים משו"ה מחויב בשמירת נזקיו ובבעלים הוא דמיפטר רק משמירת גופו וכיון שהוכחנו לעיל דשמירה לא מקרי עבודה לכן ניחא הכל דלכן כותב הרמב"ם הכתוב דאיש איש על עבודתו ועל משאו דרמז הרמב"ם בלשונו הזהב בזה לתרץ קושיתינו דבוודאי גם הרמב"ם מודה בזה דאיסוריה דחילוף עבודות הוא מקרא דוהזר הקרב יומת כדמבואר בגמ' דערכין דף י"א ע"ב אלא דהוא כותב הקרא דאיש איש על עבודתו וגו' לרמז דשומר שחילף עבודתו על שירה או שוער או אם הכתות של משוררים ושוערים שהחליפו עבודתן על שמירה לא יהיה מחויב מיתה ולכן כתב זאת הרמב"ם דאיש איש על עבודתו וגו' מה שנקרא עבודה אבל שמירה לא מיקרי עבודה ולכן ניחא ג"כ מה דקטן יכול לשמור ויכול הוא להיות מן השומרים דביהמ"ק ומ"ש משאר עבודות דפסול בקטן אך לפי דברינו ניחא דהא דפסול שאר עבודות בקטן הוא משום דכתיב איש והקרא דאיש קאי על הדבר הקרוי עבודה כמו דכתיב איש איש על עבודתו וגו' א"כ לא בעינן איש אלא גבי עבודה אבל גבי שמירה דלא הוה עבודה לית לן קרא למעוטי משו"ה יכול להיות שומר בביהמ"ק אפילו קטן ג"כ ולכן ציין הרמב"ם ג"כ מהכתוב איש איש על עבודתו וגו' מכאן שאינו נכנס לעבודה עד שיגדל ויהיה לאיש רמב"ם פ"ג ה"ז מכלי המקדש ע"ש ולכן קטן כשר לשמירה ודו"ק

רמב"ם פ"ח הלכה ג' מהלכות תמידין ומוספין ז"ל חיטים שירדו בעבים יש בהם ספק אם אני קורא בהם ממושבותיכם או אינם ממושבותיכם לפיכך לא יביא ואם הביא כשר, ופירש שם בכסף משנה וז"ל במנחות פ' רבי ישמעאל דף ס"ט ע"ב בעיא דלא איפשיטא ופירש"י שירדו בעבים עם המטר כששתו העבים באוקינוס בלעו ספינה מליאה חיטים ובאמת אינני יודע מנ"ל דהרמב"ם מפרש כפירוש רש"י דיקשה על הרמב"ם קושית הר"ת על רש"י דמקשה היכי דמי אי מחוצה לארץ וכי הותרו בשביל שהיו בעבים לשתי הלחם מ"ש ממושבותיכם בעינן וליכא ואי מארץ ישראל וכי נאסרין הן ע"י כך אלא מפרש ר"ת דע"י נס ירדו בעבים וכו' וכן יפרש גם הרמב"ם ופוסק דלכתחילה לא יביא ואם הביא כשר ובהלכה זו יש לתרץ קושית הב"י באו"ח סימן עת"ר דמקשה דאיכא למידק למה קבעו ח' ימים חנוכה כיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה א' נמצא שלא נעשה הנס אלא בז' הלילות וי"ל שחילקו שמן שבהפך לח' חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק א' והיה דולק עד הבקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס ועוד י"ל שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחילה וניכר הנס אף בליל הראשון, א"נ שבליל הראשון