תבונה כה

את הדבר כלל א"כ יכולים אנו לדחות ראית הקצוה"ח דאין להקשות דגבי ליקט בעה"ב לצורך עני נימא אין שליח לד"ע אע"פ דס"ל לאביי דמהני הלא התם בל יוכל להמצא האיסור דלקיטה כ"א ע"י שליח ואי נימא אין שליח לד"ע הרי המעשה יבוטל ולא מהני כלל א"כ אמאי קאמר רחמנא דאיכא איסורא בזה כיון דהוכחנו דאביי ס"ל דאי לא מהני אפילו איסורא ליכא דבשלמא בכ"מ אע"פ דאמרינן אין שלד"ע מ"מ יכולים לישב האיסור דקרא היכא דעשה האיסור שלא ע"י שליח כ"א בעצמו והתם מהני ואיכא איסורא ומלקות אבל ע"י שליח יבוטל המעשה ולא יהיה עבירה כלל אבל גבי פאה לא משכחת אלא ע"י שליח היכא דעשיר מלקט לצורך עני א"כ אי נימא אין שליח הרי לא מהני ואמאי קאמר רחמנא דאיכא איסורא ע"כ מוכרחים אנו לומר דהתם יש שליח אבל בכל מקום אפילו גבי משלח ליכא עבירה ג"כ אמרינן אין שלד"ע דלא כהקצוה"ח אבל באמת אנו יכולים לדחות זאת כי אנו יכולים לומר דגם פה אין שליח לד"ע אפילו דהעבירה רק ע"י שליח ואם תאמר אמאי מצריכין קרא כיון דלא יעבור בזה שום איסור כיון דהמעשה בטל זה אינו קושיא כי זה גופא משמיענו הקרא דזהו עבירה ולכן המעשה בטל וממילא עכשיו ליכא איסור אך הקרא משמיענו דהלקיטה מה שלקט לצורך העני הוא בטל ומבוטל ולא תלקט לעני לא תלקט לו לעני דאין מועיל פעולת הלקיטה מה שלקט בשביל העני וא"כ הדרא ראית הקצוה"ח לדוכתיה אך באמת גם זה אינו דהפירוש הפשוט הוא כן דהנה הוכחנו לקמן ברמב"ם הלכות גניבה פ"ב הלכה י"ד דגבי מגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה לא אמרינן אין שליח לד"ע ע"ש כיון דעשה זאת מדעת עצמו ומי יכול לעכב מלעשות פעולות עבירות אם לבו חפץ ע"ש היטב ואמינא בזה חדתא דאפילו גבי מיגו דאי בעי זכי לנפשיה ג"כ לא אמרינן אין שליח לד"ע כיון דמשום דאי בעי זכי לנפשיה נעשה בעלים בהדבר ויכול לעשות כל מה שעושה כמו לעצמו וא"כ הפירוש בגמ' הוא כן וע"כ לא קאמרי רבנן התם שאע"פ שמגו דאי בעי זכי ס"ל ג"כ כר"א אבל בזה יהיה ניחא הקושיא דאין שליח לד"ע אבל שם יש גזיה"כ דלא תלקט לעני לא תלקט לו לעני ולכן לא מהני ומקשה שפיר התוס' לאביי דס"ל מהני מא"ל ומשני התוס' משום דהכא בתר לא תלקט כתב לעני ולגר תעזוב אותם דמשמע דלא קני אבל באמת בוודאי כהפ"י דאפילו דלהמשלח ליכא עבירה כיון דלהשליח איכא עבירה ג"כ אמרינן אין שליח לד"ע דלא סמך דעתיה דהמשלח וליתא להשליחות ודו"ק

רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ט' הלכה י' ז"ל המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמיטנו שביעית ה"ז נשמט שאינו יכול לבטל דין השביעית, אבל התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפילו בשביעית תנאו קיים שכל תנאי שבממון קיים ונמצא זה חייב עצמו בממון שלא חייבתו התורה עכ"ל, והנה יש לחקור אם היכא דהמלוה אינו רוצה להלות לו מעות בעבור שהוא רוצה להתנות עם הלוה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית דשביעית אינו משמטתו כמבואר והלוה אינו רוצה לקבל על עצמו תנאי זה אם עובר על השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וגו' מי נימא דזה לא הוה עיכוב מצד הלוה כי הוא אינו מחויב לקבל על עצמו תנאים צדדים במה שלא חייבתו התורה בשלמא בגוף המלוה יכול להתנות תנאים אבל להתנות עמו עצות ותחבולות על דיני התורה זה אפשר שהלוה אינו מחויב לקבל על עצמו, או נימא כיון שהעיכוב פה מצד הלוה לא קעבר המלוה על השמר לך וכו', והנה נוכל לפשוט זה מהא דאיתא בתומים סימן ס"ז ס"ק י' על קושית הריטב"א דלמה להו לחז"ל לתקן פרוזבול מטעם שנמנעו העם מלהלות זה את זה והלא יש תקנה להלות ע"מ שלא תשמיטני בשביעית דמועיל, ותירץ דבלא פרוזבול לא היה מועיל התנאי דע"מ שלא תשמיטני בשביעית מטעם כיון דמשני הגמ' דפרוזבול נתקן בשביעית בזמה"ז דרבנן דאל"כ לא היה כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה וזאת ידוע כי חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה לכן לא היה מועיל התנאי דע"מ שלא תשמיטני בשביעית אפילו דמקרי זאת דבר שבממון כדי שלא תעקר תורת שביעית מישראל, אבל זה דווקא במילתא דשכיחא עשו חכמים חיזוק משא"כ במילתא דלא שכיחא לא עשו חכמים חיזוק לדבריהם כי מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן לכן לולי דתקנו פרוזבול היה תנאי מלתא דשכיחא כי כל אדם היה מתנה והיו עושים חיזוק ולא היה מועיל תנאי. משא"כ עכשיו שתקנו פרוזבול הוה תנאי מלתא דלא שכיחא דהא יכולים לכתוב פרוזבול לכן מועיל תנאי דעל מנת שלא תשמיטני בשביעית אבל כ"ז דחוק אבל הבכור שור תירץ זה באופן פשוט וז"ל וא"ל דשמא לא ידעו הדין א"כ דלמא לא ידעו דתיקן פרוזבול ג"כ וכי היכי דהודיע לעלמא שנתקן פרוזבול ה"נ היה אפשר לתקן ולהודיע שכל מי שילוה יתנה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית ונ"ל דלק"מ דבאמת כשהיה הלוה מרוצה על תנאי זה לא היה צריך יותר, אבל כשבא הלוה להלות והמלוה לא רצה כ"א בתנאי שלא ישמיטנו והלוה לא רצה להסכים לתנאי זה ומתוך כך נמנע המלוה מלהלותו מיד הוא עובר על השמר לך וכו' שאסור למנוע בשביל שמיטה אבל בתיקון פרוזבול לא יבאו לשום איסור דלאו בלוה תליא מילתא והוא מלוה לו בלי שום תנאי ופרוזבול מילתא אחריתי ונראה דהיינו דקרו לה פרוזבול תיקון עשירים ולהנראה טפי הוא תיקון עניים שהיו נמנעים מלהלות כמבואר ואע"ג דאמרו בגיטין דף ל"ו פרוזבול היינו בולי ובוטי פירוש תיקון עניים ג"כ מ"מ עיקר קריאת השם הוא על העשירים ולמ"ש ניחא דאין כאן תיקון עניים דאותן העניים שרצו ללות ולא להשמיט בשביעית לא היו צריכים לפרוזבול רק היו מתנין שלא ישמיטנו בשביעית ודי בכך ואותן עניים שרצו שישמט שביעית ולא להתנות לאותן לא תיקן כלום ואדרבא צריכים לשלם ע"י הפרוזבול רק התיקון שלא ירחיקהו העשיר מעליו שלא יבא לידי השמר לך כו' לכן העיקר תיקון לעשירים מכל הלין מבואר חקירתינו שגם בזה אם הלוה אינו רוצה להתנות והמלוה אינו רוצה להלות בעבור זה שיוכל לבא לידי שמיטת שביעית עובר ג"כ המלוה על השמר לך כו' כיון שסוף כל סוף שמיטת שביעית מעכבתו מלהלות כנ"ל ודו"ק

רמב"ם מהלכות כלי המקדש פ"ג ה"י ז"ל וכן הלוים עצמם מוזהרין שלא יעשה אחד